אלאור אזריה לא מערער: ביקש מהרמטכ"ל לבטל את המאסר

(צילום: רויטרס)

מטעמו של אזריה נמסר כי ההחלטה שלא להגיש בקשת ערעור לעליון התקבלה על ידו "לאחר התלבטות ובהתייעצות עם בני משפחתו, וזאת בעיקר מפני רצונו לחסוך למשפחתו ולו סבל מיותר נוסף, הימשכות הליכים ועל מנת לחזור לחיים רגילים בהקדם האפשרי. אלאור מקווה שהרמטכ"ל ייעתר לבקשתו". אזריה פנה לרמטכ"ל שבוע לפני שהוא אמור להיכנס לכלא. מלשכת הרמטכ"ל נמסר כי המכתב התקבל וייענה במישרין לפונה.

בתחילת מכתבו כתב אזריה כי "עקב האירוע אבי לקה בשבץ מוחי ואיבד את הכושר לעמוד וללכת וכעבור שיקום ארוך וכואב הצליחו להעמידו על הרגליים ואף ללכת עם הגבלות. אמי הגיעה לתת-משקל ומטופלת בכדורי שינה. משפחתי התפרקה, כולם כואבים ולא מצליחים לחזור לשגרה עקב המצב. אני אמור להמשיך את חיי עם כתם גדול עם הרשעה בסעיף 'הריגה' אשר יפגע בי ולא יאפשר לי לעבוד בעבודות ממשלתיות".

החייל שהורשע כתב כי "סבי עליו השלום נלחם בנאצים במלחמת העולם השנייה ואף קיבל את מדליית האומץ בכך שנכנס לשטח אש להציל את מפקדו הפצוע. אני נקרא על שמו. אבי שירת במשטרת ישראל במגוון תפקידים מעל 30 שנה ואף קיבל אותות הצטיינות במהלך שירותו. כמו כן הוא נכה לצמיתות עקב שירותו במשטרה".

"התחנכתי על אהבת המולדת וביטחונה, גדלתי בבית ציוני ופטריוטי", הוסיף אזריה. "לפני הגיוס ייחלתי לשירות חובה קרבי על מנת לתרום כמה שיותר למדינה ולשמחתי שירתתי כלוחם ביחידה קרבית שבה מילאתי תפקידים שונים. התנדבתי להיות לוחם למרות הקשיים. שירתתי כחובש קרבי, חופ''ל, קשר ואף צוינתי כלוחם מצטיין גדודי בשנת 2015".

בסיום מכתבו התייחס אזריה לאירוע עצמו, בבוקר חג הפורים לפני שנה: "ברצוני להבהיר כי לו ידעתי מראש את אשר התברר בדיעבד, כלומר, שעל גופו של המחבל לא היה מטען חבלה, לא הייתי יורה בו. כמו כן, ברצוני להבהיר כי אין בכוונתי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, על פסק הדין של בית המשפט הצבאי לערעורים. אני מבקש להיענות לבקשתי ולהמיר את עונש המאסר שנגזר עלי לעונש מאסר שניתן לרצותו בעבודות שירות. שכן ברצוני לחזור לחיים רגילים ולשקם את חיי וחיי משפחתי, במטרה לאחות את השברים".

ללא חרטה

אזריה במכתבו החליט שהוא לא מביע חרטה ולא מצטער על מעשיו כפי שציפתה ממנו התביעה הצבאית, אך לראשונה ציין שלא היה יורה במחבל אם היה יודע שאין מטען חבלה על גופו. ביומיים האחרונים ערכו אזריה ובני משפחתו התייעצויות והובהר להם כי הסיכויים לאשר את בקשת הגשת הערעור לעליון נמוכים. יחד עם סנגורו עו"ד יורם שפטל החליטו לסגת מהערעור.

(צילום: תומר אפלבאום)

שפטל הגיב להחלטה: "בדרך כלל הסיכוי לקבל בקשת ערעור לעליון הוא קלוש שבקלושים. מהרגע שעדות המ"פ נקבעה כבעייתית, לפיכך הכרעת הדין לא יכלה לעמוד. אמשיך ללוות אל אזריה, גם משפטית, ואלווה אותו לבית הסוהר. ההחלטה שלא לערער התקבלה בעצה אחת איתי. אלאור לא הביע חרטה וגם בדבריו הפומביים של הרמטכ"ל השבוע הוא לא התנה את העיון בבקשת ההמתקה בהבעת חרטה".

סנגוריו הקודמים, עורכי הדין אייל בסרגליק, אילן כץ וכרמית שחיבר, מסרו: "נוכח הסאגה המתמשכת והסבל שעברו אלאור ומשפחתו כתוצאה מההליך הממושך ומעורבותם של גורמים אינטרסנטיים שהבטיחו לו אף כי לא יישב אפילו יום, אנו קוראים לרמטכ"ל להמתיק את עונשו. נעמוד לרשותו ולרשות המשפחה בכל אשר יצטרכו". עוד הוסיפו: "אנחנו מגנים בכל תוקף את השתלחותו חסרת הרסן של עו"ד שפטל ברמטכ"ל".

בקשת ההמתקה תידון לכל המוקדם אצל הרמטכ"ל בעוד כחודש, כאשר פסק הדין שדחה את שני הערעורים יהפוך חלוט. לבקשת ההמתקה של אזריה יצורפו חוות דעת של בכירים בצבא, בהם של הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף שרון אפק, שצפוי לקחת בחשבון לחובתו את העובדה שאזריה טרם נטל אחריות על מעשיו ולא הצטער על מעשיו באופן מלא. עם זאת, אזריה הסתייג מהם לראשונה במכתב לרמטכ"ל.

יש לציין כי לא רק שאזריה לא הביע חרטה על מעשיו במכתב לרמטכ"ל, אך גם המשפט היחיד בבקשתו שמשתמע ממנו הסתייגות מהמעשה נאמר כבר על ידו במהלך עדותו במשפט, והוא ש"אם הייתי יודע שעבר בדיקה חבלנית לא הייתי יורה לו בראש".

ההחלטה העיקרית של משפחת אזריה לסגת מהערעור נבעה מחוסר האמון שלה במערכת המשפט, לאחר שגם בית הדין לערעורים שבקריה מצא את עדותו של המ"פ תום נעמן בעייתית, אך לא העניק לכך משקל משפטי בהכרעתו. עוד הביעו סיפוק במשפחת אזריה מהודעת הרמטכ"ל השבוע, שבה הביע נכונות להמתיק את עונשו ולשקול זאת בכובד ראש.