כ-1,500 פגזים וטילים, 6 גדודים מסתערים: הגבורה והטעויות מקרב המרדף לאיתור גולדין
מאות לוחמים הסתערו לעומק של קילומטר וחצי, ללא פעולות הגנה מקדימות, כדי להגיע לקצין החטוף. כ-1,500 חימושים שונים נורו על ידי צה"ל, וכ-200 מבנים פלסטיניים נהרסו. יום הדמים הדרמטי של מבצע צוק איתן - פרטים חדשים, שלב אחר שלב
אלף פגזי ארטילריה, 250 פצצות מרגמה צה"ליות, 140 פגזי טנקים, עשרות רבות של פצצות וטילים ממטוסי חיל האוויר, 200 מבנים שנהרסו ומאות לוחמים משישה גדודים שהסתערו ללא אמצעי הגנה מקדימים. כל זאת בניסיון להגיע לקצין השבוי, סגן הדר גולדין ז"ל. החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, לסגור ללא חקירה פלילית את תיק "יום שישי השחור" ברפיח התבססה על כמות עצומה של חומרים: אלפי מסמכים, הקלטות קשר, עדויות ותצלומי אוויר, שמתוכם נחשפים כעת גם הנתונים על המרדף המסיבי וחסר התקדים של צה"ל בדרום רצועת עזה, באותו יום של תחילת אוגוסט 2014.
כוחות צה"ל שפעלו ברצועת עזה כחלק מהתמרון הקרקעי בשבועיים שלפני לקיחת גולדין בשבי, נערכו מבחינת סדר פעולות מוגדר למצב שבו ייחטף חייל על ידי חמאס. ניסיונות חטיפה אירעו בימי המבצע עוד בטרם נשבה גולדין. כך גם באירוע הקשה, עשרה ימים קודם לכן בסג'עייה, שבו נחטפה גופתו של לוחם גולני אורון שאול ז"ל.
בפרקליטות הצבאית לא בחנו את תקרית חטיפת גולדין עצמה. באותו בוקר, לפני ארבע שנים, כוח מגדוד הסיור של חטיבת גבעתי סרק אזור חקלאי חשוד ליד רפיח, שבו הייתה מנהרת חמאס, אך היו עליו הגבלות בנוגע לאפשרות לפתיחה באש עקב כניסתה לתוקף של הפסקת אש הומניטרית.
חמאס ניצל זאת, וב-9:06 חוליית החטיפה הגיחה ממנהרה ופתחה באש תופת מטווח קצר לעבר החוליה של מפקד סיירת גבעתי, רס"ן בניה שראל ז"ל. הוא נהרג, ועימו גם הקשר שלו, סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל. בקרב זה, שהיה מנותק מעיניהם של יתר הכוחות בפלוגה בשל תנאי השטח, חטפו מחבלי חמאס את גולדין, שנפגע גם הוא מיריות המחבלים. מ-9:12 עד 9:36 באותו הבוקר התקשו הכוחות להבין שיש חטוף, ורק בחלוף כחצי שעה מהירייה הראשונה הוכרז נוהל חניבעל, המתייחס לחטיפת חייל על ידי האויב.
מח"ט גבעתי דאז, תא"ל עופר וינטר, פיקד על האירוע, יחד עם מפקד גדוד הסיור של גבעתי, סא"ל אלי ג'ינו. בין 9:40 ל-10:30 החלו הכוחות להמטיר אש אדירה לעבר מרחבים חשודים: תותחים ירו את אלף הפגזים לעבר ציר טנצ'ר, שהפריד בין הכוחות לרפיח, כדי למנוע מחוליית החטיפה לחצות אותו לעומק העיר הפלסטינית-מצרית.
ממצאי התחקיר הצה"לי העלו כי הירי הארטילרי בוצע לעבר 31 נקודות חסימה מוגדרות לאורך שטחים פתוחים ועל כביש טנצ'ר עצמו, ולא לעבר מבנים מאוכלסים. ב-10:30, בעקבות ריכוז מאמצים מודיעיני נרחב של אמ"ן ושב"כ, החלו התקיפות המסיביות של חיל האוויר.
חמ"לים וחפ"קים של חמאס ברפיח וסביבתה, פעילי הארגון ומתקנים של חמאס הותקפו בניסיון לשבש את החטיפה. לכל הפחות עד שעות הצהריים, אם לא עד שעות הערב, הנחת העבודה וההערכה של הכוחות הייתה שגולדין עדיין בחיים. לא מן הנמנע שדרך פעולת הכוחות הייתה אחרת אם היה ידוע בוודאות, כבר בתחילת האירועים, שגולדין אינו בחיים.
הפצ"ר קבע בהחלטתו שפעילות הכוחות לא הייתה פלילית ולא בגדר "השתוללות" או ירי נקמני. מתוך כ-72 פלסטינים הרוגים, שלא נמצא כי היו מחבלים, כעשרה נהרגו מאש ארטילרית וכחמישה נוספים מאש טנקים. היתר נהרגו מתקיפות חיל האוויר. לא נמצא כי פלסטיני בלתי מעורב נהרג מנשק קל, כלומר על ידי לוחם חי"ר. לוחמי גבעתי רשמו היתקלויות קרקעיות עם מחבלים באותן שעות, ירו לעברם והרגו אותם, עם נפגעים קלים בצד הישראלי.
אחת "הנסיבות המקילות" שהובילו את הפצ"ר לסגור את התיק ללא חקירה פלילית נגעה לכך שהכוחות הרבים הסתערו קדימה ללא פעולות הגנה מוקדמות, כפי שאירע בטרם התקדמו הכוחות בגזרות אחרות לאורך המבצע. הפצ"ר גרס כי הלוחמים פעלו באותן שעות בסביבה מסוכנת מאוד, רוויית אויב, תוך משימה ברורה וקריטית: איתור חייל שהיה, לפי הערכות באותו הזמן, עדיין בחיים. הפצ"ר לא התייחס בהחלטתו לסוגיית קביעת מותו של גולדין.
בפרקליטות הצבאית בחנו כל קרב או אירוע משמעותי מאותו יום בנפרד, תוך בחינת גרסאות הקצינים אל מול טענות הפלסטינים, מיקומי ושעות התקיפה וסוג האש שנורתה. כך למשל, נבחן אירוע שבו נהרגו בתקיפה אווירית אחת 16 אזרחים פלסטינים ליד צומת בלביסי שבשולי רפיח.
בפרקליטות הצבאית קבעו כי הייתה הצדקה מלאה להפציץ את המבנה שלידו נהרגו אותם אזרחים, מאחר שנמצאו בו שני פעילי חמאס הקשורים לחוליית החטיפה. לפי הנתונים שנאספו בצבא, התקדמות הכוחות באותו היום הייתה בסך הכול לעומק של קילומטר וחצי, עד לקו המתחם שבו העריכו בצה"ל כי אליו הגיעה חוליית החטיפה: מחנה אימונים של חמאס ובצמוד לו מסגד, שמתחתיו מנהרות לחימה פנימיות.
מתחם זה צמוד לציר טנצ'ר, והכוחות התקדמו קרקעית עד אליו, ושם נעצרו בסביבות 13:30. התקדמות זו כללה חישוף ופגיעה, חלקית או מלאה, בכ-200 מבנים, רובם חקלאיים וחלקם למגורים, על ידי דחפורי D9 וכלים משוריינים נוספים שעימם התקדמו הלוחמים באזור חקלאי, שלפי הערכת הכוחות 80% מתושביו התפנו בטרם הפסקת האש.
בשעה 19:00 הסתיים גם הקרב המקומי באותו המרחב, והחלה הנסיגה לאחור של מרבית הכוחות. במהלך אותו היום תקף חיל האוויר מטרות חמאס גם בעומק רפיח, אך לפי הפצ"ר נמצאה לתקיפות הצדקה מבצעית ומשפטית מלאה. האלוף אפק דחה את הטענות הפלסטיניות על תקיפת בית החולים א-נג'אר ברפיח.
לפי בחינת הפרקליטות הצבאית, חיל האוויר תקף מנהרות לחימה סמוכות לבית החולים, שאכן ספג נזק קל. "לא היה מצב שבו פלסטיני שהחזיק דגל לבן נורה", גרסו ממצאי בחינת הפצ"ר, שקבעו כי אומנם לא ניתנה אזהרת פינוי מוקדמת לאוכלוסייה הפלסטינית שהייתה בקו האש בפאתי רפיח, אך הייתה לכך הצדקה מבצעית, בשל אירוע חטיפת חייל ובזמן אמת שבו כוחות פועלים במהירות, תחת לחץ ואיום ממשי על חייהם ועל חיי השבוי.
לצד הניקוי מחשדות לפלילים, מסקנות התחקירים הפיקודיים ובחינות הפצ"ר קבעו כי כן נרשמו טעויות וכשלים בהתנהלות הכוחות באותו היום. אלה התייחסו בעיקר לדרך הפעלת האש מתאי התקיפה האחוריים שהפלילו מטרות ולפקודת חניבעל, שהובנה אחרת במטכ"ל, בפיקוד הדרום ובחטיבות עצמן.
מאז שהוסדרה הפקודה מחדש, נקבע לה גם שם אחר, והיא הועברה לכלל הכוחות במטרה למנוע מתן פרשנויות שונות לאותה פקודה. לקח נוסף שהופק נוגע לתיעוד המבצעי החסר: צוותי התחקור התקשו להגיע לצילומים מאתרי הקרבות. תיעודים נוספים של הלחימה היו חסרים, ודרך איסופם ושמירתם במצבים עתידיים דומים שופרה, לפי צה"ל, מאז "צוק איתן".
דרך ההכשרה ודפוסי הפעולה של היועצים המשפטיים של צה"ל באוגדות המתמרנות שונתה אף היא מאז צוק איתן, ולקחיה יושמו גם בתרגיל אוגדה 162 שנערך לפני כחודש, ודימה לחימה בעזה. גם לאחר סגירת הבדיקה של רוב האירועים המלחמתיים שנבחנו בצה"ל, בצבא נמנעים מקביעת מספר ההרוגים הפלסטינים הבלתי מעורבים בצוק איתן.
עד כה, הפצ"ר לא האשים אף קצין או לוחם בגרימת מוות של פלסטיני בלתי מעורב בכל אירועי המלחמה, ומסתמן שגם לא יעשה זאת בעתיד. לפי ארגונים בינלאומיים וטענות פלסטיניות רשמיות, לפחות כ-2,000 עזתים מצאו את מותם מאש צה"ל לאורך 51 ימי צוק איתן, כמחציתם פעילי טרור.
לפנייה לכתב/ת 
