נועם כהן זכרונו לברכה היה בן דוד שלי. הוא נפל במהלך שירותו כאיש שטח של השב"כ. נועם שירת בסיירת מטכ"ל כקצין ולאחר שחרורו התגייס לשב"כ. הוא ראה חשיבות עליונה בעשיה למען בטחון המדינה. אני מעריץ אותו והיום כאשר אני עומד לפני גיוס לצה"ל, דמותו עומדת לנגד עיני ואני מקווה ללכת בדרכו. יהיה זכרו ברוך

ככל שהשנים עוברות אני חשה כאילו הכרתי אותך. לפי הסיפורים של כולם במשפחה, החברים , זו היתה זכות נפלאה להיות בסביבתך. הצחוק שלך, שעד היום נשאר לו רק בתמונות, החברה'מניות שלך, חוש ההומור המקסים שלך , ששלושת אחיינך הקרויים על שמך - "סחבו" גם את זה ממך. נולדתי שנה אחרי שנפלת. בן 23 היית. אם ישנה אפשרות אי שם למעלה, שתקרא ותדע את מה שאנחנו פה כותבים ומרגישים - אני רוצה שתדע, יצחק, אנחנו כולנו אוהבים אותך. ועצוב ונורא שאפילו לא זכיתי להכירך. (אחייניתך).

הלב נקרע למקרא דבריך. מי יתן וכשם שהיית חזקה במות ערן, כך תהיי חזקה תמיד. שלא תדעי צער. אני לא מכירה אותך, אבל מחבקת אותך חזק-חזק -חזק, ואזכור בשבילך לנצח את ערן

זה אחד הימים שבהם אני מתבייש ששרתתי בתור גובניק! סליחה מהמשפחות השכולות

את עופר ז"ל היה לי הזכות והכבוד להכיר דרך שירותי הצבאי בטייסת היסעורים. עופר היה אדם מדהים משכמו ומעלה, נווט מצטיין, חייכן, אהוב מאוד על אנשי הטייסת גף טיסה וטכני כאחד. שלושה חודשים היינו יחד באותה טייסת לפני שהגיע הזוועה, תאונת היסעור של הטייסת התאומה, בה הוא נהרג, בתאריך י"א בניסן תשנ"ו, 31/3/1996. כמו כן לזכרם של חברים של משפחתי:אל"מ קושט חגי שנהרג בתאונת יסעור ב- כ"ז בניסן תש"ן 22/4/1990. ו - סא"ל בר - אור ציון שנהרג בתאונת מסוק ב - י"ז באדר תשמ"ז 18/3/1987 יהי זכרם ברוך

אם הייתי יכולה לכתוב את הבכי, כבר הייתי עושה את הזה. אם הייתי יכולה לעשות משהו כדי שיחזור, כבר הייתי עושה את זה. אם הייתי יכולה למנוע ממנו ללכת ילך גם את זה כבר הייתי עושה. והדבר היחיד שאני יכולה ואני עושה אותו גם טוב זה לבכות. אבל אני יכולה לכתוב לכם "בכי"?

לא במלחמה, סתם בתאונה. וזה כואב וצורב ומהדהד באימה בתוכי עד היום...ואין לי תשובה.

תאייתי לי שכול, בבקשה, היא אומרת לי. ג-ע-ג-ו-ע אני אומרת לה. היא מסתכלת עלי במעין מבט מוזר. אבל אמא, זה לא מסתדר. תאייתי לי שוב. מ-י-כ-א-ל. היא מוותרת, ועוברת לראות סרט בטלוויזיה.

המ"פ שלי. זה מוזר שאפילו בהספידי אותך אני מרגיש את אותה יראת כבוד שכולם חשו כלפיך גם במסלול וגם בפלחוד. היית הכי מ"פ שיש. הכי מקצועי, הכי אמין, הכי אחראי, הכי בטוח- והכל בשקט, בנונשלנטיות, מבלי שנרגיש שאתה מתאמץ. כשניווטת במסעות, בתרפ"לים, ובלבנון , פשוט ידענו שאין צ'אנס בעולם שתטעה, שתאבד כיוון.כולנו סמכנו עליך בעיניים עצומות, היית קונסנזוס בתוך פלוגת רובאית לא קלה. אין אחד שלא העריך אותך, העריץ אותך. והכל בזכות ולא בחסד. בזכות היותך קצין למופת, בזכות היותך אמיתי. השם גיל אנזה עורר רגשי כבוד והערצה- עוד בחייך, וזה אומר הכל. בסדיר כל כך רציתי להגיד לך כמה אני מעריך ואוהב אותך אבל יראתי מהמ"פ האדיר שלי. אז אני אומר את זה כעת- חמש שנים אחרי.

תהיי חזקה, כתבת מקסים. אני בטוחה שלבן שלך היית אמא נפלאה ואוהבת ומקווה שיבוא יום והוא יוכל לגמול לך על הכאב והגעגוע.

החודשים האחרונים היו תקופה נוראית בשבילי. סיוט. מועקה שרובצת בבית החזה ולא משתחררת. חלומות שמתעוררים מהם בלילה עם דמעות בעינים והכאב לא משתחרר. בנובמבר נהרג בן דודי בכפר במילואים. פרח של בחור, חמד, תמיד מחייך. הזכרונות שלי ממנו הם כילד חכם, שובב, מקסים חייכן "נשמה טובה". אי אפשר לעכל. אי אפשר לתפוס את הנורא מכל. למרות שלא התראנו בשנים האחרונות תמיד היה ויהיה לך מקום חם ואוהב בליבי ותמיד ישמר בליבי החיוך המקסים שלך והזכרונות הנפלאים בחופשות יחד בילדות. כולנו במשפחה אבלים את לכתך ככה פתאום. וכל כך כואב לראות את אמא שלך, את אחיך שכל כך מזכיר אותך. כל כך כואב לדעת שלא נראה אותך יותר ולא נחגוג את חתונתך והלב בוכה........ תמיד נזכור אותך ונאהב תמיד יהי זכרך ברוך

ומצטרף לחיבוקים

כולנו נזכור אותך חיים... לא היה כמוך ולא יהיה... כולנו איתכם, עם המשפחה.. צל'ה, מוריס ויוסי

שירתנו יחד בצוות לחימה,בוגרי גולני. במבצע שלום הגליל ,כחיילי מילואים,בגיזרה הצפון מזרחית,מארבים בכל לילה,חזרנו מליל מארב,ואילן התעקש לא לתת לי לישון,מכריח אותי לשחק איתו שש-בש,במהלך המשחק אילן אומר לי " מחר מעלים אותך בדרגה"(כל הרוג מועלה בדרגה) ולכן אתה לא צריך את השעון (שעון סייקו פשוט)וביקש ממני את השעון שלי. עניתי שאני מסרב לעלות בדרגה ואת השעון הוא יקבל בתום המלחמה. באותו לילה יצאנו למארב ,אילן נהרג ,ולדאבוני העלו אותו בדרגה. בתום המלחמה עליתי לקיברו וטמנתי את השעון בעפר המצבה. עד היום החיוך שלו לא מש מנגד עיניי,בחור חייכן ,גם כשהציק עשה זאת בחיוך ומעולם לא ניתן היה לכעוס עליו.

יום הזיכרון הוא הדבר הכי ישראלי בעיני. אף זר לא יבין. אני קורא את מה שאתם כותבים כאן ודומע, ומשתתף איתכם.

Hi nili this is tamir now i`m in bolivia but i want to hold your hand and to say stay strong!your letter realy excited me! Tamir hefziba

אני יושבת מול המסך לא מכירה ואוהבת כל כך ומחבקת ושלא יהיו עוד דמעות בעינכם לעולם! רק אושר וחיוך.

Natan Thanks for the love for the Talmud and for Birds watching. I carry that present and enjoy it as much as I can. Tehi Nishmatcha Tsrura Bitsror Hahayim Thanks BazNoded

בד' בסיון שנת תש"ח נהרג שמואל מזרחי בן 14 במותו, בירושלים. בגלל גובהו הצליח לשכנע את כולם שהוא בן 17 . בהר הרצל בירושלים קבורים עוד חברה בגילאים דומים, ילדים שרצו להיות גברים מוקדם מדי והשאירו אמהות, אבות ואחים אבלים וכואבים. אף אחד לא מספר עליהם היום אבל חשוב להזכיר ולזכור.

Dear Tzahi When you were killed in Lebanon in June 1982 I was a little boy and you were my hero cousin Today I think of you and suddenly you are my little cousin time is moving but you stay the same in my head how could you have died in the early age of 25 that is too young i didn't understand that in 1982 i understand it today

"אחרי מות קדושים אמור..." כשפוגע השכול, ישנו ריטואל חוזר ונשנה של דברי הספד על החלל, על אישיותו הייחודית על נפשו הכובשת, ואולי זה מסביר מדוע הם נפלו, כי מי שפוסע בראש, מי שחשיבות הסובבים אותו, היקרים לו גדולה אף מחייו הוא, באמת... קדוש. כך גם אייל, שנולד ונהרג באותו היום 17.8.79-17.8.99, יום הולדתו ה-21. לא... אני בטוח שהוא לא רצה למות, למעשה הוא ידע למצות אותן עד תום, אבל בהתנדבותו לגולני, לאחר לימודי עתודה וגיום לשיריון, הוא כנראה, ידע מה יעודו, ידע ולא נרתע. וצמוד למפקדו, הוא הסתער ואף פגע, רגע לפני שנשם את נשימתו האחרונה בעולם. קדוש לא היה נקרא אולי בחייו ואולי אף לא צדיק, מלאך... מלאך בלבוש אדם שהושאל לנו לפרק זמן מוגבל, להאיר את העולם בדרכו שלו.אייל גואטה נולד ב-17.8.79 בכפר יונה, נהרג בקרב בלבנון 17.8.99. "אחרי מות... קדוש"

עיניי התמלאו בדמעות כאשר קראתי את מכתבה הקצר של אמא, אמא של ערן ז''ל. אני לא מכירה ולא אכיר את ערן... וגם לא את אמו... אבל זה היה הדבר הכי מרגש שקראתי בחיי. יהי זכרם של כל הנופלים ברוך!

הלב בוכה איתך, העיניים גם כן, זולגות וזולגות מאז קראתי את שכתב ליבך. מי יתן ולא יבכו יותר אמהות על בניהן.

א.ג. יקר, המלים שכתבת לזכרו של יובל חברך ז"ל הרשימו אותי מאוד. ניראה כי ליובל היה עוד משהו שהוא הכי- היה לו אותך שכנראה היית הכי חבר שלו. מכל הלב.

אימי אמרה פעם שכשמישהו מת, מישהו אחר נולד. בתי נולדה ב 5/12/82 ובאותו יום נהרג מישל בוקובזה ז"ל. אינני מכירה אותו ואת משפחתו, אבל בשנים האחרונות מתפרסמים שמות הנופלים בערוץ 33 ואנחנו יושבות ומחכות לראות את שמו מופיע. יהי זיכרו ברוך.

אימא שרה, אולי אם אגיד לך שמילותייך נוגעות בלב של כולנו. אקל לרגע על כאבך . בברכה אורית

השנה זאת הפעם הראשונה שבאמת באמת עצוב לי וקשה לי! איבדתי באוגוסט האחרון ידיד שנרצח במוצב מרגנית ברצועת עזה. אחותו חברה טובה שלי. לראות מה מחבל אידיוט אחד עושה למשפחה שלמה-קורע את הלב. החגים לא אותו דבר, השבתות לא אותו דבר, כל יום הוא לא אותו דבר! צ'אקי שלנו חסר לכולנו...אבל הוא תמיד איתנו, לא רק היום ! יהי זכרו ברוך !