כשהבשר מתמעט הטורפים מתחילים להיאבק זה בזה.

מה עם השפם של אמיר פרץ ?

עכשיו להתאחד ולהילחם או לעולם לא...

החבר'ה הישראלית תמיד היתה ותמיד תיהיה גזענית כלפינו!!! לנצח עכשיו או לעולם לא...

כל הגבוד גלי! אני בהחלט מסכימה אתך. עליי להוסיף, שכרגע בזמנים קשים אלו, מבחינה כלכלית ובטחונית ופוליטית המצב גרוע. זה העיתוי הלא נכון לעשות הפגנה. בעיה נוספת היא שאין מודיעים לנו מתי יש הפגנה, לא מדייקים בפרטים וכו'.

אם לא ייענו כל תביעות החרשים במיידי על החרשים לשקול לאיים שיתחילו לשמוע שוב!

שלום, אמנם אין לי מגבלת שמיעה, אך אני מזדהה איתכם במאבקכם!!! אם ידוע למישהו על אומנויות בעיקר הקשורות במוסיקה ושירה של חרשים, אשמח לקבל פרטים! תודה ובהצלחה

אינני מסכים עם דברייך , קודם כול החרשים פתחו הפגנה למען הטבות והקלות באופן עצמאי . באותו שבוע עולתה כתבה בערוץ הראשון על אישה לקויה שמיעה שאיננה קשורה לחרשים . כלומר הארגון "בקול " ניסה לתפוס טרמפ על ההפגנה . אח"כ "בקול" רצה להיכנס להפגנה משותפת , ואהרון הסכים בתנאי ש"בקול " יסכימו להוצאות כספיות משותפות כלומר..אוכל..ציוד..וכו...בעלות של 100 אלף שקל . משום מה "בקול " סירבו ..מעניין למה.... דבר חשוב חרשים ולקוי שמיעה הם אנשים שהסתגלות שלהם לחברה הישראלית שונה ולחרשים היא הרבה יותר קשה מאשר ללקוי שמיעה

קל לאנשים לומר, "קח את הכסף ותגיד תוגה", אבל האנשים האלה, לא צריכים לדאוג לעצמם ללחם הבייתה, למימון טיפולים, ותחזוקת מכשירי השמיעה. לבעלי המוגבלויות פוגעים בפרנסה ורובם מובטלים! מתגובת הכותב/ת במס' 2 עולה כאילו היא כועסת על החירשים שדורשים כסף. אבל בעצם, למה לא לדרוש את מה שבכל מדינה מתוקנת ניתן בלא תנאים?!? לסיום, בתור אדם נכה הסובל יותר מנכותה של המדינה שאינה מטפלת כראוי בבעלי המוגבלויות ויותר מכל סובל מאנשים צרי עין בחברה הישראלית שמסתכלים רק על הכסף שאין להם. להם, לאותם אנשים אני אומר : "החיים זה לא רק כסף"...

Dear Moshe, I understand it's an amusing issue to you. What you don't understand is that one day you can become deaf as well. I am not talking about children or relatives. And then you'll see if you can find a job or make an appointment with doctor on the phone.

כבדי שמיעה מסרבים להזדהות עם החרשים מחשש שהלה ייחשבו כ"חרשים"! כבדי שמיעה/לקויי שמיעה תמיד מנסים להראות שהם שווים לשומעים (לא רק מנסים אלא מתאמצים) עובדה לא נכונה: החרשים למרות אחוזי הנכות לא מקבלים שום גימלה או קיצבה (למעט סיוע לימודי). ידיעת שפת הסימנים לא מהווה קריטריון לקבלת גימלה או אחר! אלא לפי אודיוגרמה נטו. כך שיצא שכבדי שמיעה "לכאורה" אכן מוכרים כחרשים אודיטורית. לצערי ארגון "בקול" בקושי הביע הזדהות עם החרשים!!!

אתם צודקים במאבקכם.

טעות בידך לקויי שמיעה זה שם כללי לכל אלה הסובלים מירידות שונות בשמיעה וזה כולל גם את כבדי השמיעה והחרשים. אני בעצמי חרשת אבל אני נכללת בהגדרה של הלקויי שמיעה. זוהי טעות נפוצה בקרב כבדי שמיעה והחרשים כאחד. אגב כתבה נפלאה כתבת למרות שנפלת בהגדרה. חזקי ואמצי

שלום אני בחור צעיר בן 26 ואני קצת לקויי שמיעה וזה מאוד מפריע לי לתקשר או לשוחח ארוכות עם אנשים שמיעתם רגילה כי לפעמים אני לא שומע פעם בפעם השניה זה כבר גורם לאנשים ששומעים טוב לגחח וזה מקשה עלי מאוד למצוא בת זוג אני לא מרכיב מכשיר שמיעה מס הטלפון שלי הוא 054-811363

מה שנאמר קודם לגבי התבדלות כבדי השמיעה מהחרשים קצת מקומם אותי. זה לא שכבדי שמיעה חושבים שהם שומעים נורמלי כמו השומעים. זה העניין שכבדי שמיעה ברובם שמעו פעם בעבר ויש להם אוריינטציה שמיעתית, ומעצם כך, הם שואפים לתפקד באופן החלק ביותר שאפשרי. חרש זה אדם שאין לו שרידי שמיעה בכלל. אדם שגם אם פצצה תיפול הוא לא ישמע אותה. כבד שמיעה- יכול לשמוע מסף מסויים (אפילו עמוק- אפשר להשתיל שתל). וכן, אני חושבת שאדם שלומד שפת סימנים שונה מהותית מאדם ששומע משהו ורוצה לנצל את שרידי שמיעתו בצורה הטובה ביותר. תנו לי לספר לכם סיפור: הייתי חונכת של ילדה חירשת שבעיקר משתמשת בשפת סימנים. הדיבור האוראלי שלה היה מזעזע. לא הבנתי איך המשפחה לא לקחה אותה לטיפול בדיבור מגיל קטן (כמו שלקחו אותי). אז הבנתי: היו להם שרידי שמיעה (לכולם היו מכשירי שמיעה שם) אבל בגלל שכולם ידעו שפת סימנים, הם לא ניסו לאמן עצמם בשמיעה, לא ניסו לבחון איך מכשירי השמיעה יוכלו לסייע להם לשמוע יותר, והיו מאושרים להיות רק עם ערוץ תקשורתי אחד. לא הצלחתי לתקשר היטב עם הילדה בדיוק בגלל שאני לא ידעתי שפת סימנים, וגם המשפחה לא טיפחה את הילדה לנסות להשתמש במערכת FM איתי (למרות שהיה לה), דבר שלפי דעתי היה מאוד מקל על התקשורת. כדברי לינוי, מהמרכז לקידום החרש, המשפחה הזאת: "גאים בחרשותם". חרשות זו מ-ג-ב-ל-ה. איך אפשר לרצות שלא לשמוע? אני לא יכולה להבין איך מישהו שיש לו שרידי שמיעה יכול לחשוב לא לנצל אותם לשמוע טוב יותר. לדעתי, הפתרון לאיחוד בין שתי הקבוצות זה ללמוד את שתי השפות באופן טוב. אתם יכולים להטיח בפני שאני מתנשאת על אלה שיודעים בעיקר שפת סימנים או רק יודעים לשמוע, אבל עד שזה לא יקרה, אין איחוד ממשי בין שתי הקבוצות. אלה פשוט לא אותם צרכים. החרשים ממש צריכים להשתמש בשפת סימנים, צריכים ליווי לכל סידור הכי קטן (מה לעשות, הם מיעוט ואי אפשר לסדר מתורגמנית לשפת סימנים בכל עסק ומוסד). רוב כבדי השמיעה שפגשתי יכולים להסתדר לבדם בכל מקום מכיוון ששמעו בעבר, יודעים לדבר בצורה שניתן להבינם (ואני דוגמא טובה לכך) ויש להם מודעות לשילוב בחברה. כמובן, זקוקים למכשירי שמיעה ואבזרי עזר, אבל המוטיבציה שלהם להשתלב בחיים הרגילים אדירה. לדעתי, אם החרשים רוצים שכל לקויי השמיעה ילמדו שפת סימנים, אז כל כבדי השמיעה צריכים לדרוש מהחרשים שיפתחו ערוץ שמיעתי (קריאת שפתיים, מערכת FM ועוד).עד שזה יקרה, אלה שמתפקדים טוב שמיעתית ומוכנים להשתלב בחברה השומעת, יהיו ברמה יותר טובה סביבתית ויותר ילכו לקראתם. לסיכום: מדובר בשתי גישות שונות- דוברי שפת הסימנים רוצים להיות בבועה שלהם, ושאחרים ילמדו את השפה; כבדי השמיעה רוצים ללכת לקראת השומעים בזוכרם שגם פעם שמעו ולהשתלב בחברה.