אני משתתפת בצערן של המשפחות שאיבדו את יקיריהם בפיגוע המזעזע. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

מי יתן ולא תדעו עוד צער

אנו מרגישות רע בנוגע לפיגוע שקרה אתמול!!! ומרגישות פחד רב. כתבה זו מעניינת מאד. ואנו משתתפות בצערם של המשפחות השקולות.

אנו משתתפות בצעריכם ולכל הנפגעים אנו מאחלים החלמה מהירה

מזעזע, איזה אנשים יפים וצעירים. למה? קיבינימט, למה? אני עוד צחקתי על הבן שלי שלא רצה לנסוע בחיפה באוטובוס. הוא בן 17. תגידו לי איפה אנחנו חיים, איפה מקום שילדים חוששים לעלות על אוטובוס כי מתפוצצים, טרמפ כי אונסים ומונית כי שוחטים בכסף

משתתפת בצער המשפחה של קמר

לממן מאבטחים? מהיכן הכסף במצב הזה? ואם יעזרו לאגד לממן מאבטחים, מה עם המשרדים המפוארים שלהם, המכוניות וטירפוד משפחותיהם? כולנו זרים... נחומם אבלים? מס שפתיים!!!

הכתבה מאד מרגשת. האם זה נורמלי שהורים יקברו את ילדם?

באמת צר לי על הפיגוע... כואב לראות ולקרוא את זה... פשוט עצוב...

של ההמשפחות השכולות...מי יתן ולא תדעו עוד צער.. החלמה מהירה וקלה לפצועים כואבת בכאבכם

הרוגי הפיגוע... יהי זכרכם ברוך! תהה נשמתכם צרורה בצרור החיים! פצועי הפיגוע... החלמה מהירה! משפחות החללים... תנחומים! אלוהים -תעשה משהו בבקשה, אנחנו צריכם עזרה הורגים באנו ללא רחם!

אני משתתף בצערם של המשפחות השכולות

כעד לפיגוע אחר (צומת חליסה בחיפה), אני מבין את הכאב ואת האובדן. אני משתתף בצער המשפחות, מי יתן וזו הפעם האחרונה שתחוו "חוויה" שכזו. מי יודע, בימינו זה קורה בכל מקום, ובכל זמן. מאחל החלמה מהירה לפצועים, ומתפלל עבור אלה שצריכים זאת.

אני משתתף בצערכם. אבל החיים ממשיכים...

אני תלמידת כיתה י' בביה,ס מל מקיף נהריה משתתפת בצערן של המשפחות השכולות על איבוד יקיריהן. מי ייתן שלא תדעו עוד צער

גם אני בעלה של גילית יצחקי מצטרף להשתתפות בצער המשפחות.

ליוסי מנדלביץ' שמעתי וקראתי את דבריך הבוקר. גם אני חש כמו אותו כתם דיו שחור . חיזקו ואימצו ככל שניתן אתם והמשפחות האחרות השותפות לשכול.

לבית ישראל. כולנו איתכם, כולנו יחד. ליבי ליבי.

אולי הגשם יצליח להפסיק את שטפון הדמים בחיפה ובעזה , אולי הגשם יצליח להפסיק את הדמעות , את השנאה , את הפחד של הילד היהודי והערבי , את הכאב של האמהות , הסבל של כולם . אולי האדון שבשמיים ישכין סוף סוף שלווה ורוגע , שלום ודו קיום , אהבה וחמלה בחלקת האדמה הכל כך קטנה . אולי נתעורר לבוקר כזה . אמן.

אני צלם עיתונות היה מאד קשה ליראות שוב את ההרס הגופות והמבט של האנשים הקרובים משהו בפיגועים האילו עושה אותנו לעדישים יותר למצב היגיע הזמן להתחיל להיתעורר ולהבין שאנחנו במציאות קשה מאד אלוהים ישמור את הקטנים בגן עדן וישמור אותנו מהמכות שאנחנו מקבלים

כחיפאית לשעבר, וכמי שמכירה היטב את הסביבה, ואת קו 37, אני חשה כאב עמוק וזעזוע, ומקווה לימים יותר שקטים ובטוחים

משתתפת בצערן של המשפחות ... הן של ההרוגים, והן של הפצועים.