בגלל היחוס המשפחתי מפרסמים את הסיפור הזה שאין בו כלום פרט לאירוטיקה זולה? חבל גם עבור היוצרת עצמה. יש המון יוצרות מוכשרות נטולות יחוס שכותבות טוב לפחות כמו הנ"ל אם לא יותר ממנה. מספיק עם הפרוטקציות!!!

והמבין יבין

מכיוון שזו יצירה גמורה אין הרבה טעם בביקורת בונה, אלא לצורך עבודות עתידיות. ההתחלה של הקטע אכן תופסת בביצים כראוי, אך מתי שהוא ב"בטן" שלו הוא קצת "נרדם" ומרחיק את הקורא מהקצב המקורי, הבשרי, הרוטט, שהוא נשמת אפו. יש פער סגנוני בין קטעי הזכרונות לקטעי ההתרחשות. נותן תחושה של שימוש בדו ותלת מימד ביחד, חסר תפר שיחבר בינהם. המחמאה הגדולה שאני יכול להותיר לך היא שהבנתי מהסיפור שלך כמה דברים שכבר זמן רב חשדתי בהם לגבי נשים.וזה רק גורם לי לאהוב אותן ואת הכתיבה שלהן עוד יותר תודה על סיפור טוב רמי מי?

קשקושים כאלה כבר מזמן לא ראיתי

תיאור הסקס פשוט נפלא, נשגב ומה לא. אני לא זוכרת תיאור דומה בעברית לסצינות מיניות. קראתי בריתוק והתפעמות. כמי שמעולם לא נתקלה קודם בסיפור שלך, לא נותר לי אלא לקנא בשליטה בעברית, ברגישות ובמוסיקליות. מחכה בקוצר רוח לסיפורים נוספים שלך.

כל תיאור פלסטי שיש בסיפור הסקסולוגי הזה, למין המילים סקס, זין, וכו' וכו' וכו' יעשו את זה כמעט לכל גבר מגורה חלקית, או אשה רעבה. אז לפני שנכנס לרמת הסיפורת והיכולת המועטה של הסיפור הנה רעיון לתרגולת עבור הסופרת המתחילה שכתבה כאן את סיפורה הסקסיסטי - צאי לך לטיול חמוד באחד מהצ'טים הישראלים דווקא ברשת. שם הגברים חצופים במיוחד . קיראי לעצמך בשם פראי , נניח "נותנת ובוכה" כמו סיפורך המתוק, וקבלי המון פניות סקסיסטיות, בחרי את זו שעושה לך את זה הכי הרבה. בחרי בזה שמכריז שעומד לו הכי גבוה, גדול וחזק. והתחילי במרץ להתכתב איתו. גברבר מצוי ומיוחם שכמותו, הרבי לשרבט בשיחה את מילותיך עם השורש ז.י.ן. או "עושה לך את זה", או "נקודות רגישות בצוואר" וראי זה פלא, מתיאורים הומים כמו שכתבת בסיפורך ,סביב איברי המין והרגשות הפנימיים המונעים שבעקבותיהם, תחזי בפלא - ותראי שכל גבר כמעט יגיד לך שהוא גמר, ויתנדף לך מהשיחה. זה יקרה אחרי כמה עשרות משפטים מנוסחים יפה. עם הזמן, והתרגולת, כווצי את המשפטים הסקסיסטים שלך ונסי השפעתם על גברים נוספים. כך תתרגלי סיפורים אירוטים בכמה משפטים. זה עדיין, וכמובן שלא, לא יכול להפוך את הסיפור שלך, המתפרסם כאן, לחוויה ספרותית כלשהי, כי הסיפור שלך יותר ממה שהוא ספרות הוא פסיכולוגיה בגרוש על תקן סיפור אירוטי לשעת לילה מאוחרת ומפחידה במיוחד. ונגיד את זה חמור יותר - סופרות איכותיות אמיתיות בורחות מהסוג הנדוש הזה של התיאורים, של החשיפה הפסיכולוגית הבעייתית, שלא מעניינת אף אחד חוץ מכמה פסיכולוגים קליניים במקרה הטוב כי היא חומר טוב לניתוח בכלים פסיכולוגים. הסיפור בכלים ספרותיים - מנותק מכל מציאות, איננו משקף דבר, איננו מעביר דבר, פלקטי, לא אמין ולא אמיתי. חשיבות רבה יש בו לתיאור סקסיסטי, במקום לתאור מורכב ורב רבדים. התיאורים מזכירים לוחשת טלפונית שבעצם סקס ויחסים לא בריאים של תלות ופחד מלווים את חייה. הסיפור הזה לא יכול להשפט בכלים ספרותיים כי הוא לא ספרותי. יש בו בעיה נפשית של התמכרות וחוסר שליטה לאדם אחר, שיעבוד וחידלון. לכי ללמוד לכתוב!

אני לא ממש מבקרת ספרות, לא יודעת לשפוט את הסיפור מבחינת רמה ספרותית, אבל אני יודעת שהוא דיבר אליי, אל תחושות שחשתי, אני חושבת שהרבה נשים חשות, את חוסר האונים הזה בחוסר היכולת הנשית להיות נחדרת בגוף ולא בנשמה. את ההזדהות הזאת בין הסקס לנשמה.

כמה יפה, כתוב ברגישות, בעומק,אולי בלי עלילה נפתלת אבל הכאב עובר, המשיכה התשוקה, היחסים המורכבים הכל כל כך בהיר. כל כך ישר ללב- אני ממש אוהבת את הסיפור.

מזכיר לי אפיזודה מהחיים שלי, אבל מהצד הגברי, שלא כל כך מחמיא. בכל אופן פגיעה בול, החזיר אותי אחורה, כאילו כתוב עלי. תודה נטליה על החויה החוזרת

הם שבויים במוסכמות של החברה. הם יודעים שסיפור טוב הוא סיפור שהמבקר ההוא ההוא אמר שהוא טב. הם מסכימים להמר על סיפור רק אם אותו מבקר כבר כתב על אותו מספר שהוא טוב. בינתיים אף מבקר עוד לא כתב על סיפור כזה שהוא טוב ולכן הם מרשים לעצמם להסתייג בהימור, אולי בטוח, שהמבקר שלהם לא יאהב את זה. אבל אני אגיד לך: זה סיפור מצוין, סיפור אירוטי מצויין, שכתוב ברגישות ביכולת לשים לב לגוונים ולתאר אותם, נהדר, נהדר.

את מבקרת ספרות או שמא מבקרת צ'טים מיומנת בלתת לגבר לגמור?????? את כותבת יופי וממלאה את תגובתך ביופי של עברית. אז מה? זה עושה אותך למבקרת? הצחקת אותי!!! הסיפור נחמד מאוד ויש בו ארוטיות מתמשכת וזה נעים ונחמד. ומי שחושב שארוטיות וסקס זה לא חלק גדול מחיינו, טועה ובגדול. בשביל הארוטיות וסקס קמו כל שבועוני וירחוני הנשים רק באיצטלה של פמניזם. תתפלאי מבקרת חביבה, גם פמינסטיות בוכות בלילה שאין מי שיחבק וייתן כתף וגם זיון טוב תמיד עוזר. כולנו יצורים מיניים. כל מערכת יחסים נבחנת ביחסי המין שלה, בשיחות נשים החלק החזק הוא איך הזיונים ולא כמה בעלך/חברך רגיש וסימפטי עם חוש הומור. נסי לקרוא גם בין השורות ואולי תגלי עולם מלא...

הלב נשבר איזה כאב מקסים מקסים...

סיפור מקסים, שחלקי זרם התודעה שבו (שאותם אני לרוב שונאת) סוחפים ומשכנעים, יותר מהחלקים העלילתיים.

תודה.

הסקס הוא דבר בפני עצמו, ולא עליו דיברתי. הסקס הוא מה שהוא. אבל בספרות, ביצירה ספרותית, הסקס נמדד לא לפי האורגזמה, כי אז כאמור אפשר לעשות אותו בצ'ט או עם כל דיכפין בבית מלון, או עם הבעל במיטה. הסקס לא נשקל בקטע זה כאמירה ספרותית. הוא לא ערך ספרותי בכל מקרה, אם כבר, הוא ערך בקטגורייה פיזיונומית פסיכולוגית, צורך גופני. מכיוון שהוא מתיימר להיות ערך ספרותי במקרה זה, הבעתי את דעתי ברצינות הראויה. בספרות הערכים הם אחרים, רונית, שרון. ועל כך אני מדברת. כשטקסט מתקרא טקסט ספרותי, הוא לא משתמש בשפה מצועצעת לצורכי גירוי מיני כמו במקרה הזה, אלא נשען על תמות אחרות לגמרי. כאן הטקסט אינו מה שהוא מתיימר להיות - וזו הטעיה מרגיזה לקורא ההדיוט. הטקסט כאן כל מטרתו וערכו - גירוי מיני, ומקומו באתרי סקס הרבים שברשת. יש סיפורים אירוטים רבים ברשת האינטרנט, מטרתם גירוי מיני. הסיפור הזה לא שונה מהם בשום צורה ואופן. אם ברצונך ללכת לקרוא כאלה סיפורים יש מהם לרוב. זה יעשה לך סקס טוב עם מי שאת רוצה. אבל המבדיל כאמור בין טקסט שיש בו רק סקס, כמו הטקסט הזה של הגברת ויזלטיר, לטקסט שיש בו גם סקס אבל עוד רבדים והוא בנוי כהלכה, המבדיל וההבדל עצומים. עניינה של הכותבת כאן הוא בגירוי מיני, על זה נשענת כל הרשימה המתארת הזו. זו לא ספרות,זה גירוי מיני נטו, וגם הוא פרובלמטי לטעמי מאוד, משום שלא רק שעוברת ממנו תחושת חטא וכעס על הגבר, שהלך, כי מנין הגיע החלום שבו היא אוחזת בחתיכה מאיבר מינו למזכרת? ואם זה סיפור סקס גם אז הוא לא מוצלח, כי אין במיניות שבסיפור זה כל הנאה, אלא קיטונות של כעס וריגשי אשם על היותה של הדמות זנזונת פרועה עם רגשות חמים למישהו, והוא הולך ממנה. אז אם זה סקס איזה סקס זה בכלל. ואם זה אמור להיות קטע ספרותי זה לא עומד בשום קריטריון.

תודה לך המבקרת. החוויה אותה את מעניקה בדברייך, הן בתוכן והן בצורה, מעודדת ומרוממת כאחד, (ולא להפנייה לצ'אטים אני מתכוונת). אנא המשיכי להשמיע את קולך כי איכותי הוא. בברכה.

ספרות ארוטית מעבר למטרות רבות - צריכה גם לגרות ולעורר - אני מתחילה לחשוב שזה פשוט מביך אותך? אז את מוזמנת להסתתר מאחורי מילים של אקדמיה- לא נתת בכל נאומיך נימוק אחד לענין . מי לכל הרוחות נתן לך את הסמכות לקבוע מה הוא טקסט ספרותי . וחוץ מזה מדובר כאן אם לא שמת לב בכותבת צעירה שפעם ראשונה מפרסמת אז את קופצת לקטול -מה זה נותן לך. רואים שאת קודם מבקרת - ואח"כ בן-אדם בדיוק כמו שהצגת את עצמך.

קודם כל, אין לי כל השכלה סיפרותית כלשהיא, הדבר היחיד המקרב אותי לספרות, הוא אהבה נטו של קריאת ספורת ועדיפות לכותבים ישראלים. אני מתחברת להווי הישראלי ולתרבות שלנו. אני נורא פרימיטיבית באהבות שלי, או שאני אוהבת או שלא. או שאני מתחברת או שלא. שחור ולבן. ובסיפור שבו מדובר, ראיתי הרבה יותר מסקס. ראיתי מערכת יחסים תל אביבית אופיינית. הרצון לקשר ולא חשוב המחיר, ההתעוררות והחזרה ל"אני" של הגיבורה. הסיפור מאוד פמינסטי לטעמי, גם אם מתובל בסקס לרוב. אני רואה בסקס ככלי בסיפור ולא כמטרת הסיפור. מבקרת יקרה, האם תוכלי לנדב את גילך? אודה להתייחסותך.

זה להג אינפנטילי של מי שזה עתה חוותה זיון פעם ראשונה והחיטה להעלות אותו על הכתב במיטב הכשרון של פורום הסקס לנוער.

אני אינני מתיימרת להיות מבקרת ספרות, וכל מה שמשייך אותי לנושא זה הוא באמת אהבתי לספרים בכלל ולסופרים ישראלים בפרט. אינני פוסלת סיפורים אירוטיים, כשהם כתובים כמו שצריך. וצודקת המבקרת, שהרבה כאן ירדו עליה, שלא בצדק, שהבחורה לא יודעת לכתוב! היא מתארת בצורה קרה ללא שום רגשות, מצב כלשהו, ואם למישהו זה עושה משהו.. שיהיה לו לבריאות. זה בהחלט לא מיטב הספרות, שלא נדבר על הסופרת..

לפי מספר הפעמים שהמלה 'כוס' ו'זין' מופיעה בחמש השורות שצוטטו מהספור של שז במוסף הארץ - זו לא ארוטיקה. זו אפילו לא פורנוגרפיה. זה זהום אינפנטילי.

כנראה שויזלטיר צעירה מספיק כדי לגמור מחדש מהמלל הילדותי הזה.

בחיי, הצלחת לשעשע אותי, מה שלא קל לעשות בימים עגומים אלה. אז מה, ספרות ארוטית לא עומדת בקריטריונים של ספרות? ברצינות? ואת מוכנה בבקשה להפנות אותי למאמר שבו מפורטים קריטריונים של ספרות? מאמר כזה בהחלט היה מסייע בלימודי הספרות שלי. ואם ספרות ארוטית אינה עונה לקריטריונים, אני מבינה שמה שאנאיס נין עשתה לא נקרא אצלך "ספרות"? מה אומר, כשאת באה להתיימר להבין משהו, לפני שאת פולטת שטויות, אולי תחשבי שניה ותזכרי שאולי יש אנשים שמבינים בתחום, ועצם האמירה שמשהו לא עומד בקריטריונים של ספרות מעיד כאלף עדים על חוסר ההבנה התהומי שלך בתחום ולא על שום דבר מעבר לזה.

יש ספרות אירוטית ויש ספרות אירוטית, ואת מתכיינת על ספרות אירוטית זולה והמונית. אז מגיע לך לאהוב ספרות אירוטית זולה והמונית. מצידי את גם יכולה להאזין ישירות לקולותיהן החסודים של המלחשות הטלפוניות, את יכולה לאהוב אירוטיקה מכל סוג ומין, והכל יהיה מבחינתך נכון. את יכולה להבין ספרות אירוטית ולאהוב כל פיסת משפט שקשורה באירוטיקה כנבואה הרוחנית של התובנה האנושית. ממש ככל העולה על רוחך ודעתך. אבל כאמור יש ספרות אירוטית, ויש ספרות אירוטית. זאת שכאן, לא ספרות אירוטית, אלא ספרות אירוטית - זולה. ולכי ללמוד ספרות יותר טוב, אל תאמיני לכל מה שכתוב בספרים, תלמדי לשפוט בכלים שלך, זאת עצתי המקצועית.

האין זה מוזר שברגע בו מישהו, או מישהי לצורך העניין, עונה לך בכלים שאת משתמשת בהם, פתאום רמת השפה שלך יורדת ואת תוקפת כאחרונת התגרניות בשוק? לא הגבתי על רמתו של הסיפור, לו היית קוראת מה שכתבתי היית רואה שאין כאן ולו מילה אחת המתייחסת לסיפור. באתי להלין על היומרה הריקה שלך לפיה יש קריטריונים של ספרות, ואף ביקשתי שתפני אותי לקריטריונים האלה. את, כמקובל אצל אנשים שערוותם נחשפת ברבים, הגבת בהתקפה שלא קשורה כלל לסוגיה אותה העלתי. משעשע, כתבתי כבר?

אריאלה , את מתפלמסת ברמה סטודנטיאלית. כשתביני שאת סטודנטית נבונה שמחפשת תשובות במסגרת לימודיה , כשתביני את זה תהיי כבר אחרי הלימודים, אולי תהיי ספרנית באיזו ספרייה עירונית ותחפשי תשובות בספרים שם לשאלות שלך. וכך תחזרי ותשאלי את עצמך את אותן השאלות שוב ושוב עד שתתבגרי, כשתתבגרי תביני שתשובות יש רק לשאלות חכמות והשאלות שלך עוד לא מספיק כאלה. אין תשובה לשאלות שלך, כי את שואלת שאלות של עמי חכמי, של - למה ומדוע. שאלות של דרדק בחדר רבו. קריטריונים ספרותיים יש תמיד, ואם התשובות שלי לא מספיק נכונות לטעמך האישי, תחשבי לעצמך, ותתני תשובות לעצמך. קחי לך תרגיל מחשבתי - ועשי עליו עבודה מתודית - ספרות אירוטית - מהי. חיקרי את הנושא בעצמך. כל תשובה שתקבלי מהמלומדים ביותר הרי לא תספק אותך. את טיפוס לא מסופק ועניינך באמת צריך להיות באירוטיקה. שם יש סיפוק...! תשתמשי בשכל הישר! בהצלחה!.

ללא כיסוי. "תשובות יש רק לשאלות חכמות"? בחייאת אבוק? אז העובדה שגדולי הפילוסופים מתלבטים כבר אלפי שנים באותן שאלות בסיסיות ולרוב מה שהם מוצאים אינן תשובות אלא עוד שאלות הופך את כולם למטומטמים? את, המבקרת, עשית מה שענקי המחשבה לא הצליחו? מצאת תשובות? מרשים. לו היית באמת אינטלקטואלית, מה שכבר ברור שאת לא, היית יודעת שאין תשובות. תמיד יש רק עוד שאלות, ולמידה מונעת מחוסר סיפוק מתמיד, מהרצון הבלתי פוסק לדעת עוד, אז כן, אני שמחה להודיע שאני לא מסופקת, ואוי לו ליום בו תאוות הידע שלי תסופק. ברגע שאת חושבת שיש לך תשובות, את מפסיקה לחשוב, תופעה שבבירור התרחשה אצלך. את אומרת שיש קריטריונים ולא מציינת מה הם. ואני שואלת שוב: מה הם הקריטריונים שקובעים מה היא יצירה ספרותית? מטפורות מתוחכמות? שפה גבוהה? מטונימיות מקוריות? סינקדוכות חדשות? אנא, העשירי את עולמי ועולמם של הקוראים. אם היית באמת מבקרת, או באמת מבינה ספרות היית יודעת שהדרך היחידה לקבוע איכות של יצירה ספרותית הוא טעמו של המבקר, שהשתכלל אחרי קריאה מרובה. אבל הרי ראינו שהרבה את לא יודעת, וכשאת עונה את תוקפת, או שולחת אותי לעשות עבודות. יוהרה אווילית.