קוראי ווי-נט בהלם! מוחלט!! כבר התרגלו לרענן שקד ושכמותו - כל כך שנונים, מין כאלן חצופים ובועטים, הוי כל כך יהירים - ופתאום אריאנה מלמד המקסימה, עם העברית הרגילה, הפשוטה והמחכימה.

אני מנסה לקנות אותו כבר שנים ואין, פשוט אין!!

חיפשתי בכמה וכמה אתרי ספרים ואני לא מצליח להשיג את הספר הנ"ל - כיצד אני יכול להשיגו? היכן? מחיר?

אם אני זוכר נכון מלימודיי באוניברסיטה (אצל פרופ' אליאב-פלדון) תומס מור עצמו ביאר את השם אוטופיה (Utopia): אפשר לקרוא אותו כ-Outopia (ביוונית קלאסית: "שום-מקום") או כ-Eutopia ("המקום הטוב" באותה שפה). אגב, לאחרונה מינתה הכנסייה הקתולית את הקדוש תומס מור לפטרון של הפוליטיקאים (לדעתי היו צריכים לבחור את מקיאוולי). ולסיום - גם המדינה שלנו התחילה כאוטופיה. הרצל השתמש בז'אנר הזה ב"אלטנוילנד" כדי לתאר את מדינת היהודים ששאף להקים. אוטופיה זה דבר נפלא עד שמנסים לממש אותו.

ניתן להשיג את הספר באנגלית ברשת באישור פרוייקט גטנבורג בכתובת : http://www.ibiblio.org/gutenberg/cgi-bin/sdb/t9.cgi/t9.cgi?entry=2130&full=yes&ftpsite=http://www.ibiblio.org/gutenberg/ קריאה נעימה

בתרגום לעברית קרוי המחבר תומס מורוס. הספר זמין לרכישה בחנויות ספרים המחזיקות ספרי הגות ופילוסופיה. רעיון יפה לומר שתומס מור [מורוס] המציא עולם. יחד עם זאת קיימת ביקרות רבה על העולם שיצר, שמכיל את כל הרעות והעוולות של משטרים טוטליטריים.

שלח את חסידיו של ג'ון ויקליף ויאן הוס לגרדום בשל אמונתם, כך שצדיק גדול הוא לא היה.

לא יצא מאוטופיה ולא הגיע לדיסוטופיה, כל מהות יצירתו שונה לגמרי. אריאנה, עזבי את ספרות הפנטסיה וגם המד"ב בצד. את פשוט לא מבינה בזה. זה קורה, זה לא סוף העולם וחבל לקלקל עם אבחנות מוטעות ומגוחכות

תמיד כדאי לחפש בחנויות הספרים של האוניברסיטאות, כמו דיונון או אקדמון. ואולי אפשר להזמין משם. מסכים עם דברי טוטו שמור (מורוס) אינו צדיק, והראייה היא שהוא מת על מזבח הדת, קרי הפוליטיקה, ובכל מקרה על מזבחו של רעיון מאוד לא הומניסטי. אולי הוא היה חבר של ארסמוס, אבל מסתבר לא דמה לו בכלום.

לא הכרתי את תומס מור ועכשיו אני כן . בשביל זה יש את אריאנה מלמד שתעשה איתנו היכרות מבלי להשמע מתנשאת . תודה

מאלף ומעשיר כתמיד. ואפרופו זמיאטין - יש מקום לחדש את ההמלצות ולתת לדור שלא ידע את יבגני ליהנות (בדיוק כמו שאני נהנתי אחרי הביקורת ההיא ב"העיר")

תגובה ל-3

ביקורת יפה מאד. באופן כללי מדור התרבות בווינט הוא אחד המעטים בעיתונות (הכתובה והמקוונת) שבאמת ראוי לשמו, לפעמים. הערה אחת: טולקין ב"שר הטבעות" דווקא מקדיש עמודים לא מעטים לתיאור ההווי התרבותי-חברתי של ההוביטים. כללית בכתביו השונים של טולקין בהחלט אפשר לראות בריאת עולם מורכב להפליא ושלם לפרטיו - אם כי המניע ליצירתו ולפיכך גם תכונותיה, שונים משל כותבי האוטופיות והדיסטופיות למינהם, ממור ועד הרצל, וכמובן אין לראות בעולם הדימיוני של טולקין מודל אוטופי לחיקוי לעולמנו או חיזיון אימה שיש להימנע ממנו (כמו 1984).

גם במוסף ספרים דחו את התגובה שלי, כי היא היתה ארוכה ארוכה וכמוני מפוטפטת וטרחנית אבל מתוקה בדרכה, יש איזה אימייל מוזר , משהו עם entertamitment, חשבתי שאולי זו דרך להביא לך דברים שחורגים ממכבסת ומכסת המילים הזאת אם עוד פעם אני רואה מישהו כותב לך "אני אוהבת אותך למרות שאת פמיניסטית קיצונית" או הגרוע מכל "למרות שאני לא פמינסיטית אני מזדהה איתך", אני אשמח להשאיל לך מצית שקיבלתי בירושה ממישהו שמת מסרטן, זו ירושה קצת אירונית, אבל אני מדברת על מחאה קצת אירונית, נו מה לעשות. זה כאילו לקבל במתנה את הגלגל של האוטו שדרס לך את הקנגורו הביתי, ואת כל מה שנשא בכיסו. מה אומר לך, אם זה לא היה מצחיק זה ודאי לא היה עצוב. מישהו צריך לכתוב כאן איזו פיקרסקה, כי אין לי עוד כוח לספרותעם מוסר השכל, תנו לי איזה ג'וחא, וילהלם טל (לא בגירסת ויליאם בורוז, תודה), הרשל'ה, חושם. זו הגאולה האמיתית. את החמור אנחנו צריכים ולא את המשיח. יש מה ללמוד מן הדרך שבה הוא נושא בשתיקה כנועה את מלאכת החיים. אופס, עכשיו נזכרתי בעזיקרי, ואיך אני מתגעגעת אליו ובניסים אלוני ואיך השפה העברית מתגעגעת אליו וחיזקי ועדנה פלידל, וכל המתים האלה, ובטח חנוך לוין ותיכף אשורר כאן ביוסי בנאית שירי מופת וגעגועים לעזורה, עזורה, ורחוב בן יהודה, סבא שלי היה משוטט שם וקונה מלפפוניו בצינעה, פרס ישראל לא היה לו, אבל אחרי שמת מצאנו באוטופיה הירושלמית הקטנה שלו אלפי שקיות חלב ריקות. מדיניות של מצור, לא זורקים כלום, ובטח שלא מורידים מיים אחרי פיפי. כן, הנוסטלגיה והגעגועים שלי כוללים לא ריחות של עוגיות מדלן אלא צחנת חלב חמוץ וזעקה של אסלה במצור. נו טוב, הגאולה דרך הביבים? עוד לא הגיע האינסטלטור הנכון, ואם יבוא, נו טוב, נשמור לו כיסא וננקה את האבק, כבר שנתיים מונח המרצע בשק. נשיקות, גם אם החדר לא ממש מצוחצח ונקי ובניגוד לך, רוב חברותיי שנשאו עיניים לרענן שקד שנשא את עיניו לאמריקה, הן יכולות לאכול בלי להקיא אל תצחקי אני נ.ב. שונא הומואים ונתעב, זה נכון, אבל בחייך, העברית מתגעגעת למאיר אריאל, איפה עוד כותבים שורות כאלה כמו "מחפש בחושך חומר ללחישה, בתקווה שייתקל באוזני אישה", איי איי איי, זה היה בנעורינו העשוקים, כשהיינו עליזות ונותנות בקלות ויפות ואמיצות אחר כך גילו לנו שצריך לגלח רגליים בדרך לגילוי ציפור מכנסי השבת של האביר על הסוס את יודעת מה מתחרז עם זה, בשבילך, פרסות של סוס לא אמרתי את המילה המפורשת לא יפה ככה ברשת ובכל זאת, לך הסוס המאוהב עם כתם על המצח וכתם על הגב ושערה של כסף זוהרת בזנב אולי הפיתרון לכל הצער הזה טמון בניגון או במן הרשל'ה כזה, או מוישה'לה של הפריץ שהתגלגל לימים ל"יוסי ילד שלי מוצלח", מביא את הדברים הלא נכונים, אבל הבית מלא לפחות ריח מפוחית, וניחוח כלכלב, ונביחות פרח, אבל גם את זה הרסו לנו עם יוסי בניון, למה כל כוכבי הכדורגל הולכים על גבינה צהובה למה? ולמה שנחשוב שגבינה זה בית? הבית שלי הוא פח זיתים ריק תודה אחר כך הכל נהיה בלגן

אני מודיע בצער רב שאני מתגעגע לטור של רגב ורשף לוי! הבחור נמחק מהאדמה? לאן הוא נעלם? את כתבותיו מהארכיון מחקו כאילו ולא היו! איפה הבדיחות החולניות שאסור לקרוא בשעה מאוחרת בלילה? איפה ההומור השזור והמתחבא בכל טור וכל פסקה שנונה? איפה החכמה שהייתה מזדקרת וניצבת בסוף כל טור שלו? איפה הבחור? לאן הוא נעלם? תנו לי תשובה, התמכרתי! אני צריך את רשף דחוף! לאן הבחור נעלם? לאן??

איך הפכתי מקפקא לקאקא, זה באמת נורא, כמה גורלות והריונות של גורלות תלויים באות הזאת, f, שלפעמים מצונזרת, ולפעמים אוי ואבוי, היא כל הפער וההבדל בין גסויות מטופשות למילים נמרצות עזות חריפות ונחושות הכל בגלל מסמר קטן, שרה להקת גייסות השיריון, אבל נו, תקעתי לעצמי מסמר ברגל סליחה אריאנה ומקווה שלא תראי בזה חנופה אלא הערכה נטו, בלי סיסולים וולנים של תחרה כמו שיש על מיטות אפיריון נוצצות של נובורישים שרוצים לגור בארמון ורסאי קטן משלהם אם אין לחם, אריאנה, מה נאכל? צלעות? אני מוכנה להוציא אחת, בפעם האחרונה שהוציאו למישהו צלע וכתבו את זה בסדר, יצא ספר מופתי, וגם הצלע הפכה להיות הדבר המוצלח ביותר שנברא , גם בספרות, וגם בעולם. אני מניחה שחברה מטריארכלית היא הדבר הקרוב ביותר לאוטופיה שאפשר לכונן רצוי בלונדיניות, תראי כמה יפה עובד הפמינזם המעשי והתאורטי אצל הויקינגים, כל כך הרבה בנות בראשויות חשובות, כל כך הרבה ראשי ממשלות, ולא רק נסיכות בלונדיניות נוגות או כל מיני סולניות של אבבא, אלא אשכרה, עלמות מצודדות בעמדות מפתח של ממש, ככה עם הבלונד ועם השמש שזורחת שם רק פעם בשנה, ועם הפרויידים הקורצים בתכלת, שם לפחות המדיניות הסוציאל דמוקרטית עובדת, בעיקר בזכות הרגישות הנשית אבל אין שם מלחמות, ואיני יודעת מי הטיל את הפור הזה, ומי הטיל את הביצה, והאם היא קודמת לתרנגולת, קודם היו נשים בעמדות מפתח ואחר כך שלום ושיגשוג, או להפך וכאן מה יש לנו? לימור ורוחמה אברהם. איפה ג'וזנסקי, איפה יעל, איפה נעמי חזן? למה לא רצת את לאיזו עמדה בכירה, למה לך להישאר בעיסקי בוכהלטריה כשאת יכולה בהחלט להביא איתך מנדט שלם רק בזכות הבישולים לפחות לסטודנטים שישכבו מול הבית של ראש המששלה בפעם הבאה, כשאת תהיי הראש, לא תגישי להם פיצות מקפיצות עלובות נוסח שרה'לה אביב שמח ירושלים ירושלים, לו היית טבריה טבריה טבריה, לו היית צפת צפת צפת, לו היית ליכטנשטיין או לפחות סטוקהולם, בלי מלחמות ובלי חמסין, רק בלונד ו"אהה" ו"אבבא" וכל מיני שמות אונומטופאים כאלה מתוקים ומכנסים מבריקים ליבי ליבי לעליית הגג אשר שוכנת בשחפנותה הסגפנית בפראג ואני הפכתי אותה מקפקא לקקא באיבחת עט לא יפה מצידי, טל"ח, באמת אוהבת גרגורית אנוכי סליחה

יש שם פיפי ואסלה ואוכלות בלי להקיא וחרוז של סוס שאת לא רוצה להגיד ו- eat ועוד ניסיתי לחשוב מה היה נשאר מפרויד אם היא היתה נופלת. יש לך רעיון? אולי וילון (בלי קשר לתחרה).

אולי "לא-מקום"? דודה של שומיש זה נחמד אבל לא בעברית מדויקת. לא שזה נחמד להיות דודה כזו. חבל. ללאה היה מגיע יותר, והלא-ילדים הפסידו. בטח לא "אין מקום". כלום זה קיצור של כקליפת השום, גם הינו הך, אם מה שאמרתי לעיל נשמע לא ברור.

אני מתנגת לשורה האחרונה שלך ש"לא צריך לנסות להשיג אוטופיה". השאיפה לטוב יותר תמיד גורמת לנו בתור אנשים להתאמץ יותר ולהוציא את הטוב ביותר. תאר לך ש אלטנוילנד כמו שהבאת בדוגמא לא היתה משפיעה על המיסדים של המקום לו אני קוראת בית -מדינת ישראל

מימי לא קראתי תגובה כל-כך כלככית, עם החווה אלברשטיין והכל. יצירת אמנות ממש - בלי צחוק. צרי קשר דרך המדור, כמו שנאמר.

נו נו, הרי העולם של תומס מור רחוק מלהיות מקום שהיינו רוצים לחיות בו, ואם כבר יש בו נקודות דמיון רבות להכאיב לW דווקא.. אנשי אוטופיה המסכנים מוצאים להורג אם הם יוצאים לטייל, חייבים להתלבש במדים אחידים, ומתחת לכסות השוויון מחולקים למעמדות קשיחים של זקנים עריצים ואזרחים תמימים ומדוכאים. מור, למרבה הצער, חי בתקופה שלפני רעיון "זכויות הפרט"..