הספר הוא באמת יצירה ספרותית ראויה להערכה אך לא כל אחד יבין אותה ולדעתי צריך להיות בוגר בכדי להבין את המשמעות של הספר קריאה מהנה!

הסרט עם ט.דלטון נמצא באמזון במדור DVD. הקישי: Wuthering Heights. הסרט הוא משנת 1970, כשטימוטי דלטון הוא רק בן 26. סרט חובה בכל ספריה ביתית. במידה ואת לא מוצאת, שלחי לי את האי-מייל שלח ואשלח לך את הקישור. בהצלחה. מיקי

מה שכיף בביקורות זה לגלות שהמבקר מרגיש כמוך לגבי ספר/סרט וכ"ד. נחשפתי פעם ראשונה ל"אנקת גבהים" בגיל ההתבגרות. שלא כמו אריאנה אני חושבת שגם בגיל כזה לפחות חלק מהמשמעויות והרבדים של הספר עובר לקורא . אז הספר נראה לי כסיפור אפל, עצוב , מכושף מרגש ומפחיד בעוצמות הרגש שהוא מתאר. קראתי באיזה שהוא מקום שיש חוקרים של האחיות ברונטה שטוענים שאמילי ברונטה סבלה בילדותה מגילוי עריות וזה מה שמסביר את הרגשות והיצרים החזקים והאפלים שמתאר הספר . אבל לא נראה שיש איזה שהוא בסיס עובדתי לטענה הזו - לגבי גילוי העריות.

שלום אריאנה. כתיבתך כה זורמת וכל כך נהנתי לקרוא את דברייך, במיוחד משום שקראתי את ג'ין אייר בשנה שעברה וכיום אני קוראת את "אנקת גבהים". אבל משהו הרס לי את ההנאה: הערתך לגבי הגיל הראוי לקריאת הספר, וגם הערתך לגבי ה"בגרות" של הקורא בגיל התיכון. אם תרצי שאפרט, או לדון איתי, אשמח אם תפני לאימייל שלי.

בתור מישהי שלומדת אנגלית באוניברסיטה אני חייבת להודות שהספר ממש הפתי אותי ברמת השעמום הגבוהה שלו. אני לצערי קוראת אותו כי אני חייבת אבל אתם... נוסו על נפשכם!!!!! אפילו קינג ליר עדיף על זה - I stumbled when i saw

כמו שאמרה אורית ואני מסכימה איתה במיליון אחוז-, ספר זוועתי, מדכא, יבש, משעמם, חולה נפש, מתסכל בגדול, הרבה מוות, הרבה אלימות.. בהחלט לא מומלץ לתלמידי תיכון בכלל ולכולם בפרט! אלא אם כן ממש אתם מזוכיסטים שנהנים להתעלל בעצמם...

תענו ליייי??????????

אין לה עוד ספרים פ\רסמה את זה ומתה :(

קראתי את שניהם במלוא תשומת הלב, ורק ג'יין אייר משך אותי לסיבוב שני ושלישי. אין ספק בעיניי, שתי האחיות מבריקות, שתיהן בראו עולם. אבל בעוד שבעולמה של אמילי ניכרת נכות רגשית מסויימת, שליטה מדימה בתיאורי נוף אבל מדהימה הרבה פחות בכל הנוגע לתיאור בני אדם (תציצי בהקדמה שכתבה שרלוט לאנקת גבהים אחרי שאמילי נפטרה, אפשר למצוא אותה בגרסאות המוקדמות יותר של הספר באנגלית), אצל שרלוט גם הדמויות הן בשר ודם. אמילי מנסה, בעיניי, לכפר על היעדר היכולת שלה לתאר רגשות במהימנות, בבחירה למלו-דרמטיות (שגעונה של קתי, האהבה המטורפת שלה ושל היתקליף), בעוד ברונטה הצליחה להעביר תחושה של אהבה חזקה בהרבה בעזרת אמצעים מינימליים לאין שיעור: כמעט ואין מילות אהבה, כמעט ואין קרבה פיזית (השיא האירוטי הוא כנראה ישיבתה של ג'יין על ברכיו של רוצ'סטר). לכן אני לא מסכימה.

אז מה זה WUTHERING במילון אוקספורד אין מילה כזו. האם זה שם של מישהו..?

בזמנו, יצאו כל ספריה של דפנה דה-מורייה בהוצאת מזרחי-מוןעדון הספר הטוב ומבורות הספרניות/ספרנים נחשבה מיד ל'ספרות רומנטית במושגים של ברברה קרטלנד ודומיה אבל אני ממליץ מאוד להכירה דרך ספרים כמו 'הדודנית רחל', רוח האהבה ונופחי הזכוכית, גבעת הרעב ועוד. יש לה תיאורים של נוף ואווירה כמו אצל ברונטה(כולן) וכמו אצל ת'רולופ ועוד. התיאורים המיסטיים ב'פונדק ג'מייקה', הספר do not look now שהפך לאחד הסרטים הרומנטיים-מסתוריים-אימה ורומנטיקה-היה שם הזיון היפה ביותר בתולדות הקולנוע בין דונלד סאתרלרנד וג'ולי כריסטי. נכון, התגובה שלי היא ארבע שנים אחרי התגובה האחרונה אבל לא מאוחר להכיר את הסופרת הייחודית הזאת. באתר בוקספר החליטו לתת לה שבוע בעמוד הראשי.

סיימתי אתמול בלילה לקרוא את אנקת גבהים בתרגום של הוצאת כתר. היה לי קשה להניח אותו מרגע שהתחלתי לקרוא. קראתי ספרים וראיתי סרטים מלאים באלימות ואימה, אבל בספר הזה יש משהו מיוחד .יש אלימות ואכזריות מתוכננת ומאורגנת בקפידה שבאיזשהו מקום נראית כמו גורל שנקבע מראש. האכזריות יוצאת אל הפועל הרבה בגלל סחיטה רגשית, ורגשות טובים של הקורבנות שבאיזשהו מקום רוצים לסייע למענה אותם. כמו שכבר הזכירו קודם יש בספר הרבה אלמנטים של סאדו מזוכיזים שבו הקורבן באיזשהו מקום אוהב את המתעלל בו ורוצה לעזור לו גם לאחר התעללות ממושכת. אחד מהטוקבקים לפני הזכיר אפשרות לגילוי עריות שעברה המחברת. זה נשמע לי מתאים מאוד למצב של אהבה של הקורבן למתעלל-מכיוון שילד שבוצע בו גילוי עריות קשה כנראה להשתחרר מהאהבה והתלות שלו בהוריו. הסוף של הספר נותן תחושה אופטימית: המתעלל מרגיש שלמרות הצלחת התוכנית שלו הוא סובל יותר מכל השאר. ושגם אדם שעבר התעללות יכול לשקם את חיו ולהיות מאושר. לפי דעתי הרטון הוא הדמות החיובית ביותר בסיפור מכיוון שלמרות התנאים שבהם הוא גדל הוא נשאר אדם טוב.