לכל המתעניינים בתחום: ספרו הותיק של הנשיא המנוח חיים הרצוג "מלחמת יום הדין" מאלף ומרתק. מומלץ בחום.

מזעזע לראות, איך 20 שנה אחרי מלחמת יום הכיפורים, בשנת 1993, ממשלת ישראל שוב צעדה בסכלות וטמטום לתוך התהום, ושוב נפלה בפח ששמו לה אויביה. מחריד לחשוב שחלק מהאנשים שהיו שותפים למחדל יום הכיפורים, ממשיכים להסתובב בינינו, ולהסביר לנו מה צריך לעושת (כן, אני מדבר על שמעון פרס, שהיה חבר בממשלת גולדה מאיר).

מלחמת האוצר ומשרד הביטחון וכן מלחמת מעריב כנגד ידיעות אחרונות. ידיעות דאגו להגן על ראש הממשלה ולהתקיף את גורדיש בעוד מעריב יצאו להגנת גורדיש ולהתקפה על שרון. האמת, כניראה, איפשהו באמצע. פירסום הספר בצמוד למלחמות האוצר ומשרד הביטחון על תקציב המדינה אינו תמים לעניות דעתי. בעוד האוצר מנסה לקצץ, משרד הביטחון מנסה לנשוף במדורת הפחדים הלאומית. רוב העם מצויי עדיין בהלם הקרב של מלחמת יום הכיפורים. דן

חבל שכל-כך הרבה אנשים שילמו בחייהם בגלל קומץ קטן של אנשים חסרי תבונה. לצערי גם היום, ראשי מערכת הבטחון וצה"ל אינם המבריקים שבינינו.

אז דדו, מסתבר לא היה כל כך חף מאשמה כמו שרצו שנחשוב שנים. היתה לו אשמה מובהקת באי המוכנות של הצבא לאירוע המתקרב. ומעט אקוטאליה.: גם היום יש לא מעט הקופצים על עגלת הקונצפציה ש"החזית המזרחית נמוגה,.תאירן מהווה סכנה רק בראשו ההוזה של הרמטכ"ל, ושמצרים יצאה ממעגל האיבה. ושהצבא גדול על המדינה." כל זה כבר היה גם היה באותן שנים. גם האשמה חוזרת ונשנית מפי אותם דוברים ממש כמו היום שגולדה (שרון?!)היא "מחרחרת מלחמה!!!" ממש במילים אלו, היתה תלויה ועומדת אוויר העולם (ראה ערך מלכת האמבטיה). אני בטוחה שרונן ברגמן לא ההין לטפל בהם בספרו, היות שהיום הם הכוהנים הגדולים של השמאל הרדיקלי, וביניהם לא מעט פובליציסטים בעיתונו.. וגם עם כל , יוצרי האוירה הציבורית הזאת, אלה שאסרו את ידי הממשלה מלצאת למכה מונעת יבוא החשבון במוקדם או במאוחר.

אם כבר נזכרים במלחמת יום הכיפורים, ואם מנסים ללמוד משהו ממה שקרה לנו אז, מה דעתכם על גדר ההפרדה? לי זה מזכיר את קו בר-לב - פרויקט מגלומני שאמור היה להיות קו ביצורים בלתי חדיר, שקרס בבת אחת. בדרך של כך אופיינית לנו, אנחנו לא לומדים מטעויות אלא חוזרים עליהן, וכעבור שלושים שנה אנחנו בונים קו בר-לב חדש, והפעם קוראים לו גדר ההפרדה.

תאמין לי כמה שאתה לא יודע מה אתה מדבר. דבר ראשון יש את ההסכם הפסקת האש שנכתם בסוף מלחמת יום כיפור, שבו ישראל חייב להשעיר מספר טנקים מוגדר (יותר 100 זה בטוח), והאו"ם כל שבוע מבקר בבסיסים וסופר את הטנקים והצוותים. ששירתי שם היו הרבה מקרים שהיו שולחים אותו "לברוח " לפחחי האו"ם לשטחי אש. או שהשהירו הצלנו בגדוד הרבה צוותים כי לא היה את המכסה. תאמין לי בפיקוד סופרים טוב טוב אתה הטנקים.

בתקופת קיץ 1973 שררה בארץ תערובת קטלנית במיוחד, כמוה אני מזהה,לצערי, גם היום, 30 שנה אחרי. מצד אחד, שאננות בלתי רגילה, תחושה שהאויבים העומדים מולנו לא מסוגלים להתאחד ולצאת למלחמה (גם היום, בעקבות כיבוש עיראק ע"י ארה"ב חושבים כך), שהצבא הסורי מיושן ושהמצרים, אחרי שגירשו את היועצים הסובייטים (ביולי 1972), אינם מסוגלים להוציא אל הפועל את הדוקטרינה הסובייטית עליה התאמנו (ובצה"ל ידעו על תרגילי הצליחה שלהם כבר מ-1971); מצד שני - בא לידי ביטוי הרגש הגלותי הפחדני שטבוע בכל הנהגות המדינה לדורותיהן - החשש של "מה יגידו בעולם" והפחד להכעיס את הערבים. יסודות אלה באו לידי ביטוי בהימנעות העקשנית של דיין, אלעזר וגונן להורות לאנשי הקו הראשון להיכנס לכוננות עליונה כולל איוש עמדות וחבישת קסדות ושכפ"צים וכמובן בהחלטה הרת הגורל לא לגייס מילואים כבר ב-5 באוקטובר וגולת הכותרת - ההחלטה לא לפתוח במתקפת מנע "למען יהיה ברור בעולם מי התחיל". תערובת קטלנית זו הביאה לקריסת הקו הראשון הישראלי עם תחילת ההמתקפה המצרית-סורית (למעט בצפון רמת הגולן - שם חטיבה 7 בלמה במחיר כבד את הסורים על קו הגבול). אח"כ כבר בא הדבר לידי ביטוי במלחמה העקשנית שניהלו המפקדים הבכירים בצה"ל בינם לבין עצמם (בעיקר נגד אריק שרון) ובחוסר היכולת להעז ולחרוג מהחשיבה הצבאית השבלונית (מומלץ לקרוא את ספרו של אורי מילשטיין - "קריסה ולקחה" - שהופיע לאחרונה בהוצאה מחודשת. לא יוהרה וזחיחות דעת היו כאן אלא חוסר רצון מובנה לקחת אחריות וליטול את היוזמה לידינו. לא כך נהג המטכ"ל ב-1967 ולכן מלחמת ששת הימים - שגם בה היו טעויות לא מעטות - התסיימה בניצחון מוחץ. לא שעינו לסיסמא הנכונה תמיד "רק המעז מנצח". לא העזנו - והמלחמה הסתיימה בתיקו (שהוא רע אסטרטגית לישראל). מאז ועד היום מסרס צה"ל כל מפקד שחורג בקו חשיבתו מהקו האפאטי הזה, והוכחה לכך היא עמירם לוין, שרצה להכריע את החיזבאללה בפיקוד צפון והועף משם בבעיטה וכמוהו שאול מופז ובוגי יעלון, שאמנם לא הודחו אך ספגו וסופגים קיתוונות של שופכין מהתקשורת ומהממסד בישראל של שנות האינתיפאדה. הלקח של יום הכיפורים, נדמה לי, לא נלמד כל עוד לא נפנים עובדה מצערת זו. ערן

מעין לך לדעת מהו הסד"כ של כוחותניו ברמה ? יש בהרבה יותר ממה שאמרת! אני אומר לך בוודאות שלקח מלחמת יום הכיפורים הופקה, ודבר כזה לא יתרחש שוב.

מפחיד!

אשמת דיין במחדל יום הכיפורים הנה מוחלטת, אשמתו רבה עוד יותר משל גולדה, הוא כביכול מבין יותר בבטחון, פשלונר גדול שהביא אסון גדול על מדינתנו, לעולם לא אסלח לדיין.

יש שתי חטיבות שיריון סדירות ברמ"הג תעשה חשבון לבד.

ובגללם אותם גנרלים מטומטמים,הנמצאים חלקם כבר בקבר - אני נכה צה"ל 50% מאותוה מלחמה ארורה - ובגללם אני סובל ומיום ליום יותר ויותר!

כל מילה נכונה. ידענו כל דבר על מה שהמצרים הולכים לעשות. לא היה צריך מרגלים. ראינו את זה בתצלומי אוויר וציפיה בתרגילי הצליחה שלהם. מה שאף אחד לא יודע שהרמאות, הזלזול וחוסר האחריות עוד התחילו בימי בר-לב , אריק שרון וגדליה דוד. חבל שאסור לי להזדהות ולספר כל מה שאני יודע. לפיכך אני יכול רק לאמת את נכונות הספר ולהוסיף הערה כללית בלבד

יאללה חברה בו נרשום סד"כים איזה גברים אנו - יודעים מה קורה איך אומרים: מחדל היהירות עפר לראשות הממשלה!!

אין חדש תחת השמש: אותה המפלגה (האבודה), אותה השחצנות ואותו הטמטום הביאו עלינו את מלחמת יום כיפור ואת הסכם אוסלו עם המזרח התיכון החדש, ואת הבריחה מלבנון, ואת החגיגות הביזנטיות לזקן השבט שלהם כשהבית בוער הם יושבים על הגג וחוגגים.

האגדה שקו ברלב קרס מקורה במסעות היחצנות אחרי מלחמת יום הכיפורים. יתכן וקו בר לב היתה טקטיקה שגויה, אך היא לא עמדה מעולם במבחן. קו בר לב הוזנח ונוון וכאשר פרצה המלחמה רובו לא היה שמיש וזמין. מעוזים ננטשו ונסתמו בחול, מערכי הדלקת התעלה היו מנוטרלים ולא שמישים המערך האחרורי כולל הימחים שהיו אמורים לתמוך בכוחות הסדירים לא היו שמינים ושמישים. ההזנחה הפושעת היתה מעשה ידיו של אלוף פיקוד הדרום בשנים שלפני פרוץ המלחמה. ומי היה אותו קצין בכיר חסר אחריות? אלוף אריאל שרון. "גיבור" המלחמה הוא אחד מהנושאים העיקריים באחריות למוכנות הכוחות, למערך המגננה הלקוי ולהעדר תפיסה איסטרטגית של הגנת המרחב. זאת לא במקרה שעד היום לא התפרסם הדוח הרשמי של מחלקת הסטוריה של צהל המנתח את מלחמת יום הכיפורים.

נכון כי יש חשש שאם נסתמך רק על הגדר הדיוויזיות של הפלסטינים יפרצו אותה.

שהיה ברור שתפתח מלחמה היו מוציאים אותם מהמעוזים לקו אחורי בו היה מתרכז גם השריון. הכוחות המצריים היו חוצים את התעלה,יוצאים ממטריית הטילים ומושמדים בידי חיל האוויר. אפשרות שניה היא שנסיגה מוקדמת היתה הוכחה למצרים שלא יצליחו להפתיע ולא היתה פורצת מלחמה.

נכון מאוד. יש דברים בגו. יש קשר ברור בין מלחמות האוצר ומשרד הביטחון על התקציב לבין העיתוי והתזמון והאישור להוצאת הספר הזה. לאחר הרעש הגדול שיגרום ברור שלא יהיו התנגדויות להשאיר את גובה התקציב של משרד הביטחון על כנו. תראו הוזהרתם!

נכון מאוד. יש דברים בגו. יש קשר ברור בין מלחמות האוצר ומשרד הביטחון על התקציב לבין העיתוי והתזמון והאישור להוצאת הספר הזה. לאחר הרעש הגדול שיגרום ברור שלא יהיו התנגדויות להשאיר את גובה התקציב של משרד הביטחון על כנו. תראו הוזהרתם!

בדיוק כשבשנת 1987 אמר שמיר על תחילת האינתיפאדה שהנערים הם סתם שבאב ,ומזה ניתן היה להסיק שזה דבר חולף הטמטום של המנהיגים חוזר כלל ראשון באסטרטגיה לא לזלזל ביריב

מאז השחיתות וחוסר האונים והתפקוד רק גדלו ואפילו מול עם של 3 מיליון חיות רצח איננו עומדים שלא לדבר על כמה מאות חיזבלונים שהביסו את צה"ל !

לצערנו.

דדו היה רמטכ"ל גרוע,לא הכין את הצבא למלחמה(גם לוגיסטית וגם בדרכים להתמודד עים ציוד האויב,סאגרים וסם 6),לא ווידה בטרם שהמלחמה פרצה שהצבא ערוך נכון(פינוי המאוזים,פריסת השריון ברמפות, לא ירד לשטח בזמן אמת וכך לא הבין את תמונת הקרב בדרום,