סופרת משובחת. אשה חדת עין ובעלת עט מושחזת. אשת תרבות בכל רמ"ח ושס"ה. אזכור אותה לטובה

סופרת עצומה איבד היום העם היהודי יהי זיכרה ברוך

שולמית הראבן זכורה כבעלת אמירה חדה מקורית וברורה עוד נמימי על המשמר שלה. המסות שלה יכולות לשמש בסיס לכל שיעור ברטוריקה והשקפת העולם לדוגמה מוסרית ואנושית. כמה חבל שקולה כבר לא ישמע. תחסר למשפחה וגם לכל מוקירי כתיבתה

יהי זכרה ברוך

יהא זכרה ברוך

אני מבקכה את האובדן של דמות שהיתה לי לסמל

זכיתי להכירה בצעירותה. אהבתי לקרוא את מאמריה הברורים והנכוחים. חבל על דאבדין ולא משתכחים. תהיה מורשתה נחמה למשפחה ולנו.

לכן במהרה חדלתי לקרוא כתבותיה. ת.נ.צ.ב.ה

אהבתי את ספרה זה וכשאני מסתכלת מחלוני לעבר הבתים הבוהקים מולי אני נזכרת בתיאורי האבן הירושלמית בספרה. על ספרה "אני אוהב להריח" גדלו ילדי. ועל מסותיה שהיו בנויים היטב , אם כי לא תמיד התאימו לדעותי לימדתי והדרכתי תלמידים בכתיבה.

מונח נכון, היסטורית, אך קצת מוזר השימוש במינוח שטבעו האנגלים, בצורה חסרת רגישות, ושייך את כל ארץ ישראל המערבית ל ...עם הפלשתיני. למה אי אפשר לומר "ארץ ישראל"? יהי זכר הסופרת לברכה.

אישה אצילת נפש;אמיצה ואינטלקטואלית. מסותיה הכנות אמרו את האמת על עוולות הכיבוש המשחית ועל מוראות שלטון ימין. בעלת רגישות חברתית ואנושית יוצאת דופן. אין כמוה

אריאנה יקרה, מחובר לי בראש ששולמית הראבן זכרונה לברכה היתה חברה שלך, ואני משתתפת בצערך. כתבת לה הספד מאופק,מכובד ומדוד ומתאים לכתבה במדור, ואני חושבת שבטח את מאוד עצובה וכואבת מבפנים. אני לא חושבת שיש הרבה במה לנחם. מישהו שיש לך והוא הולך, גם אם אתה ממשיך כרגיל זה כואב.ההכרות שלי עם הכתיבה של שולמית שטחית, ובטח לא הכרתי אותה באופן אישי, אבל אין לי ספק שהחברות איתך היתה לה מקור של גאווה וחום ונוחם.

חבל וכואב כאשר סופרת נעלה זו הולכת מאיתנו.יחסרו גם התשבצים היפים ,ניחומים למשפחה ולמכרים. תהה נישמתה עדן.

פלשתינה?? למה לא ארץ ישראל?

לפני שנים רבות קראתי את סיפוריה ונכנסתי לעולם קסום, מלא וגדוש בתיאורים יפהפיים ועם זאת מרתק, שהעשיר אותי. סיפוריה, כפי שצויין בכתבה, היו אכן בעלי קול מיוחד בספרות העברית של המאה העשרים.חבל על מותה בגיל כה צעיר.

תסלחו לי על השאלה, אבל האם היו לה בעל? ילדים? נכדים? איכשהו תמיד אומרים השאיר אחריו אך לא במקרה הזה..... אם מישהו יודע, אשמח לדעת..

דווקא לטרילוגיה התנ"כית שלה פחות התחברתי אבל הספרים של כאן ועכשיו ובעיקר בדידות ועיר ימים רבים היו בשבילי ממש חוויה. לא פחות מכך המסות שלה, שמצליחות לעשות משהו כל כך נדיר, כמו להפתיע! תמיד הרעיון חדש, מקורי, חד ומדויק. שני קטעים שלה זכורים לי במיוחד, האחד הוא המאמר על הפסיכואנליטיקה. היא חוזרת למחזה אדיפוס ואומרת שמרוב התעסקות באהבה של אדיפוס לאמו ורציחתו את אביו, בכלל שכחו שאבא שלו זה שציווה להרוג אותו, וחושפת בכך גם את אלימות האבות בכל הדורות וגם את ערוות הפסיכולוגיה.ושוב היא מתמודדת עם האבות בקטע קצר על עקידת יצחק שבו היא אומרת בפשטות:הנסיון של אברהם לא היה אם יסכים לשחוט את בנו אלא להיפך, אם יתנגד. צידוק הדין שלו הוא כשלון מוחלט לעמוד בנסיון האלוהי. באמת, אשה מבריקה ומעוררת השראה!

אם יש לך אותו...או שאתה יודע באיזה ספר הופיע...אשמח מאוד

לו ניתן היה לבחור מי הסופרת הישראלית שהייתה האמיתית ביותר, הטובה ביותר והמענגת בקריאה ביותר - הייתי בוחר בשולמית הראבן ז"ל.

מה הקשר לדעותיה הפוליטיות? תקרא את הסיפורת שלה אם המאמרים עושים לך חררה! ואיפה הסופר בעל דעות פוליטיות מהקוטב השני שמגיע לקרסוליה?