סופרת ענקית , משוררת פילוסופי-אשת מוסר דמות ענקית ונדירה בתרבות הישראלית. וזו לא השכילה לתת תכנית בת שעה לדמותה ביום פטירתה בטלויזיה. גם לתכנית הלימודים משום מה לא הוכנסה.מי ישווה לה ומי ידמה לה? אנו מדרדרים במדרון.. בתיכוניים לומדים סופרות שלא מגיעות לקרסוליה---עצוב...

זאת המומחיות שלנו בכל תחומי התרבות. זורקים את הזמר העברי ומתעלמים ממנו, סוגדים לסופרי זבל ומתעלמים מהחומרים בעלי הערך, שוכחים את השחקנים והבמאים ונושאים עיניים לחשכת השטחיות ולערוץ 2. כאילה אנחנו. מזלזלים בעצמנו. דור צעיר חסר עומק אנחנו מגדלים פה ואין צעקה.

שהקדישו לדיון בסופרת ויצירתה. לא קראתי עדיין אף ספר שכתבה, הספר הבא שאשאיל מהספרייה יהיה שלה - בזכותכם. (עדיפות ראשונה ל"צמאון"). תודה!

"עיר ימים רבים" הנפלא והמאמרים החדים - ישארו עם זכרה של האישה המקסימה.

עוד צעד לכך ששירה כמו "יללה מוטי לך הביתה" היא זו שתקבע את תרבות העתיד שלנו.

לצערי, זה אומר שסופרים הכותבים "רבי מכר" בימינו, עם קריצה לכיוון עיבוד אפשרי בקולנוע ובטלויזיה, משתמשים בתבניות ריקניות, על חשבון התוכן והמסר העמוק יותר. חבל.

דוגמתה של שולמית הר אבן הולכים ונעלמים בשקט ומותירים אך אנשי פלסטיק, צלצולים ורעשים, שאגב חמדנותם ונסיונות האדרת שמם מביאים עמם הרס וחורבן.

תודה, תודה, תודה לך.

מתי יפסיקו מבקרי האמנות להאציל את סמכותם האנינה על פשוטי הטעם ולהגדיר יצירה כזו או אחרת כ"מצוינת" או "גרועה"? האסתטיקה באומנות היא בעיני המתבונן/מאזין/טועם/מריח/מרגיש, וככזאת, סובייקטיבית לחלוטין. אין ציור טוב מציור אחר וספר מצוין לעומת "פחות ממצוין", יש "יפה יותר לטעמי". ואפרופו סובייקטיביות, נכון שב-YNET, מבית "העיתון השמאלני של המדינה", ניתנת החרות לשרבב לשון פוליטית לכתבות מכל תחום, אבל "בנופים שאהבה נשבו רוחות רעות" שהוא ציטוט של כותבת הכתבה ולא של נושא הכתבה, מזיק. מזיק מפני שהדבר שוב מזכיר עד כמה עיתונות חסרת אחריות מערערת את הבטחון בכלל התקשורת. ודרך אגב, "עיר ימים רבים" הוא באמת ספר יפה לטעמי, שזור בהומור ומרענן גם אחרי כל הימים הרבים שעברו מאז כתיבתו.

תודה למדור תרבות ולאריאנה מלמד, הספר הבא שאקרא יהיה של שולמית הראבן.

בידינו היה הדבר ולא השכלנו,

מאוד מבין לליבך ומעריך אנשים שכמותך שמבינים לאיזה אסון אנחנו מביאים את עצמנו ע"י תת התרבות בארץ הקרויה תרבות אנשי החצר שהפכו לגיבורי תרבות כשהקימו את ערוץ 2 -אם היינו יודעים שככה יראו גיבורי התרבות שלנו והאווו

שולמית הראבן כתבה טורים פובליציסטיים רבים בידיעות אחרונות ריכזה רבים ממאמריה בספר משיח או כנסת,כדאי מאוד.

השנים האחרונות הרעו לשולמית הראבן מאוד. וההתנכרות האטומה של מה שנקרא הממסד הספרותי, או איך שקוראים לזה - הכעיסה מאור את אוהביה וידידיה המכירים את יצירותיה. להשוות את יצירתה עם ... לא משנה, אין טעם. ההפסד הוא כולו של מומחי הספרות אבל גם של קהל צעיר אוהב ספר, שלא הגיע אל יצירותיה בגלל אותם מומחים. אני מתנחמת בתקווה שהבעת, אריאנה מלמד, שמה שכתבה שולמית הראבן עוד יהדהד ויעורר ויביא אנשים טובים אל נופי ובתי האבן שהיא חצבה.

אמנם אני נערה, אך גם אני שמתי לב לכך שרובם של האזרחים פשוט קוברים את התרבות שכמעט נעלמה אילולא יחידי הסגולה שחיים אותה ומנסים להחיותה ולאנשים אלה אני שולחת מספר מילים: יישר כוח!

את הספר הזה קראתי לפחות 20 פעמים. בעיני זהו סיפור אהבה לעיר ירושלים ולתושביה שכולו עושר ססגוני של צבעים, ריחות, תמונות ורגשות. בכל פעם מייצר חוויה שונה ותמיד יש עוד מה לגלות. מקסים מהמשפט הראשון.

כל ספר של שולמית הר אבן הוא בשבילי חגיגה אמיתית. חג לעברית, חג לתבונה, חג לאנושיות, וחג לספרות. לא כותבת זאת בזמן עבר, כי אני יודעת בוודאות שאשוב ואחזור ואקרא בספריה, ואמשיך להמליץ בפני שוחרי הספרות הטובה את "עיר ימים רבים" וספרים אחרים שלה. מצער שלא יבואו ספרים נוספים ממקור נפלא זה. אריאנה, אני כמוך הרגשתי התרגשות עצומה בקריאה הראשונה של הספר הנפלא הזה על ירושלים. זכור בברור שחשבתי לעצמי, "לו יכולתי לכתוב, הייתי רוצה לעשות זאת כך" זכרה של שולמית הר-אבן יהיה שמור בליבות רבים.

לפני שנים רבות קראתי סיפור קצר של העיתונאית הנערצת עלי (אז) שולמית הראבן."הקיץ של מלך הקלפים" סיכום מדויק של אהבת בוסר, לא הפך לסרט, במקומו עשיתי את "שאלה של זהות", שכתבה בשנות השבעים על רוסים בישראל, יהודים ומה שבאמצע.גם את "החוליה", סיפור על שתי נשים וה"מוסד" לא הצלחתי לעשות, אבל יום אחד יקום מישהו ויעשה את "עיר ימים רבים" לסידרת מופת בטלויזיה. שולמית הראבן היא מעבר לאופנה ולכן תחיה מעבר לזמנה.

מזדהה עם כל מילה שכתבה אריאנה מלמד על שולמית הר אבן ועל כתיבתה. ספרה עיר ימים רבים הוא מבין הספרים היותר אהובים עלי.הוא היה ברשותי ואבד. רוצה לרכשו האם למישהו יש רעיון כיצד? כי בחנויות אין בנמצא. תודה

וזו תמצית הטפשות של השמאל הקיצוני ובתוכה גלומה גם ההתנשאות המוסרנית המזויפת שלו יחד עם העזרה לאויב . וממש ממש לא משנה עד כמה היטיבה לכתוב... (אני מניח שהשמאל "המוסרי" גם יצנזר תגובה זו)

הדבר היחיד שקראנו ב"על המשמר", כלומר ממש חיכינו לו, ולא כעדר אלא מתוך בחירה אישית, היה הטור של שולמית הראבן. לפני כעשר שנים פגשתי אותה בניו-יורק בערב שהוקדש לה והגיעו אליו מעט מאד אנשים. לא זוכרת מי ארגן את אותו ערב. שוחחנו מעט בשעה שהמתינו אולי יגיעו עוד אנשים. סיפרה איך שהיא נלחמת עם המתרגם האנגלי על כל פסיק ומלה ונקבה בשם ההוצאה שמדפיסה ספרים שלה בארצות הברית. הוצאה עצמאית קטנה ודלת אמצעים שלא הצליחה אז למכור את ספריה אבל הוציאו לאור, מתוך אהבה. כך תשמר אצלי בזכרון, אשה גדולה שמושיטה יד מלאה אל העולם, בחושך.

לכל מקהלת המקוננות/ים על האבידה הכבדה: היכן הייתן/ם בחייה של הראבן ז"ל? מדוע לא עודדתן/תם אותה כשהייתה כל כך זקוקה לכך? וכמה יוצרים מעולים, החיים איתנו, זקוקים לעידודכן/כם עכשיו, לא לאחר מאה ועשרים, כשכבר יהיה מאוחר מדי?

שמעתי משולמית הראבן ביטוי שהיא שמעה מערבי ירושלמי, האומר: "מָא תִדְאַגֶש" שזה גלגול חמוד של "אל תדאג" אל הערבית המדוברת. אלא מה? יש בהחלט על מה ולְמה ומה לדאוג...

גברת מלמד, כדי לדייק בסדר הפרסומים הנכון אינך חייבת להטריד משפחה שיושבת שבעה לפקסס לך מידע. את עיתונאית? תעבדי קצת. יש אתר של סופרים ישראלים, ויש קטלוגים מקווננים של הספריה הלאומית, שם את יכולה לבדוק את סדר הפרסומים הנכון. נמאס מעצלנות העיתונאים.

שולמית הראבן זכתה להכרה שהיא ראויה לה אצל חוקרי הספרות, מבקרי הספרות ומייטיבי הקרוא אניני הטעם. רבי מכר? מה זה ומה זה מוכיח? זה מוכיח שאתה איזה ידוען ששרבט וכרך את שרבוטיו (ע"ע שלי יחימוביץ וקובי אוז), שכיונת בכוונת מכוון,למכנה המשותף הנמוך ביותר (ע"ע מיכל שלו ויוכי בררנדס), או שכל מה שתכתוב יהפוך לרב מכר בגלל שמך ולאו דווקא בגלל איכות הספר (ע"ע גרוסמן, עוז, א.ב., מ. וצ. שלו). לעתים רחוקות קאנון עברי משתחל לרבי המכר. ואז 'מאשימים' את המו"ל ביחצנות אגרסיבית (ע"ע ג.א.רותם)

"תמיד מבחינה בין הבנה לבין אמפתיה לבין הצורך לפעול, תמיד מקפידה להבהיר את ההבדלים. " נדמה לי שזה בדיוק מה שא.מ והשמאל הראדיקלי לא מבין: את ההבדל בין הצורך להבין ולגלות אמפטיה לבין הצורך לפעול. וזו בדיוק פשיטת הרגל של 'שלום עכשיו'.

fכתבה נפלאה, שראויה לה מי שנתנה לנו את "עיר ימים רבים". והלקח - שאפשר ורצוי ומותר לכתוב מתוך ידע, חוכמה והתבוננות החוצה, ולא רק מנבכי הקישקעס הפרטיים והאלק מיוסרים.

בדיוק היום לפני שנתיים הלכה לעולמה שולמית הראבן לאחר מחלה קשה. יהי זכרה ברוך!