תגידו עשו כאן שיבוט של כל הסופרות? אין להם על מה לספר חוץ מאשר על עוד איזה זוג ובעיות המין הטריוויאליות שמטרידות אותו? צריך להחזיר מעולם שכולו טוב את שולמית הראבן, לגלות איפה עמליה כהנא-כרמון נעלמה, ולתת לגבריאלה אביגור-רותם איזה סם ממריץ כדי שתוציא ספר בקצב מהיר יותר מאשר אחת ל-7 שנים.

לא מכיר את ספריה של אלונה קמחי מקודם. נראה לי עמוס מידי במלל ולא מגרה. רציתי לשאול; 1. למה המספרת מרחיבה כל כך הרבה פרטים בשלה הזה על חברתה ולא עליה? 2. האם זה הגיוני ששיננית תהייה כל כך משכילה? לדעתי ספר הוא קודם כל עלילה מרתקת וחכמה ורק אחר-כך מורכבות של טקסט. יש תחושה של מאמץ ורצון להרשים. יותר מידי תפרים ופחות מידי חליפה. אולי הספר עצמו טוב יותר.

וכמובן מדיף למרחוק שנאת גברים ודמוניזציה שלהם, אם כי גם אהבה גדול לנשים אין כאן.

אולי אנסה שוב, לא מבטיחה.

נא לא להתלהם. הספר השני של גבריאלה רותם היה בלתי נסבל, איך אפשר להביא אותו כדוגמא? (את הראשון קראתי ונהנתי מן העברית, אבל השני היה פשוט עינוי וכמובן שלא סיימתי - כוונתי לחמסין וציפורים...)

לא חשוב מה לכתוב, העיקר שיהיה ביזארי. עושה רושם שההוצאות מתחרות על מין סוג כתיבה שכזה והכותבים מנסים לספק את הסחורה.

אם כותבים כדי לישר קו עם שגיונות העורכים, או כדי להסב , באמת ובתמים, הנאה לקורא.

ובראיון איתה היא מקטרת למה היא לא נכנסת בקאנון הספרותי העברי, ומסכמת שלא איכפת לה כי כולם שם גברים. עוד תרוץ של מי שכותבת ספרי טיסה. למה שלוש הסופרות שהזכיר השבו"ז (הראבן, כהנא-כרמון ואביגור-רותם) כן נחשבות לקאנון? וגם יהודית הנדל למשל. אלונה קמחי פשוט לא טובה מספיק.

ספר משעמם חוץ מהיותה יפה ספריה משעממים

כי למכור ספרים שיעמדו בפני עצמם-זה כבר סיפור אחר...

Suzanna HaBochia and Ani Anastasya are great books of Alona Kimchi. She's a great writer, and you all should read more than one paragraph !

למה הוצאת כתר ושמעון אדף שאמור להבין דבר או שניים בספרות, מעודד כתיבה כל-כך מעושה, מתחכמת וריקה? מתי יתחילו לעודד שם פוטנציאל לסופרות אמיתיות ולא כאלו שהנורא מכל הוא אולי התיימרותן להיות קאנון. מביך.

טיפה לא אתי שאלונה כותבת על עצמה. היא הרי כותבת הכתבה

התשובה לשאלתך תהיה הפעם קצרה: $. ומה זה "המומלץ" שבכותרת? מומלץ על ידי מי? על ידי הסבתא המשוגעת של דודתי? מי יכול להתייחס לזה ברצינות?

נראה לי שבהארץ החליטו ללכת על רייטינג,וכך כבר שבועיים מתפרסמים במוסף הארץ ראיונות הבולטים לא בזכות האיכויות הספרותיות העולות מהם,אלא בגוון הצהוב והשערורריתי החזק,הנודף מהם. לפני שבוע-א.ב.יהושע מרצה לנו את תורתו המעוותת על היהודים שמטריפים את כולם,ושהשואה התרחשה בעצם בגלל שהיהודים "הטריפו את הגרמנים"והשבוע הסופרת שונאת-הגברים,שהיתה רוצה להשתייך לקאנון הספרותי,אבל שם יש סופרים,כלומר גברים!! ומה בשבוע הבא? אולי ראיון מרגש עם גמד,שעבר התעללות בילדותו,ובהווה הוא גבר מוכה,הנאלץ להסתתר במעון לנשים מוכות,ושהוא משורר ידוע,שאוטוטו יתקבל לאגודת הסופרים,ומועמד(מטעם עצמו) לפרס נובל,פרס ישראל,פרס ראש-הממשלה,ופרס הכלב הדומה לבעליו,ושבעבר זכה בתואר מיס בת-ים והסביבה. ובעוד שבועיים? ראיון מרתק עם סופרת-הילדים הידועה,שהתעוררה בוקר אחד וגילתה שהפכה לג'וק ענקי,ההתמודדות,הבעיות,החששות,המשאלות,והתקוות להופיע בארוויזיון כנציגת אסטוניה,וכן להופיע בקרקס מדרנו,וגם רומן חדש וסוער,עם מדביר-חרקים סקסי,המכור לחומרי הדברה,ושבעבר היה אשה,שעברה ניתוח לשינוי מין. רק בהארץ! העיתון לאנשים חושבים,עיתון אחד טוב מול כל הצהוב! יש למה לצפות!

בכל פעם אני מקווה מחדש, ושוב מתאכזבת. בלה בלה חסר כל ביקורת עצמית. המון יומרנות ללא כיסוי. איפה זה ואיפה סופרים כמו קנז, א.ב. יהושע, גרוסמן?

א' כל הכתבה הזו היא על אלונה קמחי שנשמעת כמו משהו פלצני שנהנה להיות פריקי וביזארי. ב' כל "חמסין וציפורים" של ג.א.רותם הוא קאנון נהדר ג' כל - שבת שלום.

אהבתי את הקטע. מאוד יפה ומאוד מעניין. תודה

נהדר, וממש הצטערתי כשהספר נגמר. לא שחסרים בו תיסבוכים. בכלל לדעתי בכל הספרים של הסופרים הישראלים יש עננה שחורה מרחפת, תיסבוכים ומועקה. גם אצל בעלי הומור כמו אתגר קרת ומאיר שלו.

טוב, אם לא מישהו אחר אז אני , אלונה קמחי בכבודי ובעצמי אכריז על: "קטע מתוך ספרי החדש והמומלץ". בעיקר המומלץ. וגם אזכיר לכ-ו-ל-ם את כל הפר-סים שזכיתי בהם. אני גדולה. בלונדינית. רק חבל שאני לא קאנון. אבל מה'כפת לי כי בקאנון יש רק גברים ואני שונאת גברים (חוץ מיזהר), אני גם שונאת את הנשים שנכנסו לקאנון כי הן בטח איזה טראנסג'נדר ולא נשים אמיתיות.

שאלת תם. ככה זה כשנותנים לילד להיות עורך ראשי רק בגלל שהוא משורר מבטיח שהגיע משדרות. כמו שלהיות סופר טוב צריך גיל ונסיון ככה כדי להיות עורך ראשי צריך איזה מאגר ורקע.

יומרה ריק ופוזה זמוייפת חסר לב.

גורמת להתרוממות. התרוממות המשוט. ואצלי המחשבה על אהבה גורמת לסירה לפרוש מפרש. ואז כשהמשוט והסירה יוצאים לשוט - זוהתרוממות הרוח

נפוח, משעמם, יומרני, מלא מעצמו, שחצני ובעיקר - חסר כל משענת כישרון או אמירה להישען עליה. מביך.

אבל למה הוצאת כתר מנסה למכור לנו את זה בתור "ספרות איכותית"? אפשר להינות גם מסידרה דבילית בטלויזיה (וגם בשביל ליצור דבר כזה צריך כישרון מסוג מסויים), רק שלא יטשטשו לנו את חוש ההבחנה - קוראי ספרות זקוקים למשהו אחר. מה, שמעון אדף לא יודע מה ההבדל?

בלה, בלה בלה בלה בלה בלה....עד שבא לך להקיא. כלום חסר משמעות . הגיגים של בחורה חרדתית שלא אמורים לענין אף אחד! חוץ מאשר את הפסיכולוג שלה ..אם יש לה כזה. אני לא מבינה את הצורך הדחוף של בחורה מטורפת לשתף אותנו במערבולת השגעונית שבה היא שרויה!! ממש מיותר ! קראתי בדיוק ארבע שורות ונגעלתי.

ואם לשפוט על פי הקטע המובא כאן, בקשר לכתיבה אתה צודק.

זו הפריווליגיה של הסלבריטיס, הם יכולים לכתוב הכל, לפנות לכל הוצאה, ולהתקבל בברכה. זה לא מקרה חריג, רוב הקוראים קונים את שם הסופר (וההוצאות יודעות זאת), ולרוב זו לא האוכלוסיה הנכנסת אל אתרי הספרים.