דף הבית  החלל שלי
החלל שבחיינו: אתם מספרים על הנופלים
ynet
פורסם: 25.04.04, 17:30
תגובה לכתבה תגובה לכתבה
הדפיסו את התגובות הדפיסו את התגובות
חזרה לכתבה
לכתבה זו התפרסמו 565 תגובות ב-565 דיונים
1. רונן סופר ז"ל, החול יזכור
אילן   (25.04.04)
כשנתן יונתן נפטר סיפרתי עליך לאשה של חיי. לנצח ייקשרו אצלי שיריו של נתן יונתן עם דמותך. היינו בי"ב, לא קרובים, אבל בחבר'ה. הלכנו, שני זוגות, לטייל בחוף אכזיב. אתה עם כ', אני עם מ'. היה קיץ, שבוע אחרי הבגרויות, שבוע לפני הגיוס. כ' ו-מ' זמזמו שירים. עבריים, ודאי. היינו ילדי שמו"צ, ושירים עשו לנו את זה. כ' פיזמה את "אם זר קוצים כואב", ואתה ענית ב"החול יזכור". בפעם הבאה שראית אותך היית תמונת שחור-לבן בעיתון, דיווח יבש על תאונת אימונים אכזרית ברמה. ולא אחת אני חושב עליך, כמה יפה היית, כמה גבוה, כמה חכם ומבריק, כמה תמיד אמרו עליך שאתה הכי-הכי, שאתה הכוכב, שתגיע רחוק מכולנו, וכמה בסופו של דבר היית קצר מכולנו. אנחנו היום נושקים לארבעים, ואתה, רונן היפה, הכוכב, טמון שם עדיין בן עשרים, ואינך, והלב צועק. ולכבודך רונן יקר, ילד וקצין, ספורטאי ולוחם, חבר: אני זוכר, החול יזכור, בפעם האחרונה. הַחוֹל יִזְכֹּר אֶת הַגַּלִּים אֲבָל לַקֶּצֶף אֵין זוֹכֵר זוּלַת הַהֵם אֲשֶׁר עָבְרוּ עִם רוּחַ לַיְלָה מְאַחֵר מִזִּכְרוֹנָם הוּא לְעוֹלָם לֹא יִמָּחֶה. (לֹא יִמָּחֶה) הַכֹּל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת זוּלַת הַקֶּצֶף הַלָּבָן. נֵרוֹת הַלַּיְלָה דָּעֲכוּ. הַיְּדִידוּת הָאַהֲבָה הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם. (הַנְּעוּרִים שֶׁבָּאוּ פֶּתַע אֶל סוֹפָם) כָּמוֹהוּ גַּם עַל חוֹף לִבָּם רָטַט אַז מַשֶּׁהוּ חִוֵּר וְהֵם רָשְׁמוּ בְּתוֹךְ הַחוֹל, כְּשֶׁהַיָּרֵחַ הָעוֹבֵר הֵאִיר פִּתְאוֹם פָּנִים זָרוֹת וּשְׂחוֹק רָפֶה (וּשְׂחוֹק רָפֶה) הָיוּ שָׁם קוֹנְכִיּוֹת רֵיקוֹת שֶׁנָּהֲמוּ קִינָה שֶׁל יָם וּבֵית עַלְמִין עַל הַגְּבָעוֹת וּשְׁנַיִם שֶׁחָלְפוּ דּוּמָם בֵּין הֶחָצָב וְהַקְּבָרִים וְהַשִּׁקְמָה. (וְהַשִּׁקְמָה) הַכֹּל יָשׁוּב אֶל הַמְּצוּלוֹת...
2. יוסי דירהלי
יון   (25.04.04)
ושוב אני כותב כאן, כבשנים עברו, על החלל "שלי", על יוסי דירהלי, המ"פ האגדי מסיירת אגוז. ובעצם הוא אינו שלי, ולדאבוני גם אינו החלל היחיד שנקרה בדרכי בצבא. אבל הוא הראשון שנעמד מלוא קומת הענקים שלו מול עיני, ברגע הישמע הצפירה, והוא אינו מש משם מהלך כל יום הזיכרון כולו. רוב שנות הסדיר שלי שהיתי במחיצתו - כחייל-חניך בקורס הסיור עליו פיקד, כמפקד כיתה כשהיה למ"מ, וכקצין כשהיה למפקד פלגה. שנים ארוכות בצדו של מנוע אנושי ענק שחולל תנועה בכל סביבתו, הניע אנשים, הפעיל תהליכים. העולם לא יכול היה להיות אדיש לדירהלי - הגבר הנועז והסוער הזה - והוא סובב לו בעולם בבטחון מוחלט כאילו דבר לא יכול היה לגעת בו. לא הרוח, לא הברק, לא סלע מידרדר, גם לא רסיס של פגז תועה. אבל הרסיס הקטן והמרושע שחדר לעורפו של דירהלי ביום הרע ההוא ברמת הגולן, יכל לו גם יכל, והפיל את דירהלי לעד. במהלך השנים "צברתי" חללים, אך שום ידיעה על חייל שנהרג לא הכתה אותי בהלם שכזה כמו הידיעה על נפילתו של דירהלי. וכך, מדי שנה ביום הזיכרון, הוא מתייצב מלוא קומתו ו... מחייך.
3. אברהם בונן ז"ל
אלי   (25.04.04)
אברהם שלנו סך הכל עשה מצווה החליף חבר שהיה צריך להתחתן ובמקומו הוא הלך למלחמה ושמה איבד את חייו סך הכל כדי להחליף חבר.
4. רס"ן אורי זקן, אבא שלי.
אור ,   ירושלים   (25.04.04)
נזכור אותך תמיד. בכל מקום שנהיה, בכל דרך שנבחר, בכל רגש שנרגיש, בכל. תמיד. אוהבים, המשפחה.
5. הנסיך הקטן מפלוגה ל'
מיקה ,   תל אביב   (25.04.04)
זה שוב היום הזה, הדמעות זולגות בלי רשות, מעצמן, שוטפות, מרטיבות, מכאיבות, הגוף מכונס בעצמו, לבד, היום הכי לבד בשנה, הכי עצוב, הכי כואב, כבר לא תחזור.. כנראה .. יש ימים שנדמה לי שזו שוב אחת הבדיחות שלך, שסתם התחשק לך לנסוע לארץ רחוקה, לנהל חיים רחוק מכאן ושתכף, ממש עוד רגע, תכנס בדלת מחוייך, או לפחות תתקשר... אתה יודע שכשאני מקשיבה אני שומעת אותך אצלי בראש, זוכרת את הקול שלך ואפילו לא צריכה להתאמץ או להתרכז, הנה, שומעת אותך גם עכשיו... תתקשר, תגיד שזה פרי דמיוני, תספר לי שהפעם הגזמתי, שהתפרעתי לגמרי עם הדמיון, תגיד שאתה כאן, כבר לא חייל, כבר איש בוגר, גבר, בוא ספר לי איך עברו עליך 14 שנים בלעדי. ארבע עשרה שנים, כל כך הרבה זמן, השארת אותנו כאן לבד בעולם הזה, בלעדיך, אני שונאת אותך על כך ולא מפסיקה לאהוב אותך, בנתיים הימים עוברים ונדמה כאילו היית כאן ממש לפני דקה, שעה, אולי זה היה אתמול, כשחיבקת אותי, זוכר שישבנו יחד על הנדנדה בפלוגה והבטחת שאחרי שנשתחרר.... זוכר ? אני מתגעגעת אליך ! לפעמים זה כואב, כן, כאב פיזי כזה, חד, במיוחד כשעצוב לי, כשמשהו לא טוב קרה לי, מדמיינת את החיבוק שלך, קרוב, מרגיע, מלטף, הקול שלך... אין לך מושג כמה פעמים החזרתי את הסרט אחורה, רק כדי לשאול אותך, להגיד לך, לצעוק לך.. "תכנס פנימה !" למה נשארת עם חצי הגוף למעלה על הטנק ? אם רק היית בפנים היית ניצל כשהטנק התהפך, כמו שאר החיילים שהיו שם, איתך בטנק, גם מפקד טנק יכול להכנס פנימה, גם למפקד טנק מותר להשאר בחיים ! ומחר שוב כולנו נפגש, באותו מקום, באותה שעה, כולם, לא מפספסים, לא מוותרים, לא שוכחים, אוהבים, מעין פגישת מחזור כזאת, קבועה, מחליפים חוויות, מספרים על החיים, על מה שקורה איתנו ביומיום, רק אתה שותק בפגישת המחזור הזו, רק אתה, מתחת לפני האדמה, רק אתה נשארת אי שם, ארבע עשרה שנים אחרי כולם, עדיין חייל במדים, חיוך משובב, קול מרגיע והריח שלך, עדיין מריחה לפעמים, מוזר לא ? אחרי כל כך הרבה שנים, עדיין מצליחה להריח אותך, אהובי. והחיים ממשיכים, בלעדיך, כנראה שימשכו כך לנצח, בכל שנה נמשיך להפגש כולנו, בפגישת המחזור לזיכרך, עוד שנה ועוד שנה ועוד עשר שנים, נמשיך כך כנראה עד יום מותנו, כזיכרון ליום מותך.
6. סרן אלישע ברמן ז"ל
נסים גבאי ,   נתניה   (25.04.04)
את המלחמה הנוראה הזו אני זוכר מההיבט הטראומטי של גיוס מהיר כמילואימניק מגוייס שצם בבית חברתו (לימים אשתי 30 שנה...)ו... מהבשורה הלא תאמן שחבר שלי לעבודה בקמ"ג - נפל. אלישע היה גבר גבוה ויפה תואר. בלורית בלונדית/שטנית הנופלת תמידית על עיניים כחולות, נשוא הערצה תמידית של המין היפה. אבל אלישע היה צנוע, מקסים, ו... נאמן לחברתו שהפכה לימים אשתו. "הקטעים" הזכורים לי עם אלישע, מעבר לעבודה והסיפורים היומיומיים, היתה אהבתי לנסיעות ורכבים - תחום שהיה גם טבוע באלישע. לאלישע היה רכב מסוג וולוו - מהדגם העגלגל הישן, ולי איך לא... אאודי כתומה חדשה. מאחר ועבודתי בקמ"ג דימונה גרמה לריחוקי מההורים והעיר בה גדלתי, נתניה, הייתי מוצא עצמי לא מעט נוהג צפונה יותר מפעם פעמיים בשבוע. גם אלישע היה נוהג בכביש הזה, ותמיד חיכינו לפגישה בינינו על הכביש. בנהיגתי הייתי מחפש כל מכונית, עד שהבחנתי בוולוו של אלישע, והסימן בינינו היה הבהוב אורות. אני זוכר עד היום שלא נרגעתי עד שהבחנתי בהבהוב האורות שאלישע היה מסמן לעברי. אלישע היה משהו. הוא היה אהוב על כולם, נוכחותו היתה מורגשת ומרשימה, ותמיד אהבנו לשבת ולשמוע את מה שסיפר לנו. נפילתו של אלישע - לא נקלטה במוחי, עד עצם היום הזה. בשבילי הוא לא היה, כי הוא "חי" לנגד עיניי. אם היה צריך לאבד את הבחור המקסים הזה לצורך הנצחון באותה מלחמה ארורה - כבר לא שווה הנצחון... לא שווה כל העולם... אם אלישע לא איתנו... לא עם אשתו... לא עם כל אוהביו. יהי זכרו ברוך.
7. פסו יגאל ז"ל
(25.04.04)
8. סמ"ר גבי עוזיאל הי"ד
צורי ,   גבעת זאב   (25.04.04)
9. שלומי טבח-הנסיך הקטן
מיקה   (25.04.04)
מתגובה מספר 5 (שכחתי לכתוב את שמו..) יהי זכרו ברוך.
10. אורי זקן.
אור ,   ירושלים   (25.04.04)
אבא שלי. איש אשכולות. בעל המילה. במלחמת יום הכיפורים נמנה עם כוחות הצנחנים שצלחו את תעלת סואץ ולחמו בסיני. רס"ן בדרגתו. בחמישי לפברואר 1988, קיבל אורי התקף לב והובל לבית החולים שערי צדק בירושלים. לאחר כשבוע, בהיותי בן כחצי שנה, נפטר אבא שלי. בן 33 בנפלו. שירותו האחרון היה כמ"כ בחיל החימוש. כתב ביומנו במהלך מלחמת יום הכיפורים: "הייתה לי תחושה שהפלוגה תדרוש הרבה נפגעים וזה הוריד לי את המוראל.." "היום ראיתי לראשונה מאז תחילת המלחמה גופת מחבל מת. הצרור פגע בראשו והמוח שלו היה שפוך מסביב. המראה היה מזעזע. קיללתי בליבי את כל המלחמות.." איש משפחה מדהים. איש חברה מעניין. משכמו ומעלה. השאיר אחריו חמישה אחים ואחות, שני הורים, אישה- אמא שלי. שתי בנות, אחיות שלי- איה ושרי ואותי. מילים לא יצליחו לתאר את הרגשתי בכל פעם שתמונתך עולה בראשי. אני אוהב אותך תמיד תמיד. אף אחד לא יצליח להחליף אותך. גרוני נחנק. תהיה בקשר, ותקפוץ מדי פעם לבקר. אור.
11. נאוה אפלבום ואביה ד"ר דוד ז"ל
(25.04.04)
כלה תמימה שנרצחה ערב חתונתה ואביה, רופא משכמו ומעלה. נרצחו בפיגוע בירושלים, בקפה הלל
12. צנחן במיל.
בנצ'ו ,   ירושלים   (25.04.04)
זוכר באהבה וגעגועים את המ"פ דודו הכהן שנפל בלבנון בשבוע המלחמה הראשון...יהי זכרו ברוך
13. חנן גולדצוויג ז"ל
ענת ,   אשדוד   (25.04.04)
חנן, בן דודי נפל יומיים לפני יום העצמאות ה-20 למדינה כאשר הגן בגופו לכניסת מחבלים מכיוון ירדן לשבש את המצעד הגדול. בחזרות למצעד הוא הספיק עוד לצלם את הדוד (אח של אביו) כאשר הוא צועד. זכרון אחרון-אני בת 8 הוא מגיע אלינו עייף ורצוף בערב, אני קופצת עליו והוא עוזר לי בשיעורים. זכרך עמי כל הזמן וכל השנים. יהיה זכרו ברוך.
14. אבינעם אלפיה הי"ד
איתמר מור ,   רמת הגולן   (25.04.04)
אבינעם. אבי אבות הנעם. איך אפשר לפרוט אותך למילים אבינעם? נעמת לנו כל-כך... כל-כך רצינו אותך לידינו לאורך ימים ושנים. עם חיוך שלא נגמר. עם קריצת עין חברית. עם מבט שיודע ואומר הכל. וכמה מוזר שכשעוד היית איתנו, כמעט לא היינו מדברים. ורק מאז שהלכת החוסר רק מבטא את עצמו יותר. לא ידענו אבינעם. לא ידעתי. מתגעגע כל-כך חברך איתמר
15. עוד שנה עברה ואני עדיין פה
יוסי ,   ניו יורק   (25.04.04)
שנה שנייה הזמן עובר מהר יותר מדי מהר הלב שוב נקרע הדמעות פורצות ומתגלגלות על הלחי לבי לבי עם ההורים האחים המשפחות אני יושב כאן כל כך רחוק חושב על כולכם מת להיות אתכם בקרוב בעזרת השם ושוב לדודי יוחנן חברי אודי ודודי השני מאיר אוהב אתכם ומי יתו ונשמתכם תהיה צרורה בצרור החיים
16. יוסף סבג
(25.04.04)
17. עידן אלפר - חבר שאזכור תמיד
עומר שני   (25.04.04)
18. כפיר וייס ז"ל
k   (25.04.04)
19. איתי דינר ז"ל
מירב   (25.04.04)
20. אורן צלניק ז"ל
מאוהבת בחייל הגיבור ,   מרכז   (25.04.04)
אורן צלניק נהרג ב- 24.5.02. הוא היה במילואים והתנדב לצאת ראשון מהנגמ"ש (רכב צבאי) ונהרג. יהי זכרו ברוך לנצח נצחים
21. ישראל שכטר ז"ל
ורד ,   ירושלים   (25.04.04)
אחי, ישראל ז"ל, טייס מסוקים, נפל במלחמת לבנון 1982 יהי זכרו ברוך
22. חגי קושט ז"ל, עופר שוורץ ז"ל, ציון בר אור ז"ל יהי זכרם ברוך
ק   (25.04.04)
23. וכן כל חללי 114 וחללי ישראל, יהי זכרם ברוך
ק   (25.04.04)
24. היה לי חבר
פולני אמנון   (25.04.04)
דוד (דודי)אלבום ז"ל אזכור אותך ,מחייך אזכור אותך,עוזר מהלב אזכור אותך,אדיש ושלו אזכור אותך,ידך בכל אזכור אותך ,אהבנו לשמוע את האבנים המתגלגלות,אהבנו את פפה ווז ,הרולינג- סטונג אזכור אותך,כבן מסור להוריך ואח אוהב לאחותך,תמיד דאגתה שלא ייחסר להם דבר אזכור אותך ,ביום חתונתך ,אך לצערי לא זכיתה לממש את החלום הגדול ,להקים משפחה , כי נקטפתה מאיתנו כגיבור ,זמן קצר אחרי יום החתונה. היינו חברים כאחים,אתה אחי הכי בעולם,אזכור אותך לעד אתה בליבי לעד ולעולם לא אשכח אותך, אני מצדיע לך ,ומחכה שתשחרר אותי מההצדעה אך פקודת השיחרור טרם הגיע.
25. עבדו יחיאל מלחמת יוה"כ
הבן של עזרא   (25.04.04)
הייתי ילד זוכר את החיוך שלך והצחוק שנבלם ע"י העצב של אבי
26. זוהר דורון
יחממני"ק ותיק   (25.04.04)
לא שכחתי את אנטנת הקשר המתנדנדת בעקבות כל פסיעה, את הג'יפה, את החיוך האופייני- חלפו אמנם כבר כמעט 6 שנים ומרחבי הזיכרון הולכים ומצטמצמים. זוהר- תברך את כולנו בטוב עד שניפגש בעתיד.
27. רם לוינס
ללי ,   תל-אביב   (25.04.04)
רם ונישא, גבוה ויפהפה, מלך העולם הלך לעולמו באסון השייטת בספטמבר 1997. טוב לב, שמח ונעים, ילד של הים. לא היינו חברים קרובים, היית חבר של החבר שלי ובכל זאת תמיד היתה בי אהבה גדולה אליך. היית היחיד שתמיד כשראיתי אותו מיהרתי לנשק, לעמוד על קצות האצבעות כדי להגיע אליך ולתת לך נשיקה על הלחי. אני עדיין מדמיינת או פניך בפניו של עובר אורח מדי פעם. עדיין לא ממש הבנתי שאתה אינך לעד ולא תהיה עוד. תהי מנוחתך עדן, רוצה להאמין שנפגש עוד ביום מן הימים ושטוב לך עכשיו, איפה שלא תהיה. נשיקות.
28. איל עמית ז"ל
ה.ס. ,   רמת חן   (25.04.04)
29. השכול
עליזה ,   לוד   (25.04.04)
אני לא מכירה אותכם אבל אני כואבת ובוכה איתכם ביום העצוב הזה אתם נתתם את היקר לכם מכל מי יתן ולא תדעו יות צער וכאב אני מחבקת אותכם ושולחת לכם המון אהבה.
30. אתר לזכרו של ארז תורג'מן ז"ל
(25.04.04)
WWW.EREZT.COM
תגובות נוספות
חזרה לכתבה