"מחיאות הכפיים לקראת הנחיתה המנגל או הפלאפל"? - את מצויה כבר בשלב הדקדאנס והניהיליזם של האנושות ומעולם לא היית חלק מישראליות , שהיתה, צריך לומר, אבל אולי גם מעולם לא היית חלק מהאנושות המערבית? את לא מכירה אותנו , שלא באשמתך. מציגה אותנו כנטולי נשמה שמכירים רק שכול, אבל גם בו בקרוב לא יכירו. זה נכון לגבי כל העולם המערבי שלא בשונה מישראל, אבל זו לא ישראל שהיתה לפני פלישת הרקבון המערבי, ואת לא יודעת עלינו דבר.

להשתזף על החוף בג'מייקה ולהבין (מתוך הספר: "מועדון היית מת" מחבר אלון תמיר) לעשות פאוז לעולם. לעשן. לשתות. לאכול במסעדת יוקרה. לקבל דוקטור של כבוד מהרוורד, ייל, קורדון בלו. לדהור בפרארי אדומה במדבריות שמובילות ללאס ווגאס. לנסוע את הדרך דווקא ברוורס. לנמנם איזה סוף שבוע בסוויטה המלכותית של מלון הוולדורף אסטוריה בניו יורק. לקבל מציצה מנערת פליי בויי. לזכות בהגרלה גדולה בסכום של מליון דולר. לשדוד בנק. להסניף קוק עם ג'ורג' וושינגטון. לרכוש סטים של "ארמאני" כי משעמם... לשוחח עם מטוס, לטוס לירח רק בשביל לחרבן, להפליץ ככה שבא, לנגב עם שטר של מאה לירות שטרלינג. להסתכל לקספרוב בעיניים לקחת ביס מהקרמבו ובלי למצמץ ללחוש לו בלאט: "גרי. אח שלי, שח- מט". לפרוש מהעבודה בגיל שלושים. לפלרטט עם מילה גובוביץ' ולהגיד לה: "תשמעי מותק, זה לא בדיוק זמן מתאים היום בערב. מאמי, תביני, יש משחק של בית"ר היום". להבקיע שער ניצחון בגמר גביע העולם. למצוא את המשמעות. לשכב בג'מייקה על החוף, להשתזף מתחת לענן ולהבין שאני בכלל נמצא מתחת לענן שמסתיר את השמש. לנסוע פעם בשנה לחו"ל. לרוץ לספר לחברה'. לרכוש השכלה גבוהה, למצוא מקצוע מכובד ולהתקדם עד הפנסיה. לקחת משכנתה לעשרים וחמש שנה, לבנות בית ולשתול בחצר גלדיולות. לטפח את הגינה. לקחת טריפ עם נסיכה ולדהור איתה אל עבר השקיעה. להתחתן, לעשות אהבה עם האישה שלך.לגדל ילד, לשלוח אותו לגן, לחוגים, לבית הספר, לאוניברסיטה. לאכול ארוחת יום שישי עם המשפחה, לתקוע גרפס באמצע הארוחה ולהגיד סליחה. לשחק כדורסל. לעשן ג'וינט איכותי. לאכול פלאפל בשמונה שקלים, כולל סלטים וצ'יפס חופשי. להתענג על עוגת הבית. לשמוע מוסיקה. לפתור תשבץ היגיון. לזכות בחמישים שקלים בפיס. ללכת למילואים. לנסות להתחמק מהם. לעצור לפני מעבר חצייה. לטוס להצגה מפורסמת בלונדון. לתרום לקבצן. לשלם מיסים, דוחות, קנסות. לראות משחקי ספורט בשידור ישיר. לקרוא ספר טוב. ללכת לים. לשכב על החוף. להשתזף מתחת לענן ולהבין שאני בכלל נמצא מתחת לענן שמסתיר את השמש.

ומעתה גם כל סליבריטאי-סופר.לאחר שתיאטרון בישראל נתן למורן אייזנשטין תפקיד במחזה של צכוב אין פלא שהוצאת ספרים מכובדת(לכאורה)מוציאה לאור ספר של סליבריטאת אחרת. זילות התרבות בישראל שוברת את כל השיאים וחבל שדוקא מוסדות שאמורים לישמור עלינו מרפש תרבותי נותנים לכך יד.

דוגמניות, מלחינים ותמלילנים, עיתונטים וסלבס טלויזיוניים לעת מצוא הופכים לכתבנים. ומרוב עצים לא רואים את היער. רק רואים איך יערות הגשם מדלדלים כדי ליצר נייר להדפסת הגיגים שרק מעידים על דלדולה של הרוח.

אלון -אהבתי נורא. שמרתי לי את הקטע

גשי לטיפול ארך טווח את ממילא מקבלת סיוע כיתומת צה"ל ואת השטויות שאת כותבת תישמרי במגרה או שתנגבי חלונות עם זה. כל סמי שחקנית נהיית מומחית בתחומה, רבינר ילדה תאומים אז יש לה ורק לה מונופול על גידול תאומים. היית מתה. וגם את!!

נהנתי והתרגשתי מכל דף מה קרה לכם,השתגעתם ? הספ מצוין וחודר לנימי הנימים אני בהחלט חושב שסופרת נולדה

אני בניגוד לכל הביקורות כאן, לא הצלחתי להוריד את הספר,וכך מצאתי עצמי בשתיים בלילה נרדמת עם דמעות בעיניים. דווקא בגלל הסקרנות, דווקא בגלל שותפות הגורל וההיכרות עם השכול, 'נהניתי' מהספר, ואשמח לקרוא את ההמשך...

הספר משגע, נכתב בצורה אנושית ומרגשת מומלץ מקווה להמשך