כתיבה מהממת. צדקה האם ז"ל - האח הקטן אכן מוכשר מאד. תהא מנוחתה עדן ושירבה השלום בין הקבוצות השונות - כי הרי כולנו באמת אחים...

אכן כתיבה מהממת. הדימויים הזויים או מומצאים ופוגמים באמינות.נראה כאילו באים לשרת צורך לא ספרותי

ישראל סגל היה פעם דתי ואחיו הרב דן סגל הוא אחד מחשובי הרבנים החרדים היום

אכן, יותר מדי דימויים, יותר מדי דגש על ציור הקטע מאשר על תוכנו.

כתיבה גאונית. צדקה המאמע. ישראל סגל, הבן הצעיר שחזר בשאלה, הוא אכן אחד המוכשרים ביותר מבין עתונאי ישראל ואולי המוכשר שבהם.

חבל שלא רואים אותו יותר על מסך הטלויזיה. אדם מוכשר בצורה לא רגילה. לא רק בכתיבה גם על מסך הטלויזיה שם עשה חייל וראוי שיחזור.

הזמן שאבד,לא יחזור לעד!לישראל סגל-מרגש,אמיתי,נהדר.יישר כח.

תחזור הביתה יהודי.לא טוב לך שם בכל מקרה. וחוץ מזה אתה צריך להפריד בין קשיים חברתיים ורגשיים שהיו קשורים למשפחה ולסביבה לבין היופי והאמת שבתורה שאליהם אני לא מאמין שאתה מתכחש. אז בא,יקבלו אותך בברכה. זקן כבר יש לך רק כיפה חסר,נו חרדי מגיש מהדורת חדשות זה יכול להיות מעניין. מה אתה אומר?

על משפחת הצדיק, נוטף מהם ריח של שנאה, ואין כל קשר לנושא ספרותי. צורת האף והזיעה ועוד- מיותרים לחלוטין...

כנראה שעם הכל לא ממש התנתקת מהמנטליות החרדית שהרי ילדתך הצהירה כי היא איננה מעוניינת להתגייס שכן יש לה בעיות מצפוניות וכן בנך גם ניסה למצא מקלט מן הצבא. כנראה שחלק מהחינוך כן עבר הלאה

לידיעתך בתו של ישראל סגל סיימה החודש שרות מלא בצה"ל, ללא הקלות או השתמטויות.

לצערי זו פעם ראשונה שאני נתקל בכתיבתו של סגל. זהו קטע מרגש עד כדי כאב. אני רץ לקנות את הספר. אחד המובאות שהכי הזדהיתי "פעם, כשהשתן ברח לה לפני כמה מחברי וכתם מכוער התחיל להתפשט על שמלתה, שעטתי למטבח ומילאתי מים בסיר, דהרתי חזרה ובצחוק גדול ומתוך לצון שפכתי עליה את המים. היא היתה רטובה כולה, אבל הכתם נעלם. היא צרחה "השתגעת, השתגעת", אבל במבט שני הודתה לי. ועכשיו, כשהשתן שלי בורח לפני בני השבט, היא משתמטת ממני. "

סבי המנוח חשך ברב אחר ועזב את הרב שהיה יקירו של אביו. מה עשה אביו ישה עליו שבעה פעמיים.

לא קראתי את הספר אך הפרק בהחלט מושך

מן הסתם אתה מכיר, סגל, את המשך הפסוק: אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ורואים את אביהם שבשמים. לא מסתכלים אל מסך הטלוויזיה, שאתה אחד ממשרתיה. עד מתי רשעים יעלוזו? גיוועלד!

מזדהה במאה אחוז עם כל מה שכתב מס' 5

"רק כמה צעדים הפרידו בנינו והמרחק מה רב הוא"... זוהי הרגשתך ישראל?! ומה ההרגשה שלהם חשבת על זה?! ... אם תחשוב בדרך שלהם תבין שהם לא רחוקים ממך בכלל...ויותר מכך... עכשיו ה"מעמע" קרובה אליך יותר מאי פעם....וכן!!! אתה יכול לומר לה !!! ואתה הרי בפנים... עצמך... שלך... אמרת זאת כבר...! רק תעלה אותו על הכתב או משהו... לדעתי אתה עושה זאת מתוך אהבה עצומה למשפחתך ואולי מעצם הכתיבה אתה מכה על חטא...על עצמך...ועל אחיך...וה"בייבי"... חוץ מהביקורת אני רוצה לומר שלדעתי הספר הולך לתת מבט מעציב ושמח להייד... גם לעולם החילוני וגם לעולם החרדי... יישר כוחך ישראל סגל....

האיש מוכשר, בכתיבה, בצורה מיוחדת, יש לו כישרון, אין ספק. אבל האיש גם עושה מניפולציות. משקר ביודעין. בגסות. כמו למשל, הציטוט המפוברק: "תהרוג אותי," חרחרה באוזני, "תשחרר אותי, תגאל אותי מייסורי. רק אתה יכול." ואלה היו המלים האחרונות ששמעתי מפיה". גם אם האם הצדקת, (שומרת מצוות ומאמינה באלוקים, אגב), סבלה נוראות, גם אם ביקשה את נפשה למות, גם אם ביקשה את בנה שיהרוג אותה, בוודאי לא השתמשה במילים הספרותיות המפוצצות הללו בנוסח "תגאל אותי מייסורי". אילו זה היה נכון, מותר היה לו להשתמש במילים מדוייקות. לא סביר ששכח אותן. וגם אם מדובר בדימוי ספרותי ותו לא, עדיין זה מכוער ומגעיל. שלא לדבר על כך שהאיש מוכר את אמא שלו ואת כבודה, לרבות כבודה האחרון (עיניים של מדוזה, עפ"ל), למען הצלחתו הספרותית, אחרי שכשל בספריו הקודמים. ביטויים מגעילים שהוא משתמש בהם על אמא שלו. מגעיל עד כמה אפשר לרדת כדי למכור ספרים.

למה לא המשכת את הפסוק? "וכי נחש ממית?וכי נחש מחיה? אולי כל התשובה שלך טמונה בגוף השאלה שלך חשבתם על זה?

בימים בהם נתניהו היה ראש הממשלה, שמה לה התקשרות למטרה לדכא את העם היושב בציון. לצורך האמור לא בחלו בשום אמצעי – דיווחים מחוסרי קונטקסט, דיווח חצאי אמיתות וניפוח של קשקושים פוליטיים לכדי מפלצות תודעתיות. על-מנת להגיש את הייאוש הלאומי בכפית של הפריים טיימ לתוך פיו של הצופה המשתא, בחרו בישראל סגל כפניו של הדיכאון הלאומי. כל יום שישי הוא ליהג שוב ושוב בפאתוס הדיכאוני שלו "עד מתי ?", "מה יהיה?" כאשר כל כולו עיסה של גועל, ייאוש וקדרות. בכך הוא התחרה שכם עם שכם במקבילו הדכאוני בערוץ 2 – עמנואל רוזן. זה, ששוב ושוב חבש לפרצופו המכוער את ארשת הדיכאון הלאומי והפליא בסיפורי המעשיות שלו, ייצר יחד עם ישראל סגל את חזות הדפרסיה הלאומית. הכל רע, סופני, מייאש ושחור. מאוחר יותר, הם לא שמעו על העמותות של ברק, ולא על אי שרותה של דליה איציק בצבא (החריזה על דתיותה), ולא על זכות השתיקה של יצחק בוז'י הרצוג (ח"כ של העבודה, מזכיר הממשלה של ממשלת ברק ויד ימינו) ועוד ועוד. כלום. הרי אז, בשלטונו של ברק כבר לא היה צריך לדכא את העם..... ועוד לא שכחנו איך ישראל סגל כאשר היה עורך תוכניתו של ניסים משעל, ולאחר שנתניהו הופיע בה וציטט מספרו של ברק בדבר זכות הפלשתינאים בירושלים, רץ כפודל שמצא עצם מסוכר וצווח "זה לא מופיע בספר ! זה לא מופיע בספר !". מאוחר יותר התברר שברק ערך מחדש את ספרו לפני מערכת הבחירות ע"מ להסתיר את גרסתו המקורית. זה כבר לא עניין את מר הדפרסיה הלאומית..... הוא אולי הוריד את הכיפה אך נשאר במאה שערים – דוגמאט, קיצוני, אטום. אנטי פלורליסט מובהק. איש קטן ומסכן.

מומלץ בחום. כתיבה קולחת ומרגשת. ראוי להיות רב מכר.

ואם חס ושלום ילדי לא יחזיקו בדברים שהם בעיניי עיקרי החיים, למרות כל אהבתי אליהם, אנתק עימם כל קשר!

האח גדול בתורה ועוסק בחיי עולם הבא והצעיר, מחובר לנסים משעל, כתבדוס מצוי. קצת פרופורציות. ולישראל, אשר שרה עם אל ועם משפחתו וכותב מנהמת ליבו - יישר כוח. לספר הבא, יש לי כמה עצות ונכון להיות העורך שלך. מה כתובת דוא"לך? המלצתי חזור לדף היומי עם תוספות.

סלח לי אם אומר לך שאין לך כנראה מושג מהי כתיבה בכלל וספרותית בפרט וכנראה גם בהבנת הניקרא אינך משהו

פערעלה, פערעלה - תרדי מהעץ הגבוה שעלית עליו. כנראה רק תהילים את יודעת לקרוא

כאביך נירשמים ביד אמונה ובעט נוטפת דם. ניפלא. אכנס למנין קוראיך. המשך והצלח בכל שתעשה.

עם כל לימודי המדעים האלו שכחתי כבר איזה כיף זה לקורא ספרים! להעלם לרגע, פשוט לזרום עם רצף התרחשויות בזמן אחר. מאוד נהניתי