בין יפאן לבין רמת גן - הרבה הרבה שוני... גם הסוני וגם הפוני.... שנה טובה לך איריס!!!!

תמשיכי להנות מיפן שלך ולהנות בהווי היפני ירושלמי שאת מיצרת כאן להנאתי. אולי מישהו יוסיף כאן מקום לקניית גפילטא טובים מוכנים? אשתי -לא נוגעת בדגים ואני? אל תצחיקו.

טוב, חוץ אולי מהעוף. אין מה לעשות בליטא כמו בפולין לא יודעים לבשל. בבית הטורקי יוני שלי היו לעומת זאת: קציצות פרסה או תרד, דג מטוגן ומבושל ברוטב אדום, עוף עם תפוחי אדמה מטוגנים או ממולאים: למשל תפוחי אדמה עם בשר, קישואים עם בשר ולקינוח מעין בורקסים מבצק פריך מתוק ממולאים באגוזים ושקדים. תענוג.

איריס היקרה, נהנתי עד מאוד לקרוא אודות ראש השנה המשפחתי שלך, וגם אני נזכרתי- איך סבתא שלי(שתחייה לעד למעלה) הנפיקה ארוחות מדהימות לכל בני המשפחה, מהמטבח הקטנטן, עם התנור במרפסת שירות, עם שיש קטן באורך של חצי מטר, ותו לא. תמיד הפליא אותי. שאלתי היא.. האם יש ראש השנה יפני (אני מתארת לעצמי שכן) ואם אכן כך, אשמח לקרוא על הטקסים הקטנים שלהם לכבוד החג, המאכלים המסורתיים, והברכות היפניות לשנה החדשה. תודה רבה על התור המקסים, ושנה טובה ומתוקה.

זהירות סלמונלה בביצים לא מבושלות

כתבה יפה ומעניינת, אבל למה היא צריכה לבוא על חשבון "שובו של ההרינג" לו אנו מצפים בכליון עיניים?

המתכונים זה ממש מתנה לחג. ניסיתי את הקוגל הירושלמי ואת "הזיפט המחאייה" - מעדנים. ליד המטבח הפלצני הרווח היום, תענוג לאכול אוכל עם אלף טעמים, שגדולתו בפשטותו. תודה לך איריס, שקירבת אותנו למסע המרגש במנהרת הזמן לזמנים אחרים ולאנשים יקרים שאפשר רק להתגעגע אליהם. וד"ש חמה לדודה אסתר.

גם אם האוכל שלו לא לטעמך, במקרה. גם אני לא ממש גדלתי על המאכלים האלה, שאת שמם אין לי מושג אפילו איך מבטאים, אבל תנסה, אולי הם בכל זאת טעימים. וגם אם לא - על טעם וריח אין מה להתווכח. יש כאלה שאוהבים גפילטע פיש, ויש שאוהבים חריימה. לכולם יש מקום בעולם... קצת סובלנות לא הזיקה עדיין לאף אחד...

איריס. מה שהרשים אותי בכתבה שלך זו המשפחתיות. לא רבים בקרב הצעירים מתעניינים בשורשים. זו אחת הסיבות לחוסר הערכים בדור הצעיר. יישר כח וירבו כמותך.

אתה באמת לא חשוב.

אותנו כילדים לימדו "לא אומרים אוכל מגעיל" אלא כל אוכל מכובד. אצלינו בערב חג עולה על שולחני ארוחת 6 הארצות ממזרח ומערב וזה הכיף שבדבר. כל עדה עם התפריט חג שלה. וכן ירבו. ולתגובה - 5 בוש לך.

יש ויש ראש שנה יפני. וגם להם טקסים משלהם. מה שנקרא: עוד חזון למועד...

בתור קורא קבוע של המדור שלך אני בדרך כלל לא מגיב, אבל הפעם אני חייב: מעבר לכך שהכתבה שלך מעניינת, צבעונית, וטעימה כרגיל - היא ממש מרגשת. תודה על הכתבה, ועל כך ששיתפת אותנו בעולם המשפחה הירושלמית שלך. נ.ב. אם אפילת הרשת מאפשרת מדי פעם לכמה שרצים לצאת מהמחילות שלהם אל רשימת התגובות, אל תתרגשי. זה לא הכתבות, זה הם. אל תעזי להפסיק, המדור שלך מקסים כל יום ה' מחדש.

Iris, Well Done

אז אולי עדיף שתתרום את המצרכים שלך לנזקקים.

האיכות של האוכל תלויה בעיקר באיכות הטבח. ככה זה בכל מאכל של כל עדה. גם אני בתור פולניה גאה לא הייתי נוגעת בחצי מהתפריט הזה, אבל בארוחה מרוקאית כנראה לא הייתי נוגעת ב 90% מהתפריט. אז מה? זה לא מקנה לי זכות לכנות מאכלים שאפילו לא טעמתי בתואר "מגעיל". ואתה תתפלא, אבל יש גפילטע פיש ויש גפילטע פיש. יש כאלה מגעילים שאי אפשר להכניס לפה, ויש מעדנים ללקק את השפתיים. הכל תלוי בטבח ובמתכון המדויק.

צר לי,אך בתור פולניה המתכונים פולניים להחריד.מי עוד אוכל אוכל כזה?

לכל אחד יש את הזכרונות מהילדות ומהחגים אצל סבתא. זה תמיד נראה כמו האוכל הכי טעים בעולם -וזה ממש ככה!! הארוחה פה נשמעת מדליקה ובטח טעימה מאד - בעיקר כשדמותה של סבתא אסתר (גם לשלי קראו אסתר) מרחפת ליד השולחן. חג שמח ושנה טובה לכולם חוץ מלמגיב מספר חמש - אתה פשוט זבל!!

בתשובה לשאלה מי עוד אוכל אוכל כזה, לידיעתך הייתי צריכה לנגב את הידים מהקוגל הירושלמי השמימי שזה עתה אכלתי, על מנת לענות על השאלה התמוהה שלך. דרך אגב, עשיתי "טרור" כדי שעוד תישאר פרוסה להיום בצהרים שכן כל בני המשפחה "התנפלו". שתהיה שנה טובה גם למלעיזים .

בתור אשכנזית שנשואה למרוקאי 26 שנה אני יכולה להעיד שבעלי מלקק את השפתיים הן מהאוכל האשכנזי והן מהאוכל המרוקאי ואין שום הצדקה להגיד על אוכל מגעיל מכאן מתחילה גזענות ואל תשכח שיש אנשים בארץ ובעולם שאין להם אוכל בכלל אני מרחמת עליך במשפחתך השכילו לתת לך מזון לבטן אך לא לתרבות ונימוסים

ארוחה מסורתית צריכה מתכונים מסורתיים ! את כל ההתחכמויות והסושי אפשר לאכול כל השנה. שנה טובה.

מכיוון שהתלמידים בגימנסיה העברית בירושלים קוראים לדוד המנהל "דוד מלך ישראל", ובגלל המסר המצפוני של תגובה מס. 16 של דוד, עשיתי את החיבור. האם זו סתם יריה באפילה? בכל מקרה אני תופסת טרמפ כדי לציין את המשותף לכתבה של איריס ולכתבה על מנהל הגימנסיה העברית: דמויות מפתח בילדותנו מותירות את חותמן על אישיותנו ומהלך חיינו. יישר כח לשניכם.

איילת ה.

הטור הזה לא בא על חשבון ההרינג, אלא בנוסף לו. (והוא מהנה גם כן, אם כי המידה שונה) ואכן, גם אני שואלת - איפה ההרינג???? חוצמזה: לא אומרים איכס על אוכל (ולא אומרים אוכל על איכס) וחוצמזה 2 - מה לכל הסבתות קוראים אסתר?????

איריס יקירתי כל הכבוד אין כמו התפריט של אמא או של סבתא תמשיכי מיפן לכתוב לנו ולספר על הטעמים של פעם נשיקות

בבית היוני שגדלת לא לימדו אותך שאסור להגיד על אוכל מגעיל....?