כל הסכמי השלום התחילו בצורה חשאית ! צריך להסכים בכל הנקודות ורק אז מתחיל התהליך הפומבי !! דוקא היה אתות לסוריה מצדו של יעלון שישראל מעונינת בהסכם !!

חבל שאף פעם אין ויכוח "עניני" תמיד הויכוח איך זה "משתלם לי" וכנראה את אלה המתקראים מחנה השלום , סוריה כרגע לא משתלמת.

חברים יקרים ! כילד מפוחד במלחמת כיפור,ברצוני להודות לכם על כל המאמצים וכוחות הנפש העילאיים אשר עברתם ,ונתנו לנו בבית הבזקי תקווה מהנורא מכל עליו חשבנו בכל אזעקה ירידה למקלט וההחשכות בבתים שגרמו לעוד פחד אימים . צדק הוא דבר מאוד סוביקטיבי ולכל אחד הצדק שלו וזו זכותו . אנשים יקרים כולכם גיבורים ביצעתם את הפקודות ללא ערורין וללא שאלות, שבלבכם היתה הרגשת שליחות לקיום המדינה . נפגעתם נפשית ופיזית ,תפסיקו לפגוע בעצמכם גיבורים שלנו כאבכם הוא גם כאבי די מספיק עם המלחמות הללו לכל אחד מכם שמורה הזכות לעיטור העוז גם אם לא קיבל את המדליה ממתכת !!!

ציטוט: "להיטות כזאת שכתוצאה ממנה אפשר לצפות לשלום בתנאים שלא חלמנו עליהם בעבר (הגבול הבינלאומי, להבדיל מגבול 67', הסדרי ביטחון מפליגים, ואולי, מי יודע, השארת היישובים היהודיים בריבונות סורית). " ושאלתי היא, מאין לקוחה אופטימיות זו? ברור לחלוטין שהיא אינה באה מדמשק. לדמשק יש קו רשמי, ולפחות בכל הקשור להסכמי שלום, הערבים נוטים לשמור על הקו הרשמי שלהם. אם בשאר אסד רוצה בהסכם שלום עם ישראל, הרי אין קל בשבילו מלעשות כמו אנוואר סאדאת והמלך חוסיין, ופשוט לבוא לישראל ולהכריז "No more war. No more bloodshed" אם יעשה זאת, הרי גם אם הרב לוינגר יהיה ראש הממשלה, ואיתמר בן גביר שר הבטחון לא יוכלו להתעלם, ולא יוכלו לדחות אותו. גם ברור לגמרי שבמצב כזה יוכל לקבל לידיו לפחות את הגבול הבינלאומי, שממנו יפתח המשא ומתן. אז למה אסד לא עושה זאת? מספר סיבות: - כי דיקטטורים, בין נאורים ובין חשוכים, תלויים בחסדיהן של קבוצות הכוח במדינות שלהם, הרבה יותר ממנהיגים נבחרים. בניגוד לכתוב, אין להיטות בציבור הנשלט לשלום עם ישראל (מה יצא להם מזה?) - אסד רוצה שליטה דה-פקטו בלבנון. הסכם שלום עם ישראל יקשה עליו לשמור על האינטרסים שלו בלבנון. הוא עלול לאבד שליטה על חיזבאללה, והשפעה על השאר. - לאסד יומרות לתפקיד מרכזי בזירה הערבית. מקומו המרכזי מפוקפק, אבל נבנה בעיקר מהיותו בודד בקו הראשון נגד ישראל, אפילו שמעמד זה אינו עולה לא בדם או בדמים. אם יהיה לו הסכם עם ישראל, מעמדו יהיה דומה לזה של ירדן. - כל עוד האינתיפאדה נמשכת, לא יכול שום מנהיג ערבי לחתום הסכם גלוי עם ישראל. זה יתפרש כבגידה בעיני הציבור שלו. לכל היותר הוא יכול לקרוא למשא ומתן, ושם לדרוש הישגים מדיניים עבור הפלשתינאים. הנקודה הכואבת של הסכסוך הערבי-ישראלי אינו השטחים הכבושים מסוריה. הנקודה הכואבת היא הבעיה הפלשתינאית. מי שטוען, שנוכל להמשיך את המלחמה עם הפלשתינאים, ולהביא את מדינות ערב לקרוא לשני הצדדים לנהוג באיפוק כמו מדינות אירופה, שוגה באשליות.

אפילו רוב הסורים לא רוצים להיות תחת שלטון אסד. מאיפה הרעיון המשונה הזה?

כאשר מנהיגי ישראל לא רצו להתקדם בחזית "שלום" אחת דילגו לחזית שניה. לאורך כל שנות ה 90 אנו מדלגים בין סוריה והפלסטינאים ונשארים עומדים במקום. פתיחת חזית שלום מול הסורים משמעותה דחיית הטיפול בנושא הפלסטיני. אי אפשר לדבר על התנתקות מעזה וירידה מרמת הגולן בו-זמנית. זה פשוט לא עובר בציבור הישראלי. אם אתה רוצה להתקדם אתה חייב לפעול מול כל חזית בנפרד, באופן טורי ולא מקבילי. פשוט, לא?

את השמאל הסהרורי הישראלי לא צריך להשמיץ, די לומר עליו את האמת. את האמת הוא הרוויח ביושר, והיא לא מחמיאה במיוחד גם ללא ההשמצה של איל מגד. לפחות במקום אחד מצייר מגד מה שמתקרב לתיאוריה קונספירטיוויות. לאדישות של השמאל הוא מעניק כוונת זדון של חשש מ"ניתוק צינור ההנשמה הסורי לטרור הפלסטיני, שהוא התפתחות חמורה לדידו". תיאוריות קונספירציה, או גרסאות ממותנת שלה, כמו tacid agreemet (ביטוי שאין לו תרגום טוב בעברית, ופירושו מעין הסכמה שבשתיקה למהלך מסוים מבלי לשבת בחדר אפוף עשן באישון לילה ולתאם עמדות), הן נחמדות, משעשעות, חביבות על סופרי ריגול ומוכרות כרטיסים – אך בדרך כלל אינן תואמות מציאות יותר מהפנטזיות של הראיס על הקאסמים והסוכריות מאורניום. ייתכן שיש כמה אנשי שמאל הזוי שכך חושבים, אך להפוך זאת לנחלת המחנה כולו זאת השמצה והאשמת שווא. בקביעתו זו מגד גם מעניק לחבר'ה האלה את מידת התחכום שהם לא ניחנו בה. מכל מקום, את ידיו המושטות ל"שלום" של האנטישמי מדמשק יש להשאיר תלויות באוויר. יותר מ-30 שנה אנחנו מסתדרים לא רע בלי הפיס המיוחל. הגבול עם סוריה שקט בהרבה מהגבול עם מצרים, ואם השלום נועד לצמצם את עוינותה של המדינה, אז מוטב להישאר בלעדיו – בעיקר כשחושבים על עד כמה הוא "צמצם את העוינות" של מצרים והמצרים לישראל. אם מחנה השלום אכן בעד להשיב ריקם את פניית אסד ולדחות את ידיו המושטות, אין לי הפעם אלא להצטרף לעמדתו, ועל זה אפשר לומר "מלאכתם של צדיקים נעשית בידי שמאלנים", וזה לא דבר שכיח.

זו הדרך במדינות ערב. אצלנו זה לא עובד, כי הכל ידוע והכל מודלף. בסך הכל, השיטה שלנו יותר טובה. עוד לא נתקלתי בעניינים שבאמת "השתיקה יפה להם". בכלל, זו תפיסה מאוד מיושנת ולא דמוקרטית שההנהגה חותמת הסכם חשאי, שאח"כ מובא לאישור הכנסת (ושם כבר ברור שהוא יתקבל). צריך להיות דיון ציבורי על דברים חשובים במו הסכם שלום.

ליתר דיוק, מחנה שלם שמסביר לכולם שאצלו האליטות, וכל השאר ברברים, רוצחים (כן, הוא גם משתמש במילה הזאת), אנשים חשוכים, וכו'. וזו הסיבה ששלום-או-לא-שלום, מחנה האליטות הזה לא צריך לראות יותר את הכסא של ראש הממשלה. משום שהמחנה הזה גס ווולגארי, מתנשא ואיליטיסטי, צדקן, ובסוף היום, גם לא מסוגל להביא את הסחורה.

"איתות" - האם הכוונה שחיסול בכיר החמאס בדמשק, או שהכוונה להפצצה בשנה שעברה?

בגולן יש כיבוש. בגולן אוכלוסייה סורית שאיננה מעוניינת בשלטון ישראל, שנכפה עליה. אם יעשו משאל בגולן, יהיה רוב לחזרה לסוריה, שכן יש בגולן רוב ערבי.

ללא קשר לנכונותו של הניתוח המקורי שהציע מגד, אני חייב לציין כי זה פשוט תענוג לקרוא גם קול אחר בים הפרשנויות והדעות הצפויות.

הוא מזדהה טוטאלית עם הפלסטינים תוך גינוי לישראל על כל פעולה שהיא עושה(בזה הם מקדימים את הפלשתינים),אמץ מזמן את הרטוריקה שקרית אבסורדית ודמגוגית שלהם ומזמן הפנה עורף לעמו שנטבח ללא הרף ב4 השנים האחרונות. כמוכי סם הם ממשיכים לדבר על הכיבוש שאותו סיימו בהסכמי אוסלו ולא מסוגלים אפילו לדרוש מהצד השני את הפסקת הטרור. השמאל הוא לא יותר מימין פלשתינאי.

האם שלום אם סוריה הוא כדאי? בתור תומך נלהב בהסכמי שלום, גם תמורת תשלום בשטחים, אני בכלל לא משוכנע בכך. מבחינה מוסרית, אין שום בעיה עם החזקת הגולן: בניגוד לשטחי יש"ע, זהו חבל ארץ כמעט ריק. שליטה בו אינה מחייבת החזקת אנשים ללא זכויות בסיסיות. לכן נשארת רק שאלת הכדאיות: האם עדיף שלום עם סוריה בלי הגולן על המצב הנוכחי, כשהגולן בידינו. יש נימוקים לכאן ולכאן, והמקרה אינו כה חד וברור. זאת הסיבה לחוסר ההתלהבות של אנשים רבים בשמאל כלפי הסדר שלום עם סוריה.

בניגוד למה שרבים חושבים (בעיקר מגיבים טיפוסיים ב-YNET), השיקולים שמנחים את אנשי השמאל נובעים מהתפיסה שלהם על האינטרסים של המדינה. לדידם, יש לצאת מהשטחים, לפרק התנחלויות וכיו"ב, כיוון שזהו הפתרון שיניב מעשית את העתיד הטוב ביותר למדינה. במקרה של סוריה המצב שונה - הגבול איתה שקט, אין לנו כמעט מה להרוויח אם נחתום איתה הסכם (שלום קר כמו עם מצרים? הסכמי מסחר?), אבל מצד שני, נפסיד את הגולן. אין פה שום דוגמה (בניגוד למה שמר מגד מנסה להציג), רק שיקול קר ומעשי.

מדינה נחותה כמו סוריה צריכה לבוא מושפלת אלינו אחרי שמיגרה כל זכר מהטרור אצלה. ואז צריך לחשוב עם בכלל לירוק לכיוונה. מי בכלל צריך שלום איתה. שלום עם סוריה יחזק את סוריה משמעותית מבחינה צבאית ומבחינה כספית , והכי חשוב מבחינה סנציונלית, שהרי ידוע שהיא נמצאת במשבר אמון היום בעולם. זה יהיה הכי טיפשי שדווקא אנחנו נוציא אותה מהבוץ, בידיעה שבעתיד היא זאת שתיזרוק על הפנים שלנו בוץ ספוג חרא.

אינני צרכן כפייתי של עיתונות ובכל זאת נתקלתי בחודש האחרון בעשרה מאמרים ובעוד ראיונות בכלי התקשורת של אנשים עם עמדות שמאליות וליברליות שביקרו את ההתעלמות והביטול של שרון את האיתותים מדמשק. כל הסיפור הזה של מגד לפיו השמאל בתחת של ערפאת זה כל כך נחות ומופרך. מי בכלל מחזיק מהאיש הזה? למה אתה הופך אותנו בעל כורחנו לפריקים של ערפאת? מתי בכלל היינו?

של סוריה על פני טובתו של העם היהודי, שונאי ישראל מטמאים שכמותם". אתה כל כך צפוי, שבא להקיא ממך.

אנחנו נותנים אחלה חבל ארץ שבעולם, עם ישובים פורחים, ומקבלים - הסכם. אפילו בתנאים אידאלים : סוריה דמוקרטית, עם כלכלה שיש מה לעשות אתה חוץ מלנגב חומוס, ושלום אמיתי - סליחה, זה עדיין לא כדאי. למי שלא שם לב, אנחנו לא משופעים בשטח. מותר לשאול, מה בדיוק אנחנו מקבלים פה ? סיפוק היצר שכולם יאהבו אותנו ? משמעות מיסטית לא-ברורה שיש במילה "שלום" ? בטח לא הגנה מסוריה, שהצבא שלה תקוע בשנות ה-70 . שימו לב - לסוריה יחסים מצוינים כיום עם טורקיה, למרות שטורקיה מחזיקה בחבל אלכסנדרטה, שסוריה טוענת לבעלות עליו בדיוק כמו על הגולן. ככה זה בין מדינות, אינטרסים. ניסיתם להרוג אותנו, הפסדתם, ואיבדתם שטח - (שאגב, לגבי סוריה הוא זניח לחלוטין). רוצים שלום, אהלן וסהלן. יהיה מסחר, עד כמה שיש לכם במה לסחור, ותיירים ישראלים יציפו את קלאב-מד לטיקיה. השטח, אגב, נשאר אצלנו.

שנחתמו, התרחשו בקול תרועה רמה; הראשון בעקבות הצהרתו המאוד פומבית של סאדאת והזמנת עצמו לכנסת ובגין, שאף כי הצהיר כי לא יוותר לעולם על אף שעל, בעיקבות ההסכם עם סאדאת פינה את כל סיני עד לגרגר האחרון. באשר ל שלום עם ירדן, גם הוא לא היה חשאי ולווה בכל כלי התיקשורת עת רבין וחוסיין, הזכורים לטוב ניהלו את המגעים. ומלבד זאת, מי מפריע לנהל מגעים חשאיים? אבל, ברור כי שרון לא יקח יד המושטת לו (מבלי שיהיו בתוכה כמה מליוני דולרים)

המאמר הזה מצביע על כי בחוגים של מה שנקרא כאן "ימין" הולכת ומבשילה ההחלטה לוותר על הגולן. זו תהיה כנראה "משימתו" של ראש הממשלה הבא (אולי נתניהו?)

מגד חזר ותקף במאמריו את ה"שמאל" על ניסיונותיו (הכושלים, יש להודות) לשלום עם הפלשתינים. השמאל מתעלם מן המציאות, טען מגד בלהט, הפלשתינים עוסקים בטרור ובהסתה, אינם כנים ברצונם לשלום, אנחנו במלחמה. רק מה, את אותן טענות ניתן לטעון כלפי הסורים, ולמצוא להן אפילו יותר חיזוקים בדברי הסורים ובמעשיהם. מגד אינו עקבי. הוא צודק בכך שניתן להעיז ולבדוק האם ניתן להגיע להסכם עם סוריה, למרות תמיכתה בטרור, עויינותה המסורתית לישראל, וכו'. אין לנו מה לפחד ממו"מ לשלום, גם אם ייכשל. רק שאותם הדברים נכונים גם לגבי הנושא הפלשתיני. ייתכן שיותר נוח, בכל זאת, להגיע לשלום עם סוריה, שהיא מדינה מסודרת (אם כי רודנית), ושמנהיגה אמנם רודן מפוקפק, אך הרבה יותר רציונלי מערפאת (למעשה, כל המין האנושי רציונלי יותר מערפאת). אבל מגד שותף לבנייתה של צורת החשיבה הפחדנית והגלותית (המוסווה בפוזה של קשיחות ו"פכחון"), שבגללה אנו מתעלמים מפניותיו של אסד (זה "שמאלני", זה "הזוי", לשאת ולתת עם אסד...)

איל מגד. אם החברים והוגי הדעות בשמאל אמרו לך ככה - למה לא תצטט אותם? השמאל, כידוע לך מזה שנים רבות, מורכב מאנשים חושבים. וכשחושבים - אין אחדות דעות. יש חילוקי דעות. יש ויכוחים והסכמות או לא. להכניס את כל השמאל לכמה שיחות שלך עם כמה הוגי דעות זה מעליב ולא אינטליגנטי. אם אתה רוצה שנקרא אותך ברצינות - תספר מי הם וכמה הם. לפחות.

את התאוריות שלך על המושג האמורפי הקרוי שמאל אתה בונה על פי שיחות עם חבריך, במיליה האליטיסטי המנותק. אנחנו, אנשי השמאל השפויים, כמהים לשלום עם כל מי שמושיט יד, אבל לא אנחנו מחליטים. אנחנו ספונים בבתינו, בזמן ששרון מוליך את המדינה ביגון שאולה, רגע לפני ההפצצה באיראן, רגע לפני הקטסטרופה

בוודאי שעדיף שלום עם סוריה, ואפשר להשיג שלום עם סוריה(+רפורמות במשטר הסורי), במחיר סביר (הגולן+"ידידות" עם ארהב, אירופה). הבעיה: למי יש כוח למאבק הזה? יש גבול לכמות החזיתות שאפשר להיאבק בהן

לא סוריה היא שפתחה במלחמת ששת הימים אלא מצרים. במשך כל ימי הלחימה במצרים 6-9 ליוני. סוריה לא פלשה לארץ, נכון שהיא הפגיזה אבל זה היה סמלי ובוודאי שלא בעוצמות בשנים שקדמו (הרס עין גב ותל קציר ב65/66) רק לאחר מכן עבר צה"ל צפונה רבין התנגד להמשך הלחימה ודיין, כנגד כל נורמה דמוקרטית, עקף את הרמטכ"ל ונתן הוראה ישירה לדדו לכבוש את הרמה. הטיעון שלך שהרמה היא חבל ארץ מקסים וחבל לוותר עליו רק מחזק את הטענות הבסיסיות של הערבים שאנו אומה קולוניאליסטית שרוצה בכיבוש הארצות מסביב ותעשה זאת כאשר יתהוו תנאים ונסיבות שיאפשרו זאת. גם הטיעון שהגולן הוא זניח עבור סוריה הוא מגוחך ודומה לרעיון לעצור את ביל גייטס ברחוב עם אקדח שלוף ולדרוש ממנו מיליארד דולר כי זה זניח עבורו.

אין שום סיבה לרדת מרמת הגולן, הוא אחד האזורים היחידים בארץ ישראל(כולל זאת בגבולות 48') שאין בו התיישבות ערבית והוא פנוי לחלוטין להתיישבות יהודית. למה שנרד ממנו???

זה שכרגע אין ערבים בגולן זה בגללנו. אנחנו גרמנו להם להיות פליטים. היו שם כמה עשרות אלפים, כולל כפרים צ'רקסים, שבוודאי לא עשו לנו שום רע. והיתה גם עיר, להזכיר לך. אז כדאי שתלמד את העובדות.

מגד טוען כי אי הענות לאיתותי השלום של סוריה מעידים כי השמאל "איבד במהלכה של מלחמת הטרור נגדנו את האינסטינקט הבסיסי להבחין היכן הבעד והיכן הנגד. " אבל הרי גם הימין לא נענה לאיתותי השלום של סוריה ולכן גם הוא "איבד במהלכה של מלחמת הטרור נגדנו את האינסטינקט הבסיסי להבחין היכן הבעד והיכן הנגד. " אז אם השמאל והימין אינם מבחינים מי בעדנו ומי נגדנו אז נשארנו רק עם........... מגד.