ובכן , הפעם הבלש הוא מזרחי. so what ?

לא רק הבלש מזרחי, כל חבריו וידידיו ומכריו ושותפתו לעבודה וקצין המשטרה ועוד ועוד... רק שלוש דמויות (סטריאוטיפיות במקצת, אנטיפתיות וחשודות בפלילים לאורך כל הספר) הן אשכנזיות... אבל זו חולשתו היחידה של הספר, לעניות דעתי, מעין אפליה מתקנת קצת מבדחת, לא באמת מזיקה. הסיפור עצמו, וזה מה שחשוב, הוא מרתק ומהנה לקריאה וכל חובבי ספרות המתח האינטליגנטית לסוגיה - מובטח שייהנו. טוב שאדף החל לכתוב גם פרוזה, מה גם שכמשורר, מוזיקאי ועורך ספרותי כבר הוכיח כישרון ברור. אני מאחלת לו הצלחה גם במכירות הספר, אם כי הוא דורש אולי מעט יותר מאמץ מצלילה לבלש מצוי. כולי תקווה שלא תרפינה ידי הקוראים והם יצאו נשכרים.זו הבטחה!

את הרצח הראשון במשפחתי ביצעה סבתי דבורק'ה ז"ל שתחיה. שנים על גבי שנים, היתה מסורת בכפר מולדתה ז'יטומירסקי, שבנות הכפר אופות בט"ו באב פונצ'קעס, וגרעסולעס, מציגות מרכולתן בכיכר העיר וצדות את מיטב הבחורים. סבתא ששמה עינה בסבא זדנק, אך לא הצטיינה במיוחד בבישולים, כמו כל פולניה, חששה שמא חברתה רייזעל, ששמעה יצא למרחוק, בשל יתרוניותיה הבולטים, תסיט את תשומת ליבו של זדנק מהצלחת. בערב לפני היריד, הזמינה סבתא את רייזעל אל ביתה לשאול בעצתה, האם גריוועלאך, יביאו ערך מוסף לגרעסולעס, או שמא עדיף על פניהם שמאלץ. משנכנסה רייזעל למטבח, נדחפה קלות על ידי סבתא לתנור. "נו, גריוועל, רייזעל, מה זה כבר משנה", אמרה סבתא, ויצאה לצוד את סבא. העדויות הסותרות, הרמזים הבולטים, ההוכחות החותכות, כולם הביאו להידוק הטבעת סביב סבתא, והשוטרים והבלשים הרגישו קרובים לפתרון התעלומה. סוף דבר - כל תושבי ז'יטומירסקי זכו למנות גדושות של גרעסולעס עם גריוועלאך מעשה ידי סבתא. על בטן מלאה אף אחד לא שאל את עצמו למה פתאום כבר אין שוטרים ובלשים בכפר....

בהחלט ספר טוב. אריאנה למה שלא תכתבי על ספרים של מינט וולטרס? גם סופרת מתח מעולה וגם אחת הסופרות הטובות בכלל.

היית עדין כל כך מתפעלת מהספר... נשמע כאילו יש לך כמה וכמה הסתייגויות מהספר ומסגנונו, ובכל זאת, הוא מומלץ וזוכה לשבחים. האם זה בזכות המחבר הנחשב שלו??

לא הבנתי כלום. אם ניסית לעקוץ אז מרוב גיבוב שטויות פיספסת את המטרה. גם כסופר אינך מרשים כלל.

לצערי אני ממש לא מעריך את שיריו, שלא לדבר על עבודתו כעורך ספרותי (הוא מוציא יותר מדי ספרים חלשים, וגרוע מזה - הספרים פשוט לא ערוכים! הדוגמא הכי טריה היא סוזן אדם). אז אולי עליו להתמקד דווקא בכתיבת פרוזה? זאת אם אריאנה מלמד לא העתירה כאן שבחים מופרזים וחסרי שחר, כדרכה לעיתים.

מוסווית היטב, אבל שימו לב לניסוחים המתפתלים: "דגדוג של האונה השמאלית" למשל. אם היא רצתה להחמיא לו היא יכולה היתה להיות קצת יותר ברורה וחד משמעית בניסוחיה. שימו לב לטקסטים המודגשים בצד - הם אומרים בדיוק מה דעתה האמיתית של אריאנה הכבודה.

מספיק לקרוא את השורה האחרונה של אריאנה

למדור ביקורת ספרים מבקרים רבים. רק אחת זוכה לתמורה כספית בגין עבודתה, להזכירכם-היא נבחרה לבקר. חזון נפרץ הוא לקרוא את תגובות המבקרים על המבקרת ולא על הספר נשוא הביקורת. יחד עם זאת לא מעט מבקרים מרשים לעצמם לבקר ספרים שמעולם לא קראו, מה שמיד מזכיר לי "מבקר ספרותי" אחד שעושה כן...אבל גם זה אינו מנחם אותי. קראו את הספר תחילה ואחר-כך הגיבו לו וחסכו מאתנו את הביקורת על המבקרת.

ופועל בדיוק כמו כל ספר בלש. עושה חשק לשמוע דיסק של שרית חדד. לא ברור מה העניין של האצולה האקדמית-ספרותית עם שמעון אדף. בחור מוכשר, ללא ספק, אבל החיבוק שהוא מקבל הוא - קצת יותר מידי, לא? מזל שמדובר בבחור צנוע שכל הדבש הזה לא עולה לא לראש. אבל אם יש חידה בלשית זה מאיפה שמעון אדף הגיע ולמה דווקא הוא.

ספר מהנה ביותר, שלם ורב רבדים. הדמיויות - ובעיקר אליש, מני ואליה - נראות כאילו נבנו לסדרה של רומנים בלשיים. אבל זה יהיה חבל - הספר הזה מעמיק בדמויות כפי שאי אפשר יהיה אם תהיה שם סדרה. אולי אפשר להשתמש בהן למשהו אחר. אולי אפשר לכתוב ספר רק על מני או רק על אליה, כשאליש הוא דמות רקע. לאוו דווקא ספר בלשי, אגב.

בטח שיותר טוב מכמה מהספרים שאדף מוציא כעורך. ככותב הוא לגמרי לא-רע!

ראיתם את המודעה לספר של אדף ב"הארץ ספרים"? סופרי כתר מסתדרים בשורה כדי לתת את ליטרת-הבשר שלהם להוצאה... די מבזה, לטעמי.

ממש ממש אתי. וגם מקבל, אולי, מה שכל סופר מתחיל או אפילו דיי ותיק לא היה חולם עליו... נו טוב, הוא העורך הראשי.

שמעון אדף הוא איש מאוד צנוע ונעים בחייו האישיים. לא הדמות השתלטנית והקומבינטורית שמצטיירת בראי התקשורת. הוא באמת עורך מעולה והסופרים שעובדים איתו מעריכים אותו מכל הלב. אבל אם אתם מעוניינים בספר בלש אינטלגנטי, תקראו את "הסיפור המוזר על הכלב" או את "הנעלמים".

במקרה של אדף, עורך בכתר, אין סיכוי לאמת, או שיזכה לשבחים מופלגים על ספרו מכל מיני חנפים וכאלה שתלויים בו, או שיזכה לקטילה בשל חשבונות ונקמנות. המודעה ב"הארץ ספרים" היא באמת מבחילה והוכחה לניצול המחפיר של מעמדו כעורך, הרי איש לא יעז לסרב לו.

לא יודע אם אדף נחמד או לא, צנוע או לא (למה זה רלוונטי?), וטבעי שסופריו נאמנים לו (האם הוצאות אחרות רצות אחריהם?), אבל בעניין כישורי העריכה יש עובדות שכל אחד יכול להיווכח בהן בעצמו. ספרי המקור שיוצאים תחת ידי-העורך שלו סובלים מהעדר בולט ביותר של התערבות עריכתית. בעיני זו סחורה פגומה.

הייתי ממליצה לסופרים לשלוח כתב-יד בעילום שם או בפסאודונים כדי שאפשר יהיה להיות הוגנים ופחות פלצנים ולשפוט את יצירתם ע"פ היצירה בלבד, ולא ע"פ מידת כוחו ושמו של הסופר. אילו ערכנו ערבוביה כזו של ספרים ללא שמות מחבריהם הידועים, אולי היינו בוחרים אחרת לגמרי. מה לעשות. אפילו הגברת בעלת היושרה האינסופית, אריאנה מלמד, לא חפה מהשפעות...

קרתי את הכתבה איתו בידיעות והתרשמתי שמדובר בבחור חנפן ומתחנף לשמאל ובעיקר לאנטי דתיים. אני לא דתייה ולא מסורתית אבל אני יהודיה גאה ולא יעזור לאדף: ככל שתתחנחן עליהם, ככל שתלקק להם, ככל שתלעג לשורשים שלך, ככל שתלעג לדת היהודית, ככל שתלעג לארון הספרים היהודי וליהדות, הם לא יקבלו אותך. כי הם אכזריים ואתה נופל בפח שלהם. יאללה, תגיד כבר שאנחנו כובשים ופאשיסטים. תקבל סוכריה על מקל לשעה וחצי ואחרי יחזירו אותך לכלוב שלפי דעתם אתה צריך להשאר בו ולפי דעתי אתה חחיב להשאר בו. כי אתה צבוע ומתרפס. יאללה, תצטער כבר על מותו הצפוי והמתעכב של עראפת.

אדף, אף אחד לא אמור למסור לך את שרביט העשייה הספרותית כמעין ירושה! אתה מתלונן בעיתון על דור שלא ידע "להעמיד לו יורשים", ובטלויזיה שמעתי אותך מצהיר השבוע אפילו על "עידן של רצח אב" - כאילו שאנשי הספרות הבכירים והוותיקים ממך מפריעים לך לעשות משהו, ועד שלא 'תרצח' אותם לא תוכל לעשות כלום בעצמך. זה פתטי, ולגמרי לא מובן. ההקבלה שאתה עורך בספר שלך בין שירה לרצח סידרתי נראית לרגע כנובעת מדחפים רצחניים לגמרי קונקרטיים, שמוזנים על-ידי תחושת נירדפות חסרת פשר. תעשה בשקט את שלך! תפסיק להשמיץ אחרים שהספיקו לצבור לא מעט הישגים מרשימים. אולי אפילו תלמד מהם משהו, למה לא.

היה ברור מראש שספרו של שמעון היקר יקבל ביקורות אוהדות . (כולם מעונינים להוציא ספרים בכתר) וגם ברור לכל קורא בר דעת, שסופר אחר לא היה מצליח להחדיר אוסף של שטויות מסוג זה, לספרית כתר. לדעתי ספר עם עלילה דלילה, מעורבת בפילסופיה בגרוש של אדם קטן בעל רגשי נחיתות שהחליט לנצל את מעמדו בכתר בכדי להוציא ספר. מגב' מלמד ציפיתי לאוביקטיביות, ולא כך הוא.

תקראי את המאמר של הרולד בלום על רצח אב בשירה, ואז תגיבי, טוב? נמאס מכם!

אני לא צרכן של מותחני טיסה, והאונה השמאלית שלי בסדר גמור ואפילו יש לי קשר לגילמן אבל: הספר הזה הוא גבב נורא של ברדק מופלץ ואף לקטור לא היה מרים אותו מהרצפה אלמלא הביצה הספרותית בה כל מי ששר פעם יכול להיות סופר וכל עורך מוציא לעצמו ספר.

מאמר? אתה בוודאי מתכוון לשלושת הספרים, יא קשקשן שכמוך. אין שום סתירה בין התרעומת שלי כלפי ההתבכיינות ואלימות-הילד-המפונק של אדף, לבין התאוריה (המפוקפקת) של בלום על משוררים כרוצחי אבותיהם-בשירה.

להבדיל מרובכם, אני כבר קראתי את הספר, ובעוונותי- ממש נהניתי!! אפילו שכותבו עורך ספרות מקור בכתר, יקיר התקשורת, נסיך הביצה וכו' וכו', ורובכם לא.... כמה עצוב- גם העדר כישרון (כל כך הרבה כותבים מתוסכלים בשרשור אחד...ברר...) וגם העונג שבהכרח ימנע מכם כעת- כי לא תקראו (או לפחות, לא תקראו ע"מ להנות ולא במטרה למצוא דופי) את פרי עטו (הערב, לחיכי לפחות) של מושא קנאתכם... GET A LIFE :-)

אתם רוצים להציג את המגיבים באור חובבני, זה חלק מהאינטרס הגלובאלי לדרדר את האנושות, שאתם בעצם משרתים באתר האינטרנט שלכם. הספר "מרק": גרוע מאוד. קשה להאמין שהוצאתו לאור היתה כדאית פיננסית, ובכ"ז. נראה שספר כזה משרת שוב אינטרסים גולבאלים של הידרדרות כללית. ספרו של מר אדף: הוא אינו יודע לכתוב פרוזה.

אריאנה מלמד, אני ממש לא מבינה את חוסר-הביקורתיות שלך. אי אפשר לקרוא את הספר הזה, שמערבב את המטאפורות הכי קלישאיות עם מטאפורות לגמרי מאולצות ומלאכותיות, וככה כמעט בכל משפט. אולי העלילה מוצלחת? אני לא יודעת, כי לא הצלחתי להמשיך לקרוא. והערה ל- 28: זה לא רוע, זו ביקורת.