אם הייתם יודעים כמה לילות שרפתי בארבע שנותי ביפן לא הייתם מאמינים.
כל יפני רצה שאשיר לו את מישל של הביטלם או אני חולם על נעמי והללויה.
הוי קריוקה איזה זיכרונות נעימים ואילו לילות מצחיקים והזויים עברתי שם. ולך איריס כרגיל כל הכבוד
איריס, את כותבת בצורה כל כך חיה כאילו אפשר לקפוץ מהכתבה שלך הישר למחוזות יפן ולחוש את מה שקוראים. פשוט עונג רצוף.
(הלוואי והייתי במקמוך;-) )
תמשיכי להנות ולכתוב על כך
כולם יושבים מסביב לשולחן, אוכלים זבל במאות שקלים ומעמידים פנים שנושא השיחה הוא מעניין במיוחד (בפעם האלף).
די !
במזרח הרחוק לוקחים את האורחים (העסקיים) להנות!
בין אם זה מועדון קריאוקי תמים או מועדון ליווי במסווה של קריאוקי - האורחים נהנים וגם מתכוונים לזה.
שותים הרבה, שרים הרבה ו...מה לא :-)
הקרח בין הצדדים נשבר לגמרי ואפשר להגיע יותר מהר לעניין בלי גינונים מיותרים.
זאת גם הדרך הטובה ביותר להכיר את חולשות היריב, אם יודעים לזהות.