אין לי מושג מנין שואבת אריאנה מלמד את הקביעות הנחרצות האלה, אך פרט להוצאת חרגול ועם עובד (ואכן אפשר להתווכח על איכויות התרגום של ספריה) יש עוד הוצאות שמקפידות על תרגום טוב, מצוין ואפילו משובח... וגם בהוצאות הקמצניות (ואני אכן מסכימה שהן לא משלמות מספיק למתרגמים ולעורכים - רחוק מזה) יש מתרגמים ועורכים שעושים עבודה נפלאה ואף זוכים על כך לביקורות משבחות.

בהקשר של הפיסקה-mule train היא דוקא שיירת פרדות ולא רכבת איטית,רכבת בגרב או כל רכבת אחרת..

1941-1947. טוב עשה המתרגם שלא תרגם כמו רובוט את המלל השגוי אלא התייחס לתקופה המוזכרת. חצי עשור זה אולי לא 6 שנים אבל זו הפשרה בין המקור, שהשתמש ב-decade and a half לבין המשמעות החשבונית האמיתית שאליה הכוונה.

יוצאים בארץ יותר מדי ספרים, יש פחות מדי קונים, והתוצאה הבלתי נמנעת היא שכל ספר חדש הוא השקעה מסוכנת - האם יגיע או לא יגיע לנקודת האיזון הכלכלית (סביב 2,000 עותקים). כאשר התשלום למתרגם עולה כמה מאות עותקים, אין פלא שמנסים לחסוך שם. וכיוון שאת רוב הקוראים איכות התרגום לא מעניינת... (וכל הנ"ל הוא אמירה כללית שאינה נוגעת ספציפית ל"קץ הילדות", שאותו אינני מכיר - לא בתרגומו הישן ולא בחדש).

על הקובץ עם הסופרים החדשים בעריכת יצחק בן-נר

ושניהם טובים מאוד. אני בכלל לא מתייחסת לכל הדוגמאות המטופשות בכתבה כי אני פשוט קראתי את התרגום החדש בעונג אדיר. יכול להיות שיש שגיאות אבל אני לא ראיתי אותן והן בטח לא הפריעו. מה שכן, ממש ממש ספר עצוב, משאיר אותך עם מטען של מחשבות להרבה מאוד זמן.

אריאנה, זו שיכחה ממש חצופה. התרגומים המשובחים ביותר מגיעים אלינו מן הספריה החדשה - מאיטלקית, מאנגלית, מפורטוגזית, מהולנדית, מספרדית. ספריהם של סאראמאגו, של מורנטה, של נטליה גינצבורג, של טוני מוריסון, של אנה אנקוויסט, ורבים אחרים, זוכים שם לתרגומים מרהיבים ביותר, מוקפדים, עתירי השראה, השקעה וכישרון. ייתכן שהתייחסת כאן רק לתרגומים של ספרי מד"ב, אבל כשמדברים על משבר ב"רוב התרגומים שיוצאים לאור בישראל", מוטב לדייק קצת יותר.

יש הוצאות שמעבירות את התרגום מהדיסק של המתרגם ישר לבית הדפוס, בלי להשקיע שום עבודה, והקוראים מקבלים תוצר פגום ביותר. פשוט לא שמעו שם שתרגום זקוק לעורך, גם כאשר המתרגם עשה עבודה טובה, ובטח-ובטח במקרה אחר. האשמה היא גם בצרכנים, שאינם ביקורתיים דיים, וממשיכים לרכוש ספרים שיצאו באיכות ירודה. אוכלים את הפיגולים שמוגשים להם, ועוד חושבים שאכלו במסעדת גורמה. ההוצאות יוצאות-הדופן, שמכבדות את הספרות ואת הקוראים, הן ללא ספק עם עובד בסדרת הספריה לעם, והספריה חדשה. אבל בתחום המד"ב המצב בדרך כלל די עגום.

כל הכבוד לינשוף על היוזמה. קראתי את הספר החדש שהוציאו "סופת חול עומדת להגיע" והוא מצויין.

זו הזדמנות להגיד לך שספרך : בית ספר לבאלט - הוא אחד מהטובים ( לטעמי ) שקראתי. האם קיימים ספרים נוספים ?

אני נהנית לקרוא את הביקורות שלך. מעניין אותי לדעת מה דעתך על "סופת חול עומדת להגיע". אולי תכתבי ביקורת על הספר? האם אין לך כתובת אימייל?

לא מזמן מצאתי את הספר "על חכמת הילד"- חכם, שנון, תענוג אמיתי

אני לא יודע איך הכותבת הגיעה לטיעונים אלה,אך התרגום החדש מצויין לא פחות מהתרגום הישן.