אז מה אם הגב' המבקרת לא אוהבת את אלי עמיר,זה אומר שלא כדאי לקרוא? דווקא ספר מענין נורא. נהנתי מכל רגע. אלי עמיר יודע לספר סיפור יותר ממה שהגב' המבקרת יודעת לבקר...

לא אקרא את ספרו. בשבוע שעבר בראיון ,האיש הזה השתלח באחיו המזרחים בצורה מבחילה ממש.אין גבול לעבדותו ולאפסותו בפני האשכנזים. הוא עוד סבור שהוא נושא את צלב ההתאשכנזות (מונח שאישית איני סובל), כשהוא נהנה מיחסי ציבור אדירים, לסופר עלוב שכמותו. את כל הביקורת של המזרחים נגד הממיסד האשכנזי, האיש הזה משליך לעבר הדי.די.טי, כאילו לא מדובר על אי צדק בחלוקת הקרקעות, בחינוך,ברווחה, בבריאות ועוד ועוד,בימים אלה ממש. האפסיות שלו וההתלקקות שלו בראיון כל כך הרגיזו אותי שהחלטתי לא לקרוא אף ספר משלו. רק דוגמא קטנה מהראיון: הוא שואל שם מה היה יכול לצמוח ממנו בעיראק? והרי האיש הזה יודע היטב שעוד לפני שהוא נולד ,שר האוצר הראשון של ממשלת עיראק היה יהודי!

מטעמי הגינות פשוטים. חבל שנסחפת.

וכל המקופחים.

והמבין יבין

אני מסכים איתך אריאנה....לא צריך לכתוב אם אין מה לספר....אז למה את טורחת לכתוב את הטור הזה?????

מה רציתם? שלא תכתוב את האמת שלה?

לא על כך שבחרה בספר (לא קראתי אותו עדיין, ולכן לא אשפוט, מה גם שברור כשמש שהוא יימכר היטב, וגם זה שיקול) - אלא על שעורכיה לא תיקנו את הטעויות והליקויים עליהם מצביעה אריאנה. כן, מהוצאה רבת מוניטין כמו עם עובד אני מצפה שתיקח אחריות על הספרים שהיא מוציאה, ותשתדל להגיש לקוראים מוצר נטול פגמים מן הסוג הזה. בשביל לשמור על המוניטין צריך לעבוד.

לא קראתי את תרנגול כפרות,את יסמין קראתי . הספר מעביר לי אלי את ריחה ,טעמה,וליבה של הארץ שאני כילד בן שש שרואה בעייני משפחתו ה"עיראקית". לזה אני מתגעגע.ועל זה אני חולם בלילות.כן זה מפאיניקי.וזה מעולה.הכי טוב שהיה פה אי-פעם.וזה מדויק להפליא. לא פחות מפונטנלה.

אריאנה, גרמת לי לחשוב לפני שאקנה את הספר. נהניתי דוקא מ"אהבת שאול", אהל יותר משום שנגע למשהו אישי שלי שהחזיר אותי לשנות השבעים. כללית, עמיר איננו סופר גדול וכנראה גם הספר הזה, ע"פ ניתוחך, סובל מאותם פגמים של "אהבת שאול". נאומים טרחניים יש גם שם.

לאה איני, שביקרה את הציונות ותחילתה באופן סרקסטי חכם ובלשון מקטרית לעילא ולעילא.

הגברת מלמד צודקת באופן כללי בביקןרתה על הספר. הבעייה היא, שיותר מאשר ביקורת על הספר, יש כאן ביקורת מתנשאת ומרושעת על הכותב עצמו. לא מוכרחים לכתוב אם אין על מה... ניתן היה לאמר כל שאמרת בשלושה משפטים. כרגיל אצל הגברת הנכבדה, מתקבלת ההרגשה שהיא כותבת כדי להראות כמה היא חכמה וידענית. זה נורא קל כאשר זה נעשה ע"י עיתונאי(?) המוגן בצידו השני של המסך. כל הכבוד לאריאנה !!!!!

גם כשמבקרים משהו, לא משנה מה, צריך לשמור על רמה תרבותית מסוימת. הבקורת הזו נוטפת רעל. למה להמליץ לא לקרוא? כדאי לקרוא ולו רק כדי להבין במה את משתלחת כל כך.

יש מצב שמבקרי ספרות הם סופרים מתוסכלים שדרכם לא צלחה? יכול להיות שככה נראה תסכול? מה שבטוח - לי את הרסת את חווית הקריאה הראשונית של הספר והמרירות שלך הותירה חותם על כל עמוד. חבל. בדרך כלל אני נוטה חסד לביקורתך.

סבבה על לבקר, אבל למה בצורה כל כך קשה ? זה לא ביקורת ספרים, זה בטח לא ביקורת בונה זה הבמה שלך, המקום שלך לבטא את עצמך;תיסכולייך,עצבונייך, וכל החרא שלך

אהבת שאול הוא אחד מהטובים שקראתי וכמו "כימים אחדים, של שלו כך תופס עמיר מקום של כבוד ברפרטואר של הספרות הישראלית החדשה ונקוה מקום בכנסת הבאה במפלגת העבודה

אז הוא מוכשר וכותב כדי למכור לא כדי ליצור.זה טרנד חדש אצל הסופרים ואנשים קונים כל הכבוד .אבל מבחינה ספרותית זה לוקש.

ויש להוסיף עניין דומה: האכזבה הגדולה מספרה של אבירמה גולן!!!

הספר מעולה ומרגש.

לא , לא הבנתי, כל הרומנים של א.ב.יהושע הם מעולות, וכל יצירה של עגנון היא מעניינת ואף מלה שם אינה מיותרת? ואיזה ביקורת עצמית גבוהה ותסכולים היו לכותבים אלו על עצמם, אתה יודע? גם בספרות, כמו בכל תחום אמנותי-יש כנראה עניין של טעם אישי של הקורא. ואם תרצה להתעמק קרא את "אמת ומתודה" של ה. ג. גאדאמר. אבל הכי טוב שתקרא במקור. בגרמנית...

שוב ושוב אני כותבת למבקרת כי עליה להציג את דבריה אבל לא לכפות אותם. הכתיבה של הביקורת, כך שאין מילה אחת טובה לומר על הספר, היא חד צדדית ולא ספרותית. הספר כתוב באופן מעניין ביותר, הוא מצליח להפגיש את שתי התרבויות באופן שווה גם בתיאור היופי שבכל אחת מהתרבויות והחולשות שלה. סיפור האהבה בין נורי ויסמין הוא סיפור אהבה מינורי וכך עליו להיות. ואגב, מה רע בקצת ריח של מפא"יניקיות? סוף סוף עולה ריח טוב באוויר ולא של איזו צפונבונית מחומצנת המפגישה בין אישה זקנה ופרודה נוירוטית- מישמש של עבר והווה מלחמות, מזרחיים, אשכנזים (אם לא ברור: העורבים). עמיר מציג פסיפס מרהיב , אפילו אם החיבור בין הפרטים בו לעיתים מלאכותי. אבל ככה זה בחיים. הערה לעמיר: הסצנה של הדימום מיותרת לגמרי.

אריאנה, אני מניח שאת קוראת את התגובות. אני חושב שאת זקוקה לחשבון נפש, אנשים רבים לא משתלחים כך אפילו במחריבי ביתם. פני למדורי ביקורת בעיתונים וכתבי עת רציניים והיזכרי שוב איך כותבים ביקורת מעמיקה, מורכבת, מרובדת ועניינית אך אנושית. אי אפשר לאהוב יצירה מבלי לאהוב יוצרים.

מילא לבקר, מילא לא לאהוב ספר אבל למה לספר את הסוף ולמה הרשעות הזאת טיפה של חסד לא נתת לסופר ולספר ואני כ"כ אהבתי את הספר. נכון הוא נוגע בתקופה לא קלה ועל זה כבר מגיע לו טיפה של חסד.

והאמת גם לא קראתי את הרומן הטוב ביותר "החטא ועונשו", אותו סיימתי רק כשהתבגרתי, והבנתי מה היא ספרות איכות. אז אולי לא טוב שמלמדים ספרי זבל בביה"ס, אבל גם מלמדים סונטה של שייקספיר, את דוסטוייבסקי, ותנ"ך. אישית, אין ספרות ראויה בארץ נקודה.

אני מסכים איתך, שהספר מצוין. למרבה הצער, אלו המכונים מבקרי ספרות, אינם מבינים בתחום הזה.

אבל את הספרים יש לבקר ללא משוא פנים. אלי עמיר יתנחם, בוודאי, במכירות הטובות, וגם בכך שיהיו מבקרים שיאהבו, מן הסתם. אריאנה כתבה ביקורת בהחלט מנומקת. בשולי הדברים: היה כאן מי שקפץ על ההזדמנות להשמיץ את ספרה של אבירמה גולן. מכיון שאותו כבר קראתי אני יכולה להעיד שהספר טוב, מהנה ובשל, למרות היותו ספרה הראשון של המחברת. לא אשווה אותו לספר של אלי עמיר כי את האחרון טרם קראתי. ול-53 אומר שאין שום צפונבוניות בדמותה של ג'ניה רדופת החרדות, ובדמויות של בעלה, בתה ובנה. כך גם לא באמא של דידי. יש בספר דמות אחת מהסוג הצפונבוני (דידי), ולא ידעתי שכתיבה על נשים שכאלה היא ליקוי ספרותי. אני ממליצה על "העורבים" בחום.

אריאנה במילים פשוטות {איתך הסליחה}.... בואי לא ניסחף......