אילנה יקירתי, התכוונתי לכך שהסופרת היא צפונבונית. הסופרת אמנם כבודה במקומה מונח אבל הספר לא מציג שום קול נשי חדש. וכמו שכבר כתבתי הספר הוא פסיפס של אירועים מחיי ארץ ישראל אז והיום- דחוס מידי. הכתיבה של גולן ללא ספק קולחת וסוחפת אבל לא נאמר בספרה שום דבר חדש ופורץ דרך. אבל יש לספרה ובעיקר לה יחסי ציבור מעולים ואינטנסיביים. אגב, כדי לך להצטרף לחבורת המפא"יניקים שכבר קראו את אלי עמיר. ביי אילנה. נתפלמס על הרב מכר הבא. בכבוד, סיון.

כנראה שיש משהו בסיפור של אלי עמיר שגורם לביקורת כזו. כמי שאוהב את כתיבתו של הסופר שכותב "מתוך הבטן" והאמת הפנימית שלו. אני מתחיל ברגע זה בקריאת הספר . בסיום הקריאה אגיב עניינית לביקורת. על כל פנים בשלב זה, הביקורת מהווה תמריץ נפלא לקריאה של הסיפור. יש לי רושם שהכותבת באה עם דעה קדומה. משום שזו ביקורת בוטה וגסה.

הספר לא מתאים לקורא ישראלי מערבי, כמו אריאנה מלמד וכמו כולנו, בישראל של תקופתנו, בדיוק בגלל שהוא כתוב בסגנון בצורה ובתכן של סיפורת ערבית - מזרחית. מספרי סיפורים עממים כמו הסופר הזה הם לא ממש סופרים. הם מדברים. נעל.

למה לכתוב על ספר רע, שהוא רע? למה לקטול? הרי הסופר החביב נווורא השתדל,אז למה לקלקל,למה לקטול? נכון הספר,ואני לא מתכוון דווקא ל"יסמין",הוא חרא של ספר,אבל אם המבקר,או המבקרת יכתבו את דעתם,בלי משוא פנים,ובלי להתחבק עם הסופר,אז הם "מרושעים". נו,טוב.

בטח שמותר לכתוב על ספר רע שהוא רע. אבל אריאנה מלמד יורדת מתחת לחגורה ומכסחת את האם-אמא של אלי עמיר כאילו הוא חייב לה משהו או לחלופין עשה לה משהו. לכתוב על ספר שהוא "עיסה מילולית מבישה" זה גידוף, לא ביקורת. לכתוב "הרי לא מוכרחים לכתוב אם אין מה לספר, נכון?" זה השפלה, לא ביקורת. לכתוב על סופר ש"עולם הקריאה שלו [מורכב] אולי מגליונות ישנים של עיתוני נשים" זה זובּור פומבי, לא ביקורת.

מה לעשות,וזו באמת עצה לא רעה לסופר באשר הוא,צעיר,או ותיק: אם אין לך מה לכתוב,או להגיד,אז אתה לא חייב לעשות את זה,אלא אם כן אתה ג'ון קייג'.... :-)

לא קראתי את הספר, אבל: כנראה עמיר בספרו התכוון לתאר אדם שמכיר את שתי התרבויות - המערבית והערבית, ומכבד את שתיהן. זה מסר, למשל (אז יש לו מה להגיד), והמסר לא כל כך גרוע. גם אם הספר גרוע - למה עורר כל כך את שנאתה של המבקרת? כי היא רואה בעצמה רוח חופשית, אנטי ממסדית, ורואה בסופר הזה פקיד משתף פעולה עם הממסד. משהו כזה. אבל הפקיד הזה הוא (כנראה) דווקא איש חביב, אנושי, בעל כוחות חיים, והלאומיות-לאומנות שלו - יש גרועות ממנה. הרי הוא "מתון", מכבד, וכו'. בחברה ימנית מתלהמת כמו שלנו בשנים האחרונות, גם זה משהו. המבקרת שכחה לעדכן את השנאות שלה: עכשיו אלי עמיר הוא המיעוט הנרדף. את תקפת מיעוט, אריאנה.

ביקורתך נפלה לידי, עוטפת דג שקניתי לשבת. ליבי ליבי על הדג, שזה המראה שליווה אותו בדרכו האחרונה....

האם אין כאן מגמה להשטיק את הקולות המדברים בעד השפיות.מתי נלמד לחיות יחד בני ישראל על פלגיה,אולי זה יוביל אותנו לקרוא חומר ולראות את השכן על אף היותו עכשיו אויב.

ביקורת זה דבר לגיטימי, אבל לגלות בצורה גסה ומכוונת את כל מה שקורה בספר כולל הסוף זאת פשוט חוצפה וחוסר מקצועיות. קילקלת את כל חווית קריאת הספר, בלי לאפשר לנו לגבש דעה משל עצמנו.

בראיון טלויזיה עם עמנואל הלפרין אמרת בפירוש שעל ספר שאת לא אוהבת את לא כותבת. כדי לא להשמיץ סתם, בניגוד לכל המבקרים האחרים. שבוע אחרי זה לראות מה שכתבת כאן מצייר אותך באור מאד מאד בלתי אמין. ניפצת את כל הדמות המוסרית שהצגת בראיון.

קראתי את יסמין. ספר מצויין שמקשה על הקורא להניחו מן היד. אהבתי את הסגנון הקולח, את הדיאלוגים היפים, את רוח התקופה העולה היטב מבין השורות. קטעי הספרות והשירה השזורים בספר מתבלים אותו, ואחת היא בעיני אם התרגום בו השתמש הסופר נעשה שנים לאחר זמנו של הספר. יש להניח כי תרגומים חופשיים לשירים השזורים בספר היו קיימים כבר בשנת 1967, אך העובדה שהסופר בחר תרגום מאוחר יותר, שיהיה מובן יותר לקורא העכשווי (וציין כנדרש עפ"י החוק את פרטי המתרגם/הפרסום) אינה מעלה ואינה מורידה מערכו של הספר. חבל שביקורת ארסית ואישית כל כך נרשמת דווקא כפרי עטה של מי שהתיימרה לכתוב באתר טורים אוטוביוגרפיים אותנטיים, אך מופרכים הרבה יותר מנושא ספרו של עמיר (ראה ערך "אנה וגנר"). במאמר מוסגר אציין כי נהיתי לקרוא את אותם טורים של אנה וגנר, חרף מופרכותם, בנאליותם, סגנונם החוזר על עצמו, האהבה העצמית המציפה אותם, דמותה של אנה המצטיירת בעיני רוחו של הקורא (ואשר אין לה קשר למציאות, ואזכיר את תגובותיהם של חלק מהקוראים לזהות בין אנה לאריאנה) והטעויות השזורות בהם (שלא נרבה עליהם כאן בכתיבה). סיפור הוא סיפור, לא ספר היסטוריה מדוייק. אבל מי שדורש מאחרים - שידרוש קודם כל מעצמו. ואם הוא אינו מסוגל - מוטב לו שישתוק.

איזה מזל שקראתי את הספר "אהבת שאול" לפני שקראתי את הביקורות עליו, אחרת אולי הייתי מפסידה אותו. הפעם אריאנה הצליחה להשיג אותי, אבל אני אלמד מהעבר וארכוש את הספר בכל זאת. אולי גם הפעם טעמה של אריאנה יהיה שונה משלי

לא פעם כבר נתקלתי בהתקפה מתנשאת, מזלזלת ומעליבה בביקורות של גב' מלמד. "אשת תרבות" כמוה הייתה צריכה לדעת כבר איך לעשות שימוש בעטה בלי ארסיות ונבזות. חבל, כי מעבר לגישה ולסגנון המבזה שלה יש המון ידע ושכל.

האם קראת את הספר בזכוכית מגדלת רק כדי למצוא פגמים? ניכר בך שלא הבנת כראוי את הספר או המסר שלו. הרושם הוא שחיפשת פגמים בכל מחיר . ןבכל מקום. דברי הביקורת שלך הינם חד צדדיים כנגד הסופר וספריו? מדוע? מה כואב לך? הרי דבריך כדברי הסתה נגדו. האם בגלל שהסופר הוא בן ערב וחונך בארץ וספג ורצה לשמר את שתי התרבויות ולשמש כמתווך,פסולה בעיניך.? בגלל זה הוא השתכנז? ומדוע הוא לא הישראלי החדש, המיזוג בין מערב ומזרח? ומי שמך לומר דברים חדים כתער ולשונך מושחזת ונתקעת בבשר החי? אין שום דבר טוב רק רע? והאם דברי הבלע שאת כותבת הם שירה שיקספרית? הספר יהיה רב מכר על אפך ועל חמתך . הספר ניקרא בנשמה אחת, מענין ומביא את לב ליבו של הסכסוך בו אנו חיים. יש לסופר אומץ רב בהביאו חומר זה. ומי את שתקבעי?

שלא יטרף כך.

שכל ספר של כל סופר מפורסם זוכה להכלל ברשימת רבי המכר ללא קשר לאיכות הספר. יתכן שיש ספרים העולים על ספר זה והם לעולם ליזכו לייחחוס כזה. אבל הם גם לא יזכו להתייחסותה של אריאניה מלמד. חומר להרהור.

גם אני ראיתי את התוכנית עם אריאנה מלמד והיא לא אמרה את מה שאת מייחסת לה, את נפגעת מהרהורי ליבך, היא אמרה שהיא מעדיפה לכתוב על ספרים שהיא אוהבת

אין לי מה להגיד על "יסמין" לא קראתי וזה לא בתוכנית , אבל כן רכשתי וקראתי בהמלצתך - את ספרי סוכנות בלשיות מס' 1 . עונג צרוף שמיהרתי להעביר לחברי הטובים - וזכיתי בשלמי תודות. משהו בדמותה של הגברת בלשית מזכיר לי אותך אנה / אריאנה , או לפחות את הדמות שבניתי לך לפי הכתבות שלך , וזו מחמאה אדירה - לא ???

אריאנה שלום, החמצת את ספרו של אלי עמיר יסמין ובגללך עלולים גם אחרים להחמיצו. גרמת עוול לא רק לסופר אלא לצבור הקוראים. הרומן יסמין עוסק בתקופת מלחמת ששת הימים, מאורע מרכזי שעיצב את חיינו מאז ועד עתה. הדור הצעיר לא מכיר את רקע התקופה והשלכותיה לימינו אלו. אלי עמיר מטפל בתקופה זו דרך ספור אהבה נוגע ללב ומתוך ידע, מומחיות ורגישות רבה. בספר משובצים פניני חוכמה של הוגי דעות ערביים כמו אבן חלדון, תאופיק אל-חכים ואחרים כמו פרנץ פנון, דברי הגות וחכמה מספר האגדה, רבן יוחנן בן זכאי ושירה במיטבה שבעזרתם אנו למדים להבין את הדילמות שאנו ניצבים בפניהם בימינו, והכל מואר מזוויות שונות. יסמין מראה כיצד הגענו לשבר של ימים אלה. אלי עמיר מבקר את יוצאי ארצות האסלאם, את הערבים ואת שליטי ישראל באומץ לב ובהגינות. מעל לכל ספק זה ספר על שפת האהבה ומגבלותיה, רומן סוחף שנקרא בנשימה אחת, הוא מחייה את מזרח ירושלים ומערבה של אז, את החרדות והאופוריה והתקוות שנגוזו. השתלחותך האלימה בסופר ובספרו לא מוצדקת, לא הוגנת, את משמיטה את הקרקע מהלגיטימיות של הביקורת שלך. ביקורתך נובעת כנראה מדעה קדומה ושנאה לאחר, חבל שהיצר הרע הנחה אותך ולא השכל הישר, ולא ההגינות המינימלית שמחייבת מתווך ומבקר.

למה הרוע מניע את האנשים. ועוד את אלו ש "מבקרים". ספר נפלא נוגע מרתק קרוב אלינו. לא לפספס. מומלץ לאניני הטעם.

במפעל מתוקן זה לא היה קורה.

תודה

1. לא קראתי את הספר - אני נקי. 2. גם מבקרים צריכים לחיות ממשהו. 3. סביר להניח שיש חלקים נכונים בנאמר לעיל. 4. אבל לא רק ה"מה", גם ה"איך" קובע - כל הזכויות שמורות לאריאנה. 5. "סיטואציה" = מצב "ארגומנטים" = טיעונים "ספציפית" = ייחודית "אפקט" = השפעה "אינוונטר" = מלאי ואלו רק אחדות מהפנינים הלועזיות בהן שבצה המבקרת את יצירת המופת שלה. 6. בשלב זה נגמרה לי הסבלנות והחלטתי לא לספור את הפעמים בהן חזרה על נושא הנאומים, על הגדרת עוצמת השיעמום והקלישאות של הספר. לסיכום: לדעת המבקרת זהו ספר שכתוב בלשון וסגנון שעבר זמנם, משעמם ועתיר אי דיוקים. זכותה המלאה לחשוב כך ולומר זאת לקהל. בין זה לבין הכרזה שעמיר לוקח את ביטוייו מעיתוני נשים עדיין יש מרחב תימרון. ראשית - מה כל כך גרוע בעיתוני נשים? שנית - עמיר נחשב לסופר ואפילו חשוב ומצליח, אמנם זה לא מבטיח שכתיבתו תמיד תהיה נפלאה, אבל זה בלי ספק מחייב את כולנו לאיזשהם כבוד ונימוס כלפיו.

"יסמין" הוא עיסה מילולית מבישה. זה מה שנקרא לדרוך על הכותב ועל ספרו. ןזה מעיד על המבקר כאלף עדים יותר משזה מעיד משהו על הסופר ובפרו

כאשר הבמקום זה הליכוד סטייל עוזי כהן. הפרצוף הדו-צדדי של המטיפים לשנאה עצמית ש"ס ושינויץ יח"ד עם שריד וביילין וזהבה גלאון. ובעיקר אני מתגעגע למבקרת ספרים במקום מבקרת סופרים שחיה מלעשות צחוק ולעג מסופרים וספרים שהיא עצמה וסיפרה לא מדגדגים לאלי עמיר את הקרסוליים.