לא מסכימה, אבל יכולה להבין את הביקורת על הטקסט השני בקובץ, המחזה "מושבת האהבה", שבאמת דורש מאמץ גדול, אולי גדול מדי, מהקורא הסטנדרטי בן-זמננו. אבל הנובלה "פנטזמה" היא על בטוח אחד הטקסטים החזקים, המופרעים והנפלאים ביותר שאי פעם נכתבו בעברית.

מסכים לגמרי. ביקורת מפוספסת. ספר שמכתיב כללי קריאה חדשים. פירוק עלילה, בדיקת גבולות הסיפורת, ניסיון מרהיב לכתוב את הלא מודע, לשים אותו במילים, מקדים את זמנו. אני לא יודע מה אתכם, אבל בכל עמוד יש לפחות חמש שורות בנות אלמוות. שווה.

מתוך אהבתי הרבה לאילנה ולעושר שפתה, לעולם האסוסיאציות הרחב והבלתי נלאה שלה ובעיקר לטירוף המוסבר למשעי בשרשרת של מקרים מן הילדות הלקוחים הישר מספרי הלימוד של הפקולטה לרפואת הנפש, דוקא מתוך אלה אני בוחרת להצדיק הפעם את ביקורתה של לירז. אילנה, יקירתי, אין כאן עלילה של ממש באופן שעשוי להיות נהיר לקורא שאיננו את עצמך.