כבר חשבתי שאלי הירש עזב את הביצה, והנה הוא שב במלוא כוחו. טקסט מעולה.

"געגוע לאשכנזי"? הגעגוע הוא לשירה יפה אמיתית ומרגשת , שירה מהסוג אותו אין מוצאים היום.

שדוברת בקול אמיתי, ומתארת עולם שיש בו מידה של מורכבות. ואלי הירש אכן יודע לאתר ולהוציא לאור כאלה.

אכן..ומי כמו הכותב יודעה......

ואם אתה דווקא מתעקש לומר לנו מה הדבר שחסר לך, למה הפתיחה וכותרת המשנה העאלק-פואטית-אך-מאוד-פומפוזית? נראה לי שמישהו כאן היה זקוק לידו הבטוחה של עורך... (למען הסר ספק - לא הגשתי אף פעם כתב יד לעורך הנ"ל, או לאף עורך אחר. סתם מעצבנים אותי גילויי התנשאות ריקים מתוכן)

השאלה עצמה, מה חסר לי בספרות העברית, היא שאלה מדומה והבלותית, ומי שמדמה להשיב עליה בכובד ראש חשוד עלי מראש. אלי הירש מצליח לעשות מניקור בהרבה מדי מלים, ומה שיש לו לומר קלוש, קלוש מדי. בינתיים הוא משרבב כמה שמות שיש לו אינטרס כזה או אחר לשרבב אותם.

מאד נהנתי לקרוא , תודה!

בתיה גור ז"ל או אמנון ז'אקונט יבדל"א שהם סופרים מצויינים, ספריהם קריאים עם עלילה קולחת וכתובים בשפה טובה אך כזו שאינה מתיפייפת?

בספרות העיברית (המודרנית) יש רק אמיתות קטנות וציניות אבל חסרות משמעות דרמטית לקורא.

המאמר הוא לא על מה שחסר בספרות העברית אלא למה כל אחד מהספרים של הוצאת חרגול הוא ספר חשוב וטוב. ולחשוב שפעם היו צריכים לשלם בשביל שטח פרסום.

עד עכשיו התכבה של שמעון אדף הייתה הכי טובה

ואני חושב שזו נקודת הזכות ותעודת הכבוד שאלי הירש יכול להתהדר בה. כל השאר - די סתם

למה אתה לא אומר בפה מלא שדורי מנור פשוט חרטטן?

ואיך הוא מופיע פה, באמת שאין לי מושג, באתר שמבקש ממך לבחור את המדורר הכי גדול כאילו זה כוכב נולד. מוזר

"די אולי אם נזכיר ששלושה מהקולות הכי בולטים בפרוזה העברית של עשרים האחרונות הם של נשים מזרחיות: רונית מטלון, אורלי קסטל-בלום ודורית רביניאן. וכשנקודת מבטם של הכותבים משתנה, הספרות משתנה". סליחה, אבל מר הירש לא ערך גם את רביניאן בספרה הראשון או שאני טועה?

שמתם לב ששני ספרים שאלי הירש ערך מופיעים בפרס ספיר? האם זו תעודת כבוד או תעודת עניות?

אני אגיד לכם מה בספרות העברית - או יותר נכון, מה יש יותר מדי - פלצנות.

למה אתה לא מזכיר אותה? חצוף קטן

...של הכותב? שמתם לב? משחק מכור, עם דגש על מכור. כלומר לא רשימות תרבות יש כאן, אלא יחצ"נות זולה

עמדה רציני וגם יוכלו להבין את הנקרא וגם יוכלו להגיב עניינית במידה ויש להם מחלוקת עם הכותב. עד כמה שהצלחתי להבין מר הירש כותב על הספרות העברית כפי שהיא משתקפת דרך מבט עיניו בעבודתו עם הספרים שהוא עורך ובהקשר התרבותי בארץ כמובן. ועל מה רציתם שיכתוב? על איך נראית הספרות דרך עיניו של עורך אחר של ספרים אחרים. ? שבת שלום

1. שפה עשירה 2. חוכמה 3. דימיון וזהו... זה נובע מכך שכל אחד במדינה הפרובינציונלית הזו, שיודע לחבר שלושה משפטים (פשוטים, רצוי בשפת הרחוב) ביחד, נחשב לסופר מהולל, ולא היא. חבל, חבל... ובל נדבר על ספרי הילדים, אשר לכתיבתם מספיק לדעת משפט אחד... מה הפלא שכך נראה דור העתיד?

פשוט ספרים יותר טובים, לא, עכשיו ברצינות, חסר לה בעיקר תעוזה וניסיון לפרות גבולות, אוף, אין לי כוח

אני יודע מה חסר לך: אתה לא יודע לקרוא.