בן יהודה באינטרנט??!!

אני לא מומחית גדולה בספרות, אני פשות אוהבת לקרא. ספר טוב. אבל אני ממש נחרדת מכל מה שכתבת. לא רק מה שכתבת. גם מהאיך.קניתי לנכדי את כל יצירות שקספיר, הוצאה בכריכה עבה, על נייר יוקרתי דק קחלום:ב-85 שקלים בחנות השכונתי שלנו. תרבות אירופה לא בהכרח מילה גסה, וספרות קלסית היא שורש של כל תרבות. מי אומר שזה מענין אותך, זה לא IN

אינני חושבת שהחנות השכונתית יכולה לענותעל מאוויי הלב של דורי מנור. חנות שכונתית נועדה דווקא לספרי לימוד, לספרות פופולרית ולכתבי-עת.להחזיק על המדף אפילו את המיטב שבמיטב של הקלסיקה צריך המון מקום. מה שכן אפשרי זו התמחות של חנויות מסוימות בקלסיקה ולדעתי זה תפקיד הרשתות הגדולות לשרת את התרבות. באשר לפריחת ההוצאות הקטנות-בעליהן אינם צדיקי ונדיבי הדור- כשמונים אחוזים מהספרים שהן מוציאות ממומנים על ידי הכותבים או על ידי תמיכות וקרנות שמובאות על ידי הכותבים עצמם.

מושגים כמו ספרות עברית, קאנון עברי, וכו' הם מושגים פרובינציאליים. יש ספרות ויש זרם מרכזי בספרות. ג'ויס ובקט לא כתבו בארץ מולדתם, אז מה הם? השאלה לא אם ברנר נעלם מספריות אלא אם ספריו טובים, וזה לא בטוח בכלל. גוגול טוב עד היום, ברנר כנראה שלא. עיסוק ב"עברית" הוא גם ניסיון ליצור שני סולמות ערכים שונים, אחד מערבי ואחד עברי, וזה בעיקר כדי להביא פרנסה לכמה אנשים בארצנו הקטנטונת.

בחברה בה המדינה אינה מטפחת די הצורך את התרבות, האינטרנט מהווה אלטרנטיבה לאמנים שהביטוי האישי הנקי חשוב להם יותר מאשר מסחור היצירות שלהם. הצגת ספרים באינטרנט מאפשרת להם חיים ארוכים וחשיפה ראויה. כבר יש תופעות כאלה, כמו אתר "פעמון סדוק", וסביר להניח שהן ילכו ויתרבו, מפני שהצורך האנושי בתרבות משמעותית קיים בלי קשר לאינטרסים מסחריים של סוחרי הספרים.

הבעיה עם ספרים, ואין זה משנה כרגע אם מדובר בקלאסיקות או רבי מכר, היא שהנוער כיום לא מרבה לקרוא. הסיבה נעוצה בביה"ס שנותן את התחושה שלקרוא ספר זה כמו לעשות שעורי בית, כלומר לא דבר שאמור לפתוח את האפקים ולהרחיב את המחשבה אלא משהו שחייבים לעשות כדי לעבור את המבחן בספרות. דבר זה גורם להתנייה פסיכולוגית אצל הצעירים שקריאה=בי"ס=שעורי בית=שעמום מוות. אגב, זו גם הסיבה להתנוונות השפה, לשגיאות בדיבור (נמאס לי לשמוע אנשים שמבקשים ממני "יש לך שתי שקל?"), לעילגות וסלנג איום ("כזה", "כאילו"). קריאה צריכה להיות דבר מהנה שיש להקדיש לו זמן בשעות הפנאי ולא רק בכיתה. לדעתי הגיע הזמן לעשות רפורמה בביה"ס שתקנה לתלמיד את אהבת הקריאה, ולא רק את חובת הקריאה.

אם מערכת החינוך שלנו תשתמש בחומרים איכותיים ותעניק לילדינו אוצר מילים עבריות עשיר יחזרו רבים מבני הנוער והילדים אל הספרים שאותם אין הם מסוגלים לקרוא. מערכת החינוך שלנו יוצרת דורות של ילדים בעלי אוצר מילים של 400-600 מילים. למרבה הצער הספרות הישראלית המודרנית נכתבת לרמה זו ואילו גדולי היוצרים העברים הפכו לבלתי מובנים. צריך ללמד בבתי הספר ספםרות אחרת ויהי היום של ביאליק ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי. דרוינוב ש"י עגנון שלום עליכם לא רק שהעברית והספרות העברית יקומו לתחיה אלא גם נרויח חיבור למקורותינו.

שורש הבעיה נעוץ בכך שמוציאים בארץ יותר מדי ספרים, על שוק קטן מאד (יחסית) ועבור חנויות ספרים קטנות (סליחה שאני לא סופרת את מחסני הספרים של "צומת"). הפתרון דורש התגייסות של כל ההוצאות הגדולות כדי *להפסיק* להוציא כ"כ הרבה ספרים. בשורה התחתונה זה ישתלם לכולם - 1. סך המכירות לא ישתנה, כי כמות הספרים שיוצאת היום גדולה בהרבה ממה שהשוק מסוגל לעכל; 2. ספרים חדשים יקבלו חיי מדף ארוכים (קצת) יותר; 3. להוצאות הספרים עצמן יהיו *פחות* הוצאות, כיוון שהיום על כל רב מכר יש עשרה ספרים שלא מגיעים לנקודת האיזון; 4. הנתח שיישאר לסופרים / מתרגמים / עורכים דווקא *יגדל* (כאמור - ההכנסות לא ישתנו, ההוצאות יירדו). 5. איכות הספרים - ואיכות חנויות הספרים - תשתפר. ההוצאות יוכלו לבחור בקפידה רבה יותר ולבצע ביתר הקפדה, ולחנויות יישארו שטחי מדף גדולים יותר ל- back list.

פעמון סדוק הוא לא אתר ספרותי, בעצם, אלא הזמנה לרכוש ספרים. זה בעצם אתר מסחרי, ולא "אמנות טהורה" כמו שאת מציגה את זה. אמנות טהורה היתה מציגה את כל הספר למי שרוצה לקרוא ולהגיב.

מה השטויות האלה? ובזמנים שכן לימדו את הסופרים האלה(והיו זמנים כאלה) החברה היתה יותר תרבותית? העברית צריכה לקום לתחיה? היא מתה? אמנות והנאה ממנה היא דבר שעושה רק חלק קטן מהציבור, זה היה ככה תמיד וכך ישאר. הרוב הגדול רצה לכל אורך ההיסטוריה, וירצה תמיד לחם ושעשועים.

בלה בלה אחד ארוך, משעמם, חוזר על עצמו. אפילו אין על מה להגיב. וההתנשאות הזו מעל בעלי בתי חרושת לבלוקים או לנקניקים ! למה היא ? וזלמן שלמה שוקן לא היה סוחר ? והתנועה הקיבוצית לא העמידה בראש הוצאות הספרים שלה פלחים ? וגדולי המול"ים בעולם לא נדלניסטים הם ? בורות, שטחיות,התנשאות. אלה מאפיניה של הרשימה הזו המתגעגעת אל שמואל הנגיד, גנסין, ברנר ושאר שמות שמזלו הטוב של הכותב הוא שלא מקוראיו במדור הזה יוצגו לו שתיים או שלוש שאלות על כתביהם. קצף על פני המים. קצף שגם החימה שהוא מעלה מישכה כמשך חיי הקצף.

התרבות והספרות העברית היא עתיקה, עשירה ורבת רבדים. אלא שבארץ היא היתה לדקיקה ודלה כאורך חיי המדף ברשתות השיווק... זה נובע מתרבות שמכורה לאקטואליה וריגושים וממערכת חינוך רדודה שלמנהיגיה אין מושג מהשכלה ותרבות.

שיחקת אותה עם הציניות והשנינות. סחטת את תשואות ההמון. אבל מה, את רדודה ומגעילה כמו המדינה שאת מייצגת אותה. אנשים שחיים את הרגע ומהללים את היפה והקל. לכי דרדרי תרבות של עם אחר. טיפוס ציני מחריד.

אתר "פעמון סדוק" החל את דרכו כאלטרנטיבה להצגה ולמכירה של ספר מחוץ לרשתות הספרים. הצורך בבמה אמנותית - כפי שביטאת בתגובתך - כבר עלה על ידי מבקרים שונים באתר. בימים אלה נשלמת בנייתו של פורום תרבות באתר "פעמון סדוק" שלי. תודה על הביקורת הראויה איתי בחור http://www.bahurbooks.com

שינויים ותמורות בעולמנו מקורם בנאיביות, בחלום, במשאלה. מה אתם באמת חושבים שמנור לא יודע שמשאלת ליבו אינה הכי מציאותית בעולם? אבל הוא גם יודע שבחיים צריך לשאוף לטוב יותר גם אם זה לא מציאותי. אחרת נדונו לקיפאון, שעמום ודקדנס. ישר כוח דורי! המשך לקוות.

משונה שכאשר מערכת YNET פנתה לדורי מנור בשאלת תוכן, "מה חסר לך בספרות העברית", הוא בחר לענות בתשובה מו"לית, מה הוצאות לאור צריכות לעשות. מה הפלא שהמגיבים, אשר חלקם עובדים בהוצאות לאור, התאכזבו מחוסר הידיעה שמנור מפגין לאורך המאמר בתחום שבו הוא בחר לדון. התגובה של 12 מעניינת במיוחד, כי היא שופכת אור על תחום אפל בענף הזה -- כיצד משפיעה סטימצקי ישירות על בחירת ההוצאות. בעצם, ערי סטימצקי הוא מעין עורך-על, כמעט שר התרבות שלנו. זאת המציאות שנגדה דורי מנור צריך היה להתקומנם, במקום הפוזה האנטי-מסחרית שהוא עטה על עצמו.

מה אתם רוצים? היא פשוט תיארה את המצב בשוק-הספרים בישראל,כפי שהוא,בלי כל מיני רומטיזציות של אחד,דורי מנור,מתרגם מעולה,אבל משורר קטן ומינורי מאוד. אכן,המצב,כפי שתיארה אותו עינת מתגובה מס. 12,לא נשמע הכי-הכי,אבל זה מה יש.

מוזר שבמאמר המבכה בצדק את ההתמסחרות הגמורה של הוצאות הספרים הגדולות, לא הזכרתם כלל את הוצאת משרד הבטחון שכל ספריה הם ערכיים וחינוכיים בלבד, פינה אחרונה של ארץ ישראל היפה בשטח זה. חבל שפיספסתם, אולי תכפרו על כך בפעם הבאה?

כמה אופיני לו לדורי מנור לענות על השאלה מה חסר בספרות העברית בתשובה: העבר. כנראה שדורי לא מבין שזה לא מה שיוציא את הספרות העברית מהמצב, ואני בהחלט חושב שהספרות העיברית נמצאת כיום בסוג של מצב (כמו שהמדינה במצב, וגם תגיד אחי יש מצב?), שהיא נמצאת בו היום. אז דורי הו דורי עשה עמנו חסד, ואל תכתוב לנו אלתרמן, לכשנרצה אלתרמן נקרא אלתרמן. בתודה דור צעיר דורש שיר!

מה שמבדיל את הארץ שלנו ממדינות אחרות היא העובדה שבשום מקום אחר לא היו מתנסחים בכזאת אלימות כפי שעשו חלק מהמגיבים. אני מבינה ללבם של אנשים מתוסכלים. אבל רישעות? זה ממש לא מקובל.

בעבר כל מי שכתב ספר, הראוי לפרסום שלח את הספר למוציא לאור, וכשהמוציא לאור מצא לנכון לפרסמו, עשה זאת על חשבונו, אולם היום כל ההוצאות לאור דואגות רק לנושא העסקי בהוצאת ספר לאור, כך שסופר ולא משנה כמה טוב הוא לא יכול לפרסם ספר, באם אין בידו מספיק כסף כדי לשלם עבור ההדפסה והפרסום הראשונים. אני שכתבתי ספרים רבים, וחלק מהם אף אושרו להדפסה לא יכולתי לפרסמם וזאת בשל העלות הגבוה בהוצאת הספר. הייתי מציע לקוראים להיכנס לאתר שלי ולהביע את דעתם על הספר מסע לכוכב אוטופיה ועל ספר אוצר שירים שפרסמתי. להלן כתובת האתר www.cb-logic.com

חלק מהבעייתיות היט שישראל היא עדיין לא לגמרי מדינה קפיטליסטית. אין טעם להשוות את שוק הספרים הישראלי לזה האירופי. מחירי הספרים גבוהים גם ככה. מתי יצאו הקלסיקות בגירסת poche?

הספרות הישנה והטובה נשכחת. מה שבולט היום בחנויות הספרים אלו ספרים קלילים שיכולים להמכר בעותקים רבים. הדבר בעיקר בולט בתחום השירה, שם לפעמים בוחרים להוציא שירים נושאיים על חשבון איכות שירית.

לדעתי המאמר לא בנוי נכון

לגבי שירה, הסיבה שזה לא מצליח בחנויות הספרים היא מורכבת וגם נכונה. 1. התכנים של השירים המוצעים אינם ברורים לקורא הישראלי הפשוט. 2. שפת המשוררים אינו השפה המדוברת היומיומית ולכן קשה לקוראים להזדהות ולהעריך את היצירות. יש עוד סיבות, לדעתי אילו המרכזיות והחשובות ביותר.

לדעתי המאמר חשוב קודם כל בגלל התגובות שהוא יוצר. אין מנוס מלחפש את שורשי התרבות שלך, במיוחד שורשים שבמבט לא כל כך אחורה עדיין היו עמודי תווך בחינוכו של דור. כולנו מכירים את הקשיים של ההוצאות השונות לתמרן בין תועלת כלכלית לבין השיח על המעבר של המילה הכתובה על הנייר אל "דפי" האינטרנט. למרות שאני אדם צעיר יחסית (20) עדיין אין בעיני חלופה לקריאה של ספר, ואני לא אעדיף את האינטרנט אלא מחוסר ברירה (וזה לא שיש לי בעיה עם קופסת הפלסטיק, פשוט הקשר בין הקורא לספר הוא אינטימי יותר). אני משערת שרבים מסכימים איתי, גם מבני הדור הצעיר. עובדה לכך ניתן למצא כמעט בכל משפחה- מדף הספרים עדיין נמצא גם בחדרים של הילדים. אבל אני מתחילה ללכת רחוק מהנושא שעליו רציתי להגיב, והוא אילו ספרים נמצאים על המדף. הוצאות הספרים, מצד אחד טוענות להיות אמצעי להביא אל הציבור את מה שהוא רוצה לקרא, מצד שני מוציאות ספרים שאי אפשר להתייחס אליהם כ"ספרות" בכלל ועושות עליהם כסף. אחרת איך תסבירו את ההצלחה של "כל בית צריך מרפסת"??? ספר כזה היה נכשל אילולא דחפו אותו בכל חור, והתעלמו לחלוטין מערכו הספרותי (השואף לאפס), ועובדה היא- הספר נמכר. וכאן באה שאלתי- אם הוצאת ספרים מצליחה להפוך ספר רע לרב מכר (על ידי מכירה לאיגודים, והורדת מחירים במבצעים וכו') למה אי אפשר להוציא סדרה קלאסית (כמו שהוציאו את סדרת זוכי פרס הנובל בידיעות), לתת לה פרסום ראוי ועטיפה נוצצת ובכך לתפוס לא רק את האנשים שיודעים מי זה שלום עליכם אלא גם את מי שבא לחפש את הארי פוטר וגילה על חלון הראווה לצידו הוצאה של סיפורי ביאליק לילדים. הרי אפשר גם וגם. כבר מזמן גילינו שגם דברים טובים נוטים להצליח ולא רק דברים "שנעשו כדי להצליח". ולגבי ההערה של 12 על "תמיכה בסופרים חדשים", אני מסכימה בכך שצריך לתמוך ביצירה חדשה, אבל צריך גם להבין שלא כל אדם שיש לו מקלדת ומעבד תמלילים בבית הופך מידית לסופר,

מסכים עם כל מילה. http://blog.tapuz.co.il/golanazani

היא מורכבת בעקר מאבסטרקט מוקצן וחסר-טעם למדי. אם פעם הרעה החולה המרכזית של השירה היתה רק האקסהיביציוניזם המגוחך (כמו של רחל, לאה גולדברג וולדימיר מיאקובסקי--אוף, כמה שאני לא סובל את מיאקובסקי... אגוצנטרי מטומטם...), היום נוספו לכך גם אבסטרקטיות ("כל אחד יכול לראות בזה מה שהוא רוצה", כי האומן לא רואה בזה כלום, הוא לא רואה!) וחוסר-טעם אסתטי (תודה, נתן זך). ולא, זה לא בגלל "השפה". להפך: אני לא רואה מה כ"כ קשה בשפה של ספר כמו "סקס בעפולה"; אני רק רואה את הדיאגנוזה של המו"ל. עובדה: אלתרמן הוא המשורר הכי אהוב בארץ, והשירים שלו הם בעלי שפה קשה למדי (השפה שלו ב"עיר היונה", למשל, מאוד מסובכת, אבל היא יכולה להכות הלם את הקורא) ונטולי-אקסהיביציוניזם (אם יש אקסהיביציוניזם, הוא כנראה מוסוה כתֶמות סובטיליות במיוחד, או בפזמונים כמו "שמרי נפשך", אבל הם מדהימים ונדירים מספיק בשביל שזה יהיה נסלח). טלי קורה מבין עינייך במקום לדבר כאלה שטויות יומרניות.