שהספר לא משהו. 674 עמודים על מה?

את הפרקים של איילת זורר אם אני לא טועה

הנפשות הפועלות..אני חושבת שתאהבי..דנה (באמת, דנה).

ודווקא מאד אהבתי את "תאונות" אכזבה

ספר מרגש, כתוב ביד אמנית. לא קראתי את החדש, אבל את הכישרון האדיר של הדיה אי אפשר לקחת לה

אחרי הספר הראשון, "הנפשות הפועלות", כל כך כעסתי על בזבוז הזמן שנשבעתי שיותר לא אקרא את הדיה עוד פעם. עם הזמן חשבתי אולי אני עושה לה עוול וצריכה לתת לה עוד צ'אנס, כי, בכל זאת, כותבים מתפתחים ולפעמים אפילו הופכים לסופרים של ממש. לכן תודה על הביקורת: הייתי חשדנית ועכשיו השתכנעתי - כנראה שאוותר על קריאה נוספת של הדיה. ("הנפשות הפועלות" הוא ספר מביך במקרה הטוב ומקומם במקרה הרע). ואני אומרת - לא חייבים לכתוב אם אין משהו באמת חשוב להגיד ואם לא יודעים כל כך איך להגיד.

מבקרת יקרה, כדאי שתמצאי מקצוע אחר. הספר פשוט מענג.

לדעתי יש מידת קנטרנות בכתבה, הדיה כותבת מצוין, והיא בהחלט נוגעת בקורא

כתבה פלצנית - הדיה כותבת מעולה

בביקורת יש טונות של גיבובים של מבקרת שמחברת אלה לאלה מילים פלצניות במסווה של מינשר אינטלקטואלי המתיימר להפגין סמכות של מבינה. אבל המבקרת לא יכולה, כי סף הגירוי שלה מכוון לרמה שטחית אסקפיסטית של מי שמצויה בטריפ מהסתממות רייטינגית, של מי שרוצה לתת לקהל שלה שואו של מבינה ספרותית אנינת טעם. דווקא ראיתי את המסגרת (על הרחם) ונראה לי מה-זה מזמין לשחות בספר הזה.

יותר מעמוד אחד? הכתבה שלך עצמה קלישאתית, נאחזת בשורות אחדות מתוך אלפי שורות אחרות. בוא נאמר את האמת את כנראה לא אוהבת את המקצוע שלך והיית מעדיפה לעשות משהו אחר במקום להפוך שבע מאות עמודים. נניח שלבת בבריכה או שלתות אפספרסו. מכאן מקור התסכול. או שגם זו קלישאה?

"3 סיפורי אהבה" וגם את "תאונות" , ואף אחד מהם לא זכור לי כיצירה גדולה . נחמד ואף פחות מזה . ללא ספק לא אטריח עצמי לקרוא רומן משעמם עם 700 עמודים ... תודה

תפקידך הוא לבקר ולא לזלזל במלאכתם של אנשים. אם את רוצה לשמור על רמה מקצועית בקרי את עצמך תחילה וודאי שדברייך מבקרים ולא מעליבים. השתדלי לשמור על קלאסה ולא לרדת לרמה נמוכה. אני כקורה מהצד של מספר שורות ראשונות של פינתך נפגעתי בשמה של הסופרת שאותה איני מכיר כלל וגם לא את ספריה. בקיצור מבקרת חביבה, שמרי גם על רמתה של הביקורת אל תורידי אותה לרמות נמוכות זהו מקצועך - כבדי אותו.

למה הקישור לכתבת אפס הרייטינג הזו נמצא בכותרת המשנה של הדף הראשי באתר מעריב? מתכון לסלט קישואים מעניין יותר. קראת 674 עמודים משעממים ואת עוד טורחת לתקצר לנו אותם? דחוף להסתכלות.

אין זה משנה מה צורת הדיבור במכולת השכונתית או בקן התנועתי, המובן בעברית של "לקחת לה" הוא לקחת בשבילה ולא לקחת ממנה. זהו צירוף השייך לגרמנית או לגרמנית-יהודית (=יידיש) אשר כבודן במקומו מונח, כך גם אין לקפח את כבודה של העברית. לדוגמא: "עוזי, כאשר תעבור ליד המזנון, קח לי (=בשבילי ולא ממני!) לחמניה וגביע שמנת".

בתוך ערימות הספרים שיוצאים לאחרונה. הספר הזה הוא פנינה של כותבת שיודעת לכתוב.

הספר הזה מתאר מציאות ישראלית בהרבה בתים ומקומות בארץ מה לעשות? חלקנו אכן בינוניים אבל לתאר את זה בסדר זו גדולה שאין להרבה מאיתנו.

כל שכתבה המבקרת לא נכון לטעמי, בזמן הקצר שיש לי לקרוא (הגעתי לחלקו השני) אני יכולה לספר כי הספר : מעניין, מרתק, סוחף, נוגע ומענג ועוד הרבה אפשר לספר, כדאי לקרוא ולא להתייחס תמיד לביקורות שלא פעם אישיות מדיי ומי יודע למה המבקרת מנסה להזיק או להקניט..... כנראה כולה קנאה, את כל ספריה של הדיה קראתי היא כותבת בצורה ברורה ונעימה לקריאה בכל עת. הדיה : יישר כוח, את עושה עבודה נפלאה, רק תמשיכי!!!

הסיבה שקניתי היא שמאוד אהבתי את 2 הספרים הקודמים של יעל הדיה שקראתי, זה עם הכלב והשני. בכל אופן, בינתיים אני בעמוד 50 בערך וזה נחמד. אבל בניגוד לספרים הקודמים, הספר הזה לא גורם לי להישאר ערה חצי לילה בגלל שאני לא יכולה להניח אותו. אני מקווה להיכנס יותר לתוך העלילה בהמשך.

קראתי את הראיון שפורסם עם הדיה ב"הארץ" בשבוע הבא, וכל כך התרשמת ממנה שמיד קניתי את הספר. ואני חייב להודות שפשוט התענגתי על הספר, הגיבורים והסופרת הזאת

לאחר ספרה הקודם והמצוין של המחברת ("תאונות"), ציפיתי בשמחה לספר החדש והתאכזבתי קשות. נשברתי בעמוד 40 של הספר ואיני מוצאת את הכוחות או עניין להמשיך ולקרוא. אני בטוחה שהוצאת עם עובד הייתה דוחה את הספר אילו סופר אחר אנונימי היה חתום עליו. אבל, כשרון שבוזבז בגלל יומרה ספרותית לכתוב "רומן גדול" שיצא גדול על מידותיה של יעל הדיה.

וחבל כי נראה לי שהספר מצוין אם הוא כמו קודמיו,.