אני מקווה שכל רופא במיון או במבית החולים שמטפל ילחם ויעשה הכל כדאי לתת את התרופה הזו במקרים כאלה. אני מתכונן להעביר את המידע הזה לכל הקרובים והחברים שלי. שלא נצטרך

למדתי שעלינו לסמוך רק על עצמנו. אל תתבישו לשאול את הרופא המטפל במקרים שהחיים בסכנת מוות האם חשבו לטפל בתרופה כזו שיכולה להפסיק את הדימום. אני מוכן לשלם מכסי אם יהיה צורך לטפל במשהוא ממשפחתי.

כן כן, קופים כלבים וחזירים. מחקר מסודר ותכליתי, בתיאום עם הועדה המוסמכת

זאת הבעיה שמספיק שמישהו ימות מהתרופה

בהחלט היו כשלונות ,אין תרופה ללא כשלונות.. סה"כ כ75% הפסיקו לדמם בתוך מספר דקות ונתון זה אושר בפרסומים רבים אחרים מהעולם . ההותרות בחיים בעולם נעה בין 30-70% (אצלנו כ60%) הסיבה העיקרית לכשלון הינה מתן מאוחר של התרופה לאחר שהפצועים היו זמן רב במצב של הלם וקיבלו עשרות מנות דם וכבר אינם ברי הצלה. הנושא אכן לא חדש,כפי שהעיר אחד הקןראים-המקרה הראשון (אלעד) ארע כבר ב1999 אך הסיכום של המקרים בארץ יחד עם הנחיות לטיפול שגיבשנו עם צה"ל,צבא ארה"ב, משרד הבריאות וכל האיגודיים המקצועיים של ההסתדרות הרפואית -פורסםו רק השנה.התפתחות חשובה נוספת שהתרחשה השנה הינה סיכום מחקר רב מרכזי שהראה כי התכשיר מוריד בצורה משמעעותית ביותר תמותה ונכות מדמם מוחי.צבא אר"ב סיכם לאחרונה את נסיונו בעירק שם טופלו מעל 400 פצועים שכמחציתם ניצלה.בנוסף טופלו בהצלחה בארץ ובעולם חולים רבים שסבלו מדמם מסכן חיים אחרי ניתוחים אן עקב מחלות שונות ,נשים שדיממו בעקבות לידה ועוד . אני לא אחראי לפרסום ולא ידעתי עליו מראש, אבל חשוב לדעתי לפרסם הנושא שוב ושוב (לא צריך את השמות בכל פעם רק עובדות) כי עדיין ישנם מקרים רבים בהם הרופאים אינם ערים לכך או נזכרים מאוחר מידי. חשוב גם כי הציבור ידע על כך כדי שידע לדרוש את זכויותיו... העלות אכן גבוהה יחסית ומהווה נטל כבד על בתי החולים (בממוצע 7000 דולר לפצוע ) ולכן חשוב לתת בצורה מבוקרת ובזמן הנכון. ראוי לציין כי צה"ל היה הצבא הראשון שהכניס את התכשיר לשימוש עוד ב 1999 (עפי החלטת הקרפר דאז פרופ' אריה אלדד) והקדים בכך את כל הצבאות במספר שנים .עדיין רוב הצבאות לא משתמשים בתרופה כלל כאשר בצה"ל אנו דנים יחד עם צבא ארה"ב והצבא הבריטי על מתן טיפול מונע במצבים מסוימים בהם סיכויי ההפגעות גבוהים במיוחד. לציין כי הביטוח הלאומי מממן התרופה לנפגעי פעולות איבה .ראוי היה כי חברות הביטוח המבטחות נפגעי תאונות דרכים יממנו גם טיפול זה,אזי פצועים רבים יותר היו זוכים לקבל התכשיר. לגבי הערתו של אחד הקוראים על הפרת סודיות רפואית-אני בטוח שהכתב קיבל (כמקובל) את הסכמת האנשים-כדאי שהוא יגיב על כך

הכנסת בנובוסבן לשימוש לא היתה שיגעון של רגע . מרגע שהעלינו את הרעיון השקענו חודשים של עבודה מאומצת, בהם למדנו כל מה שנעשה ונכתב על דימומים בפציעות ובמצבים אחרים (ואנחנו מומחים לבעיות קרישה) ,למדנו על מנגנוני הפעולה של תרופה זו,בדקנו את המקרים שטופלו בה (אלפי חולי המופיליה ומחלות קרישה אחרות ).למדנו את מנגנוני ההפרעה בקרישה בעת פציעה (תתפלאו כמה הידע היה דל ומוטעה בשלב הזה) ותכננו ניסויים במודל של חזירים עם פציעה קשה -יחד עם צבא ארה"ב וצה"ל. הנסיויים בחייות היו הכרחיים כדי לודא שהתרופה לא גורמת לסתימות נרחבות בכלי הדם ובהחלט היה מקום לחשש כזה .(הכלל בבסיסי ברפואה הוא קודם כל לא לגרום נזק-וזה עוד לפני שמדברים על עזרה) . המקרה הראשון של אלעד התרחש עוד לפני שהספקנו לבצע את ניסויי הבטיחות בחזירים .אלעד נטה למות ולא היה מה להפסיד (חוץ אולי מרשיון הרופא שלי אילו התרופה היתה הורגת אותו) כמובן שהמקרה של אלעד זרז את כל התהליכים והמחקר בוצע תוך מספר ימים... מאז בוצעו מחקרים רבים בבעלי חיים אולם תוצאותיהם יותר משמשות לתכנון מחקרים בבני אדם ואינן מספקות הוכחות חד משמעיות לבטיחות ויעילות באנשים .לא ניתן לרשום את התרופה ללא ניסויים באנשים

לזה שמדבר על כתבה מוזמנת ולזה שמדבר על כסף ולכל השליליים שבינכם, אני מקווה שלא תהיה במצב שתזדקקו לנובוסבן אבל אם כן, מעניין איך תדברו אז... אני רק אומרת תודה על כך שקיים היום מספיק ידע וטכנולוגיה שתציל חיים של אנשים יקרים. כל הכבוד! תמשיכו כך!

ביחידת הטראומה שבהדסה עין כרם משתמשים בנובו-סבן בהצלחה יתרה מזה מספר שנים- הפצוע מוטי גלסטר המוזכר בכתבה טופל בתרופת הנובו-סבן ביחידת הטראומה שבהדסה לפני מספר שנים. כשמגיע קרדיט יש ורצוי לתת אותו!!!

לכל תרופה יש הצלחות וכישלונות אבל במקרה הזה ההצלחות עולות על הכישלונות כי רוב הכישלונות היו כי לא נתנו בזמן את התרופה ועד שנתנו היה מאוחר מדי. ללא התרופה הזו לא הייתי כאן היום ולדעתי זה מאוד חשוב שכולם ידעו על קיום תרופה בשם נובו 7 ושידעו שהם יכולים לבקש ואף לדרוש אותה במקרים של דימומים קשים, כי התרופה מוכחת שהיא עובדת ומצילה חיים!!!!!

כאשר מדברים על הצלחות או כשלונות צריך להבחין בין מצב שהכשלון נובע ממתן התרופה - לבין מצב שהתרופה פשוט לא משפיעה. כלומר, גם במקרים שהתרופה לא עזרה (כגון ממתן התרופה באיחור וכו'), הרי שהתרופה עצמה לא גרמה לנזק מעבר למה שכבר היה. לכן, לפי דעתי לא ניתן לקרוא לזה "כשלון" כי אם חוסר הצלחה... מי שישאל "מה ההבדל"? בהחלט יש הבדל עצום בין כשלון לחוסר הצלחה. יש מקרים שתרופות גורמות לנזק רב יותר ממה שהיה בטרם התקבלה התרופה... לא כך הוא המקרה. כאחד שמכיר את אורי מרטינוביץ ואת כל צוות המחלקה - בהחלט מגיע להם קרדיט ענק על כל פועלם! ישר כוח - אורי....(א...ח.ה)