מ'גלישה' רבה באתר אינטרנט מסוגים שונים, בעיקראלה ה'פתוחים' לתגובות גולשים ('טוקבקים') התרשמתי מ'נמיכות הסגנון' ואף מ'דות התוכן' של רבים מן ה'מיילים' המתעופים ב'רשת'. זאת המגרעת העיקרית לדידי של היכולת להתחבא מאחורי 'מסיכת אחר' ('ניק') של כל מי שמעוניין לפרוק את הגיגיו אל קלידי המקלדת ו'פיקסלי' הצג. מאידך - האנונימיות הזאת ברוכה, ויכולה להיות ברוכה עוד יותר, אם תשמש בעיקר את מי שחוששים לאמר את דברם הנוקב בגיוי לב וזהות, שמא יבולע להם. רבים נכוו במקומותינו כאשר ניסו לבקר ולהוקיע את מי שבידיו כח לקחת מהם נקם ושילם או את מעשיו/מחדליו. ביקורת קונסטרוקטיבית רבה עשוייה לעלות על צגי מחשבינו, ומהם אל מסדרונות מחליטי ההחלטות וקובעי ה'עניינים', אם לא מצטרך בכל פעם להצהיר: זה אני ! אז מה עדיף - המגדף האנונימי ששפתו שפת-אשפתות וביבים, או המכיח בשער, שאילו ידעו מי הוא, מזמן היו משליכים אותו ל'בור' שב'חצר המטרה'. האם יבולע לי אם אכנה את עצמי ירמיהו ?

האינטרס של ספק המידע הוא לשמור על האנונימיות של הגולשים כל עוד זה נוח לו ולכך החוק דואג, ואולם לעיתים לספק ננוח להעביר את הפרטים של הגולשים לצד שלישי אך בעניין זה החוק לא מטיל על הספק שום סנקציה ולא קובע שום תרופה לגולש שפרטיו הועברו ללא אישורו.

יפה שמסדירים זכויות, ומה עם הזכויות שלנו ? אנשים שניהלו דיון בבית משפט מול ביטוח לאומי - פרטיהם ופרטי מחלתם פרוסים ופתוחים לכל מעוניין.

מי שמנהל דיון משפטי, צריך לדעת שפרטיו מתפרסמים בגלל עקרון פומביות הדיון. אין לכך שום קשר לאנונימיות של הגולשים הרי ניתן גם להגיע לבית המשפט ולעיין בתיקים שם, האינטרנט לא משנה דבר. החוק קובע מפורשות שדיונים משפטיים (גם אזרחיים) הינם פומביים ומסיבה טובה מחר הרי הוא יגיש תביעה נגד אדם אחר ויטען לאותו הנזק ואיש לא ידע כי הוא כבר מקבל כספים על אותה תאונה מביטוח לאומי... מעבר לכך, היות ואני משלם גם ביטוח לאומי, זכותי לדעת למי ועל מה מוצאים כספי הביטוח שאני משלם. לו היה בפרטי המחלה של התובע כדי לפגוע פגיעה אנושה בפרטיותו, הרי שבית המשפט היה יכול לבקשתו לצוות כי פסק הדין לא יפורסם או ששמו יפורסם בראשי תיבות בלבד כפי שנעשה תמיד כאשר מדובר בקטינים.

שיש להם אימלים אך משום מה אף אחד לא טורח לקרוא ולהגיב על האימלים שנשלחים אליהם ??? לפני יותר מחצי שנה נכנסתי לאתר של הביטוח הלאומי , ושלחתי אימל כדי לברר משהו, עד היום לא קיבלתי שום תגובה !!! אבל אם הייתי שולחת להם שאילתא בדואר ישראל הם היו חייבים להגיב בתוך 14 יום . ובנתים יש לציין שברגע ששלחתי את להם ל חשפתי את עצמי בעוד שהם העדיפו לשחק אותה " לא ראינו לא שמענו לא ידענו". זה שרות זה ???

יהרוס הכל! שלום לחופש הביטוי...

כמדומני שיחות בבזק אינן נראות על ידי כלל הציבור בעוד שתכנים שמושמים אצל ספקי תוכן נגישים לכולם.

אני בעד הרעיון של ציפי ליבני

האינטרנט מתפתח יותר מהר ממה שהמחוקק מספיק לעדכן את ספר החוקים. לכן חוק שטוב היום, לא לבטח יהיה טוב גם מחר. למען עתיד האינטרנט בישראל, עדיף המצב הקיים של היעדר חקיקה רלוונטית.

אם כל כך רוצים תגובות מהציבור, ובאתם והכנתם כתבה יפה על הצעת החוק וניסיתם לעורר דיון ציבורי כלשהו - אז למה לא ללכת עם זה כמו שצריך ולפרסם את הכתובת להמשך התגובות והדיון?

נוסח יותר ברור היה הרבה יותר נחמד

האם פומביות הדיון גוברת על סודיות רפואית ? מי מוסמך לקבוע מתי הפגיעה בפרטיות החולה "אנושה" ? והאם נדמה למישהו שעיון בתיקי בית משפט נגישה לציבור כמו הקשה קלילה במחשב ? ומה לגבי דיונים משפטיים מהעבר - האם גם הם יוכנסו לאינטרנט וכל אחד יוכל לדעת במה אני חולה ? ובכלל, למה התרגלנו שפגיעה באזרח צריכה להיות "אנושה" כדי שמשהו יעשה ?

יותר מזה, אני מופתע מרמת האיזון בחוק המוצע. אבל, אני עדיין פסימי, בישראל אי אפשר לדעת ואני יחכה לנתינת השבחים רק אחרי הקריאה השלישית.

יש לי הרושם שהתגובות אליהם הלכו לפח.

ורק רושמים לך כל מילה וכל משפט שכתבת ועושים מזה ענין. הגיע הזמן לצמצם את כוחם של מאנייקים ומאנייקיות אלה. אינטרנט וצנזורה וסתימת פיות לא הולך ביחד.

ברור שהפרטיות גוברת, הזכות לצנעת הפרט היא זכות יסוד המעוגנת אף בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו. אבל החוק (חוק הגנת הפרטיות) גם מגדיר שאם אדם מסכים למסירת המידע אין בכך פגיעה בפרטיות (אתה לא יכול להשתזף על שפת הים בציבור ולטעון שמציצים לך...) וכן נכנס עקרון פומביות הדיון - אף אחד לא מחייב אדם לתבוע את הביטוח הלאומי, אבל מי שתובע צריך להיות מוכן לכך שפרטיו יחשפו. אם מישהו מקבל כספי ציבור (והביטוח הלאומי זה כספי ציבור) מגיע לציבור לדעת על מה ולמה, אחרת איך נבטיח שהכספים לא מחולקים סתם כך למי שאיננו זכאי להם... במקרה הזה הפגיעה הפרטיות צריכה להיות באמת אנושה כדי שנסתיר את המידע מעיני הציבור ואין לגזור גזירה שווה בין תאונת עבודה של עובדת שנפצעה בידה מסכין לבין עובדת הותקפה מינית ע"י המעביד שלה... (שתיהן פגיעות בעבודה המזכות בדמי ביטוח לאומי) יש מקרים שמצדיקים חסיון ואז ניתן לבקש זאת מבית המשפט. קחי לדוגמא את ההחלטה שניתנה לא מזמן בעניין התינוק שנמסר לאימוץ ע"י אימו מבלי שאביו ידע והושאר בסוף בידי ההורים המאמצים ("תינוק המריבה") ואשר סוקרה ברחבה בתקשורת - פסק הדין חשוב מאד כי הוא קובע הלכה משפטית שחשוב לדעת למרות זאת בית במשפט החליט לשמור על פרטיות הנוגעים בדבר ולא פרסם את שמותיהם. ברירת המחדל היא שהמידע חופשי וחוסמים אותו רק אם יש סיבה טובה לכך. לעניין דיונים משפטיים מהעבר, קודם כל הם רק מהעבר, בית המשפט איננו מפרסם הליכים תלויים ועומדים אלא רק החלטות ופסקי דין - פסקי דין ניתנים כידוע רק בסוף הדיון. אין שאלה האם הם "יוכנסו" לאינטרנט. מרבית פסקי הדין מהשנים האחרונות ניתנים לצפייה באתר בתי המשפט (אם כי יש אתרים אחרים שמעתיקים את המידע שנגיש לכולם ואז גם מאפשרים - בתשלום - להפעיל עליו מנועי חיפוש ומציעים סיכומים ותקצירים של ההחלטות שמשמשים בעיקר את הקהילה המשפטית ככלי עבודה לאיתור תקדימים והחלטות) לגבי השאלה שלך "האם נדמה למישהו שעיון בתקי בית משפט נגיש יותר לציבור כמו הקשה קלילה במחשב ?" - האם לא לשם כך יש את האינטרנט ? , כדי שלא נצטרך לכתת רגלינו בגשם לספריה ציבורית אלא נוכל להשיג את כל המידע מבלי לקום מהכיסא. אם יש מידע שראוי שישאר חסוי עליו להיות חסוי ולא רק בלתי נגיש. האבק במדפי הארכיון אסור שיהיה תחליף להגנה על הפרטיות, כפי שאסור שיהווה מכשול בפני מי שמחפש מידע חופשי. האינטרנט הוא רק אמצעי טכנולוגי להעברת מידע (מסך מחשב במקום נייר...) ובעוד המחשב מעצים את יכולותינו (הוא בסה"כ מכונה שעושה את הפעולות שאנו יכולים לעשות, רק הרבה יותר מהר) הוא איננו משנה את המהות של יכולותינו כך גם האינטרנט איננו משנה את האופן בו עלינו לנהוג במידע.

הם לא עובדים של הספק, הם לא בדיוק גולש כשאר הגולשים והם לא הצד השלישי שחיבר את הטקסט הפוגע. האם הם נהנים מאותו חיסיון כמו הספקים? איפה מגיבים לתזכיר?

שפתך ציורית מידי ודי לא מובנת. רד לעם. אם ניקח בחשבון רוע לב, טפשות, שחצנות ורהבתנות של גולשים, ובעיקר את העובדה שיש כמות אדירה של תגובות, רובן לא רלוונטיות, שמוציאה את החשק, בכלל, להתחיל לקרוא את השרשרת, גורם לאנונימיות להיות אלמנט שהורס לחלוטין את האפקטיביות והנחמדיות של השדה הזה. אולי אם בצד חוקי המערכת (דיבה הסתה וכו') היו מוסיפים טימטום, רשעות, שעמום וכו', ומישהו היה מסנן את הגועל נפש, היה אפשר להשאיר את האנונימיות.