כתבה נפלאה - אריאנה קולעת - ספר נפלא. למרות שלדעתי המקור (לדוברי צרפתית, כמובן) זורם יותר ואף מצחיק יותר. אבל, במחשבה שניה, אני לא הייתי מתרגם זאת טוב יותר.

אין בדבר מן מעשיו של הסופר וחבריו הללו כ י ש ר ו ן, או חדשנות אלא רק וירטואוזיות ובינוניות שיש למצוא בנעורים שטרם בשלו. במקרה הנ"ל מדובר בצרפתים שהם מאוד לא כישרוניים בתחומים רבים ובהם הספרות, לעומת הרוסים והאנגלים, ולכן חיפשו קשקשת לשחק בה. בכל מקרה, וירטואוזיות היא אינה חדשנות והיא בהחלט לא מקורית, מכאן שכל הלהטוטים הספרותיים ומחשבתיים המוזכרים כאן בכתבה, הם מיותרים וסופם להעלם ברוח הזמן, מהר מאוד.

זהו, עכשיו אני כבר לא אכתוב אותו.

בודלר? מולייר? רסין? מרסל פרוסט? פלובר? אמיל זולא? פול ואלרי? אנדרה ז'יד? רבלה? ז'ורז' סאנד? אפולינר? ארתור רמבו? קאמי? וולטר? מונטסקייה? פול ורלן? לה-פונטן? מלארמה? הויסמנס? בלזק? אין ספק, הצרפתים לא כשרוניים. הבו לנו עמוס עוז ואתגר קרת!

ולצערי, יאיר הוסיף רק שהצרפתים אינם מוכשרים בתחומים רבים, לכן איני יכול להעלות רשימות נוספות באומנות, מחול, מוסיקה, קולנוע, תיאטרון ושירה, שכן הוא לא פירט באילו מתחומים אלו לא מוכשרים הם.

שג'ורג' פרק הוא אחיינו היהודי (מרוחק) של י.ל. פרץ. וגם, שעם כל הכבוד לבבל התרגומים שלהם ממש בינוניים. שווה ללמוד צרפתית ולקרוא אותו במקור (או ללמוד צרפתית דרך קריאה של המקור) מאשר לקרוא את תרגומי הזבל של בבל. הם רוצחים ספרים צרפתיים בסיטונות. את וולבק הם רצחו, את לה קורבוזייה הם רצחו וכל ספר של פרק שפרסמו עד עכשיו גם נרצח על ידיהם. צריך להיות בעל ידע מאוד נרחב בצרפתית ויצירתיות שופעת בשביל לתרגם את מאות משחקי המילים של פרק. כמו לדוגמא משחק המילים שמופיע ב"החיים הוראות הפעלה" בין פרוון ("פורור") לפירהר שנכתבים כמעט אותו דבר בצרפתית. לא לקנות!!!

תודה. אנסה להשיג את הספר

אם לא הצלחת להבין למה מספר 6 התכוון, אז חבל"ז

next time before you pop up read number 6 again

lets meet for a coffe

כהרגלה, גם הפעם, טווה מלמד תילי תילים של פרשנויות שהינם יפים כשלעצמם אולי אך לא ממש מתחברים לגוף הספר עצמו. מרוב תוכניות ואילוצים צורניים יצר פרק בסופו של דבר טכסט ארוך ומייגע, חסר חיים, עמוס פרטים לעייפה, שגם לאחר צליחתו עדיין לא מתחברים בו כל הפרטים לכדי עלילה אחת גדולה. בכל מקרה כך או כך אין מדובר ביצירת מופת ובטח ובטח לא ביצירה החשובה ביותר של הספרות המודרנית . את התואר הזה כדי גם למלמד להיזהר מאוד בחלוקה, ואם כבר לשמור אותו רק לקפקא, דוסטוייבסקי, מאן וקרבר.

בודלר חזק מאוד, מולייר נפלא, מרסל פרוסט-ממש לא, הזמן לא היטיב עימו, כדאי שתתחדשי (אך אפשר למצוא קטעים נפלאים, לא רבים), פלובר-לא גברתי, הוא לא עמד במבחן הזמן, אמיל זולא מעולם לא היה סופר גדול, רק אדם גדול, ז'ורז' סאנד אינה סופרת גדולה, רמבו חלש, קאמי אינו סופר טוב, הוא אדם טוב, וזה לא אותו הדבר (במקרה שלו זה פעל כנגד ספרותו, וראי פרופ' קורצווייל), וולטר לא אמן, אלא פילוסוף פחות גדול ממונטסקייה, אפולינר כנראה נפלא, בלזק סופר גדול מאוד, אך הרבה קטעים מיותרים היה עדיף שעורך יוציא, עמוס עוז בינוני לכל היותר, אך שמעתי שיש לו ספר אחד איכותי (לא לא 'אהבה וחושך'), אתגר קרת- בורגני. מה שטוב בו למד מא.ק. בלום ומומלץ להעדיף את המקור (להוציא ספרה האחרון- סופרת נפלאה בקנה מידה).

נותנת חשק עז לקרוא במהרה. אכן אוסיף על כל האווילים שאומרים שחומר צרפתי הוא דפוק. וכמובן אחרי שלילי רשמה את כל העוסקים בדבר כבר יהיה פעוט מלהוסיף , אך רק רציתי להגיד שרוב הספרות והיצירות נוצרו על ידי צרפתים . בתור צרפתי וישראלי גאה אני מוכן להודות ששום תרבות יכולה לעלות על התרבות הצרפתית, בכל תחום.

יש ספרים שאסור לתרגם כי פשוט הם בשיאם בשפת המקור ולא בשום שפה אחרת. וכך גם ספרו של פרק שעם כל הרצון הטוב וההשקעה פשוט לא עובר טוב בעברית. כך או כך מדובר בספר שכולו מוקדש לשפה הצרפתית למשחקי לשון ולתרבות הצרפתית וזר , אפילו שמתיימר להבין כמו מלמד, לא יבין אותו. מבחינת העלילה אין בו עלילה והתוצאה בעברית ארוכה וטרחנית להחריד.

סיימתי לקרוא את הספר אתמול בלילה ולא נראה לי שאשוב עוד פעם בחיי לקרוא בו או אפילו לעלעל. יש בספר יותר סימני שאלה מתשובות, ואפילו מלמד שהכבירה כל מיני תיאוריות גדולות על הספר לא הצליחה לענות על השאלה הכי פשוטה-על מה בדיוק הספר? ולידיעתך גיברת מבקרת , חוץ מהסיפור על ברתלבות והפזלים יש בספר עוד מאות סיפורים שאפילו לא טרחת לציין במילה ולא ניסית להסביר איך הם מתקשרים זה לזה בכלל. את הרעיון שהכל מפורר מפורק חסר תכלית כבר הבנו מזמן..אצל בקט בפחות עמודים וביתר מוצלחות. אז בבקשה. נסחפת הפעם

כנראה ששום דבר לא יספק אתכם.

יש ספרים שכל מי שחושב שהוא משהו רואה חובה לעצמו לשבח אותם יש ספרים שכמעט כל הקוראים החליטו שאין בהם כלום אבל אלה שחושבים שהם משהו מנצלים הזדמנות זאת להציג עצמם כמביני דבר שהמון הפלבאים לא מסוגל להבין. ובעיקר כל מי שחושב עצמו למשהו וששייך לאלה שחושבים עצמם למשהו רואה חובה להראות למילייה שלו שגם הוא מבין דבר. קיצורו של עניין ספר של כלום על כלום. הדבר היחידי שאפשר לאמר בשבחו של הספר שהוא מסוג הכלום המאפשר למבקרים להמציא כל מיני רעיונות על כלום באומרם תראו איזה מבקר יצירתי אני. ספר מ-ש-ע-מ-ם

איך את יכולה לכתוב משפט כמו: "אבל אפשר לומר, בוודאות גמורה, שזהו הרומן שבתכנונו הפורמלי, המתמטי וההנדסי אפילו, הושקעה יותר מחשבה מאשר בכל תכנון של סיפור בדיוני אחר במאה ההיא"???????????????????? האם לא הושקעו יותר מחשבה ותכנון ב"בעקבות הזמן האבוד"?

כמו בכל הדברים האחרים גם בספרות יש עניין של טעם אישי. מה שנחשב בעיני רבים כיצירת מופת יחשב בעיני אחרים כנאד נפוח ולהיפך. אין טעם להתנצח בנושאים אלה. בעיני זהו ספר יוצא דופן ונדיר ביופיו ומורכבותו. קראתי אותו עוד בתרגום המופת לאנגלית של דויד בלוס לפני כמה שנים ועכשיו חזרתי וקראתי אותו בעברית משתאה נוכח מפעל התרגום המפואר (לא פחות) של עדו בסוק. מיותר לציין שבקריאה שניה הספר לא נח מידי. אבל כאמור, עניין של טעם. מי שלא אוהב "צרפתים פלצנים" שיקרא את האמריקאים הריקניים.