דימיון ומציאות שמשתלבים יחדיו. נשארתי במתח וסקרנות לאורך כל הספר. תודה לך ניר. נהנתי מכל רגע קסום. מומלץ!!! מומלץ!!! מומלץ!!!!

ברעם הוא ה-סופר של הדור הצעיר. לא יכולתי להניח את הספר מהיד!

לא ברור מדוע, אבל השימוש בשפה גבוהה כאן נראה מאולץ מדי, חיים בארי מדי, מבחינים בתפירות די גסות, ובכלל עיסוק במנעד לשוני זקוק למודעות רבה יותר, ולא לכתיבה באיבחה אחת. ברעם עדיין לא סופר ממש.

גם אם הוא שופרא-דשופרא

לא קראתי את הספר אבל מקריראת הקטעים יש בכתיבה המון אנרגיה ורגש.בא לי לקרוא את הספר נראה עם ה"הבטחה" אמנם "התממשה"

זוועה זה לא מלה

תפרסמו פרקים מספרים טובים - לא רק "החדש של רם אורן" או דברים משעממים כאלה...

אני באמצע הספר. הדרך שבה החוטים בין הדמויות נתווים ממש מרתקת. ממליץ בחום!

ועוד זבל מבית מדרשו של העורך הגדול שמעון אדף, לא יאומן איך כל ה"כשרונות" הגדולים שהוא מגלה מתגלים כחסרי הבנה בספרות, בכתיבה, ובסיפור.

מילים גבוהות לא יוצרות סיפור ובוודאי שלא ספר... נראה שמאז שהוצאת כתר פיטרו את שמעון אדף הספרים שלהם (ראו ערך סבא שלהוב) רואים אור לא ערוכים

בין הקרפיפים הזליחים ובמטמורת האפלה, צלופת התפיסים מצאתי מקטורה מהוהה שזמנה עבר. למה לכתוב בשפה בלתי אפשרית? לא מרשים.

דווקא קודם לספר הזה, החשבתי את ברעם, וכבר לא! התוודעתי לקיום הספר כששמעתי, די במקרה, ראיון איתו ברדיו קול חי החרדי. קצר קולע ומספיק מסקרן מבחינתי כדי לשלוח יד לכיס. יקירי! מספיק! פרוש בשיא!

אני הולכת לקנות את הספר

אבל הספר שלו מדהים. אין מה לומר. הדבר הכי טוב שקראתי בזמן האחרון.

איזו שפה עשירה, לא ידעתי שניר כותב כל כך מקסים. כשהוא מדבר בטלוויזיה הוא מדבר לפעמים מהר ולא תמיד נשמע כמו "סופר". אני מופתעת לטובה.

אישתי התקשרה אלי לעבודה ואמרה לי לקנות את הספר. אני עובד בגבעתיים אז נסעתי לקניון והספר נגמר בכל בחנויות!!! היא תהרוג אותי.

השימוש של ברעם בשפה מזוייף ויומרני ולכן כתיבתו נפוחה ולא משכנעת. שום יהודי מהעיירה לא יזכיר את המילה הלאטינית "מאגיה" כשהוא מדבר על כשפים. ובכלל נער ישראלי בן עשרה לא יחשוב בשפה מליצית ועמוס-עוזית כזאת. קצת אמינות, ברעם, קצת אמינות. דווקא ואולי בעיקר כשאתה מנסה לכתוב ריאליזם פנטסטי. (ולא מצליח, למרבה הצער).

כל מדיה אפשרית נותנת במה לאיש שהוא המנון לבינוניות, איש שאם שם משפחתו לא היה ברעם, היה נאבק על כל שביב של הכרה וככל הנראה היה נשאר אלמוני. השחצנות, היוהרה, מכונת יחסי הציבור המשומנת של החברים של אבא, מעלים את ארוחת הבוקר במעלה הושט. מה אדם צריך לעשות כדי לברוח מאותו בינוני? לפרוש למערה במדבר? די לנו מהנאלח הזה!

הסיפור כתוב בשפה יומרנית ולא זורמת . לא כיף לקרא שלא ברצף בכדי לנסות להבין למה התכוון המשורר.