מדוע אתם יוצאים מהחורים בכדי לתקוף ולהשמיץ בשעה שקם לנו סופר צעיר ומוכשר, אמת - עדיין לוקה לעיתים בחוסר ניסיון, ובכל זאת - סופר עם עתיד לפניו, יצירתי ומעניין. ישר כח.

מה זה שיער עבה, השיערות עבות כאילו?

זה מבריק. קראתי את הקטע פעמיים. הקטע על סבא רבא גרשון כתוב בשפה המתאימה לתקופה. ולפתע בחלום של האבא שהוא הרי כאוטי, וישראלי, הוא עובר למין עברית- ישראלית מבריקה שמתאימה לחלום. זה ממש מהלך יפה ועוד בהקדמה לא ארוכה. יפה מאד ברעם. וזה בעיקר מסקרן.מלא אנרגיה, סיפוריות, כוח. אהבתי

לא קראתי את הספר אבל ניר מצטטייר לי בתקשורת כעצמאי בדעותיו ומאד רהוטץ מה פתאום אתה מכניס את אביו לספור? אני אקרא את הספר ואקבע עמדה בלי צרות עין

תודה על רגעי קסם באמצע יום עבודה מפרך, חוזרת לעבוד, אבל עם חיוך.

עוד ברעם סופר ועוד ברעם פרשןבכדורגל ועוד ברעם עיתונאי ועוד ברעם חבר כנסת ... אבל איפה הכישרון איפה???

כמה זבל מלעיטים אותנו עוז ויהושוע וכמה זמן חיכינו למשהו פנטסטי כזה

קניתי אתמול ובינתיים ספר מצויין. הכתיבה שלו היא חלק אינטגרלי מהסיפור וזה זורם ומרתק. מי שלא יכול להתמודד עם עברית גבוהה כנראה לא בשל ליותר מספרות בינונית. לא כולם צריכים להיות פשוטים וישירים להחריד, תתאמצו קצת או שתקראו רם אורן ודומיו.

זה ניכר מהספר של ברעם. מוזר שהמלעיזים פה לא מוסגלים לכתוב שומדבר לגופו של הטקסט אלא להמשיך וללהג על "גרפומניות", ו"קשרים". הספר פשוט טוב. תקראו ותראו.

זיי מצליח

איך נשמע "כן, כן...!"? אני לא יודע, כל העבריתנות הזו נקראת לי כמו יומרה ריקה.

הרעיון של מישהו שמחזיר חלומות ממש מדליק!

מגובב, דייסה מבאסת. די עם הנרקיסיזם הריק. חבל שהעסקנים הספרותיים משתפים פעולה. ממה אתם מפחדים?

אני לא בעד רם אורן, אבל בכל זאת. אם זה נסיון לחקות את שי עגנון אז כמובן חבל לך על הזמן. אם זה הסגנון שלך - מה אני אגיד לך, לא התלהבתי.

כתיבה של נער מתבגר, שעוד שנים אחדות יתפלץ כשיקרא את ערימת הגבבה הזאת. ומביש בהרבה, הרבה יותר: ברעם לפחות כותב טוב ככל יכולתו כרגע. אני מאחל לו הצלחה וגדילה מהירה מאוד לשלב הבא, אולי אפילו שלושה ארבעה שלבים באים לפני שיפרסם שוב. המגיבים בתשלום, לעומת זאת, אלו שממלאים את רשימת התגובות כאן מתחילתה ועד סופה בזיופים עלובים של רחשי לב אותנטיים, נחותים כל כך שמתחשק לחפור בור קטן ולהתחבא בו עד ששיטת הפרסום-הסמוי הזאת תיעלם. אפשר לבקש אולי טיפה יותר יצירתיות וכישרון גם בתגובות? הוצאת הספרים? הלו? הלו?

לצערי היומרה של ברעם נכשלת דווקא בשל הניסיון להגביה את השפה.הניסיון הזה שקוף ומיותר בהנחה שהסיפור טוב. ברעם עדיין אינו בעל מלאכה מעולה כגרוסמן או באר או שמעוני או קנז בראשית דרכם.

רווחת כיום בשיח על ספרים וספרות הגישה שאני קורא לה הגישה המתמוגגת-לשונית. גישה המדגישה את האלמנט הלשוני ביצירות ספרות ואת העונג שניתן להפיק מהשפה בקריאה. אני סבור שהגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בעיקרה הזו, המייבאת לפרוזה יחס שהולם (אולי) שירה, אינה ישרה עם עצמה, ומסתירה, מבעד לרטוריקה הניטשיאנית-ארוטית-מתמוגגת-מתפעלת שלה, חולשה גדולה, אובדן אמון מודחק היטב במדיום הספרותי, ותחושה עזה, אך לא מועלית ומעומתת ביושר, של דחיקתו מעמדת הבכורה התרבותית. דחיקה זו נעשית לטובת המדיומים התרבותים הוויזואליים במקרה הטוב, או נובעת מאובדן הטעם בעשייה התרבותית בכללה, שקשורה לתהליכי עומק שעוברת התרבות המערבית "שלנו", במקרה הפחות טוב. בגלל החשש המעיק הזה, שְבָחֶיהָ לחוויית הקריאה היפרבוליים והיסטריים כל כך. בגין כך, ובבלי דעת, מצמצמת הגישה הזו את חוויית הקריאה לרובד הלשוני, המייחד מעצם טיבו את הספרות מההיצע התרבותי או הקיומי הכללי. אבל ההצטמצמות הזו באה לברך ונמצאת מקללת.

אולי מישהו פשוט יקרא את הספר. הביקורת על הספר היו טובות. אפילו מהללות וגם מקריאת הפרק נראה שהספר לפחות ראוי לקריאה. אולי מישהו מייצר את המלחמות האלה כדי לייצר עניין אצל הקוראים? במקרהשלי הצלחתם- אני הולך לקרוא את הספר- לפחות שתהיה לי דעה.

להבהיר לקורא משהו. אך משהו בכ"ז הובן. החלקים לפניו ואחריו לא מתחברים, וחלשים. עריכה.

מקווה שזה לא כמו "סיפור אהבה סגול". ספר מטומטם לגמרי מעליב את האנושות. מתחיל טוב עולה לשיא ונוחת נחיתת אונס שכל נוסעיה מתים.......

לא אוכל לחוות דעה על הספר כיוון שלא קראתי, אולם הקטע שמתפרסם כאן היה לטעמי מתיש, מצועצע, ומעורר תחושה לא נעימה של נפיחות מקושטת.

המגיבים מגיבים כמוך אבל המבקרים אומרים את שלהם.אז מה זה פטה מורגנה?או חוסר נכונות להודות שעוד בחור צעיר הופך סופר חשוב

דווקא הכתיבה שלו לא שכיחה במקומותינו. אני חושבת שזה מעניין. אקרא את הספר

ספר לגמרי לא רע, קודם כל. נכון שכדאי היה להוריד ממנו כ-150 עמודים, הוא באמת מעט ארוך מדי, ואני דווקא אוהבת רומנים 'שמנים', אבל כאן עוביו יצא בהפסדו וחבל שאדף לא ערך אותו ביתר נמרצות (מה שאופייני לו, זה שהוא לא כל כך ערך, לא הנמרצות), אבל הספר הפתיע אותי באיכותו. למרות המלעיזים הרבים כאן, מדובר בבחור צעיר, כבן 30, שזהו כבר הספר השלישי שהוא כתב ופרסם (רבים מהכותבים כאן הרי לא יגיעו רחוק יותר מתגובות במדורים מעין אלה). נכון שאם היו קוראים לו רמי אלפסי אולי הוא היה עדיין שולח את כתב היד הראשון שלו להוצאות שונות, אבל הוא הצליח (בסיוע אביו, סבתו או אחיותיו, לא חשוב) והוא זכה לתגובות חמות גם אצל מבקרים נוקשים ולא מפרגנים בדרך כלל. רק זה כבר ראוי להערכה. הספר מלא דמיון, מדכדך למדי ולעתים משעשע. כתוב ברהיטות ובשפה עשירה, גם אם לעתים מעט מאולצת ומתפצפצת. שווה קריאה, גם אם הוא לא קנז וכל מי שהזכרתם ולא בטוח שאכן קראתם...