ברור שהעונשים יהיו מגוחכים. ברור שקשישים, נכים, אמהות חד-הוריות ועוד אנשים-קשי יום יסבלו שנים ארוכות בשל היותם אזרחיה של מדינה עלובה וחסרת עמוד שדרה. וואלה יופי - ישראל 2006: א. ערסים ב. פרחות ג. גסות רוח ד. חוסר כבוד בין אדם לחברו. ה. מליון ואחת עדות, אשר בזות אחת לשניה. גועל.

מורידה בפניכם את הכובע.

ישר כוח!! כן ירבו כמוכם!!! --------------- מדינה גועל נפש....... בז לכל מערכת המשפט,והממשלה.

היום הכל הופרט בעלי בית קמצנים חוסכים באוכל עושקים את הנכים מכל מיני תשלומים שונים שלא נדבר שהם מקבלים מהמדינה 11000 ש"ח עבור כל חולה נפש עבור הטיפול אבל זה הרע במיועטו

הם בטח השתוללו והתפרעו וחטפו מכות מה לא בסדר כאן? שמישהו יגיד לי

נקווה שירחיקו ויתנו כתבי אישום כנגד האנשים שידעו ושתקו או ידעו והיו חלק פעיל בהתעללות , למען יראו ויראו

הגיע הזמן לשים סוף לשיטת הטיפול הנהוגה בכל בתי החולים הפסיכיאטריים, הדוגלת באלימות קשה כלפיי מאושפזים, תוך רמיסת כבוד האדם המועט שנותר להם.

צריך לעשות לאנשים מבחני אישיות קפדניים במיוחד לפני שמעסיקים אותם בטיפול באנשים, חולים, נכים וחלשים, שאינם יכולים להגן על עצמם. מה שקרה באותו מוסד "איתנים" הוא זוועה מדרגה ראשונה. כאדם נכה אני מתקומם על המקרה. גם אנשים שאינם מסוגלים לתפקד כאנשים רגילים הם בני אדם לכל דבר ועניין! האנשים ערלי הלב הללו, במידה ויורשעו, צריכים להענש בחומרה. עד להיכן יכולים להגיע האכזריות ורוע הלב של בני אדם כלפי מי שאינם יכולים להשיב להם כגמולם?!

אני אבא של מי שמוכר כנכה. אני גם בעל השכלה אניברסיטאית ואחרת, ובעל ונסיון בתחום הלווי והטיפול של מי שמוגדרים בעלי לקויות ומוגבלויות קוגניטיביות והתנהגותיות. ואני יודע שגישה טיפולית ושיקומית מקובלת יוצאת מנקודת המוצא, שהקשר בין הנכה למשפחתו הוא קשר 'פתולוגי' (קרי: חולני). מכאן נגזרת המסקנה המתבקשת כביכול: ניתוק הקשר בין הנכה למשפחתו, הרחקתם זה מאלה, ו'הורדת מסך' המסתיר את מה שנעשה עם הנכה מעיני משפחתו. וזה משרת את האינטרס של מי שנוטל את השליטה על הנכה, לעיתים לכאורה לטובת הנכה, אבל לא פעם גם לטובת המטפל/מלווה, או טרף לדחפיו החולניים שלו עצמו. 'אם כל חטאת' הוא הרחקתם של ההורים. צריך לראות בהם שותפים וחלק מן המערכת האמורה לסייע לנכה להתמודד עם מיגבלותיו וקשייו. זאת צריכה להיות נקודת-המוצא! לתשומת לב כל העובדים הסוציאליים והפסיכולוגים: אם אתם מסתירים את בננו מאיתנו, כבר גרמתם לנו לחשוד בכם ובמניעיכם ! אבא.

אתה אולי לא מבין את חומרת המצב: הצוותים מרגישים נעלים יותר מהחוסים ולכן הם מרשים לעצמם להתעלל בחולים. הם סוגרים אותם בחדרי הרגעה, קושרים אותם למיטות, מרביצים להם, ונותנים להם עונשים לא אנושיים מהסיבה הפשוטה שהם יכולים. לאוו דווקא מפני שהחולים באמת זקוקים לעונשים האלה, לרוב הם אגב- לא. זוהי התעללות לשמה ולרוב החולים אין מה לעשות בנידון והצוות מנצל את זה.

מורידה לכם את הכובע נשואה לרופא

אלוהים למעלה,מביט על הילדים.............עכשיו המתעללים שיביטו לציבור בעיניים!

וגם זה לא מספיק לדעתי! מעשים בלתי נתפסים בילדים התמימים והנפלאים האלה!

למה בכלל מאשפזים אוטיסטים בבתי חולים לחולי נפש? זו הרי לא מחלת נפש.

אני נפגעת נפש ויש לי אחיינית אוטיסטית בת 4 הסבל הוא נוראי. אני לא יודעת להיכן היא תגיע אבל אני אחסום בגופי את המכונית שתקח אותה לשם... מספיק להתייחס אלינו כאילו איננו בני אדם... האם כל הדוקרים והרוצחים בברים ובפאבים הם נפגעי הנפש? למה אליהם לא מתייחסים איך שמתייחסים אלינו??? לידיעתך הרבה אני לא אשמה... זה קרה לי כמו שלחולה סוכרת עלה הסוכרת בדם. זו מחלה כרונית כמו כל המחלות הכרוניות האחרות... חבל שאתה חי בעת העתיקה או בתקופת האבן...

בנך אינו היחיד. ההוסטלים מוזנחים ואני תוהה איפה הנפשות היפות שמדברות על שיקום בקהילה?? אם זה שיקום אז אני צנצנת...

בתור פעיל עם וותק של שלוש שהים בתחום בריאות הנפש (במסגרת מל"מ), השתתפתח בשני מצעדים גדולים, וההפגנה היפה היום באיתנים.. נראה שלכוחות שקובעים את מדיניות בריאות הנפש ואת חלוקת התקציבים, זה לא זז להם בנתיים. מעניין אותם שקצת נצעק, נשחרר קיטור --ואז נירגע ונחזור להיות ילדים טובים וכנועים. ---לכן יש להמשיך -- ולא להרפות --עם ההפגנות והמחאה, עם החשיפה לתקשורת, עם ההתחזקות. ...אפילו בין פיגוע לפיגוע, אנוחנו חייבים להיכנס לתודעה של התקשורת ושל העם. רק כך, יהיה לנו סיכוי מינימאלי לקבל את הזכויות החיוניות שלנו כל כך.

הפסיכיאטריה הבין-לאומית היא מדע כושל שרבות בו הפרות זכויות אדם; מונחי היסוד והנחות היסוד של הפסיכיאטריה אינם מוגדרים דים. הגדרותיה הבסיסיות משתנות חדשות לבקרים. אין לה מושג או הגדרה בסיסית הגיונית מהי נפש האדם ולמרות שאין הגדרה כזו היא מתימרת לחזות ולרפא אותה. מדעיותה אינה מעוגנת במחקרים מדעיים מדויקים. ב- 80 השנים שהיא קימת לא הצליחה לרפא שום מחלת נפש אלא רק ל"אזן כימית" מהסימפטומים. משמע – לסמם.מחלות נפש אינן נקבעות על סמך מחקר מדעי לוגי אלא בהצבעה בוועידה!! והצבעות אלו נתונות להשפעה פוליטית ואינטרסנטית בעיקר של יצרני התרופות. כמות מחלות הנפש גודלת מועידה לועידה. יותר ויותר כסף מועבר לפסיכיאטריה על ידי ממשלות כשאין תוצאות.

אני חולה במחלה נפשית קשה ביותר הידועה בשם המקצועי כהפרעה סכיזואפקטיבית. יש לי כמה חברים עם סוגים שונים של סכיזופרניה. אני מקבל התקפים שלוקח זמן רב ביותר להתאושש מהם ולחזור לחיים רגילים. בזכות מציאת תרופות מתאימות, תדירות ההתקפים ועוצמתם פוחתת, ואני יכול לחיות כמעט כמו שחייתי לפני המחלה, אולי עם תופעות לוואי מעטות שגורמות התרופות. אלו מחלות כרוניות, ואני וכל החברים שלי החולים, לא היינו יכולים לתפקד אף פעם וסובלים מאוד כל החיים אלמלא התרופות החדשות. גם סוכרת ולחץ דם אי אפשר לרפא ע"י תרופות, רק לאזן, אז זה קשקוש לכתוב שהתרופות הפסיכיאטריות מטפלות רק בסימפטומים. הסימפטומים זו עיקר הבעיה, והם כרוניים.

המגמה העולה כיום בשירותי בריאות הנפש - לסגור את בתי החולים הפסיכיאטריים ולפתוח מחלקות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים (כבר יש כמה כאלה: בתל השומר, באיכילוב, ברמב"ם ובהדסה ירושלים). העידן שבו הורחקו החולים אל מחוץ למחנה, אל מתקני כליאה מגודרים, מצוי כיום בדמדומיו. מרכז הכובד יעבור לקהילה, אל הוסטלים מתוגברים יותר או פחות. כאשר תיושם הרפורמה הביטוחית ותחיל את חוק ביטוח בריאות ממלכתי גם על נפגעי הנפש, "הילדים החורגים של מערכת הבריאות", יוכלו כולם להיות מטופלים בקופות החולים השכונתיות, ללא תורים ממושכים בפתחיהן של המרפאות המועטות לבריאות הנפש. מדינת ישראל שהצליחה (לראשונה בתולדות המין האנושי) להפריד את הגוף (קופות חולים) מהנפש (מרפאות לבריאות נפש) תשיג סוף סוף את האינטגרציה הטבעית המתבקשת. ישנם מי שעבורם התהליך הזה דורש מהפך תודעתי של ממש והתגברות על דעות קדומות ועל חרדות דמוניות משלב התפתחותי מוקדם ביותר. אבל הם לא יעצרו את הקדמה.

תוספת לדליה: על מנת להגיע לטיפול קהילתי אמיתי, לא רק שצריך מהפכה בחשיבה, אלא בכיס. הרבה אנשי צוות בבתי החולים כמו "אברבנאל" ייצמאו עצמם מחפשים עבודה אחרת. כמו כן לצערי הרבה מטפלים, רופאים פסיכולוגיות ועוס"יות, שיעדיפו אולי את הכסף מטיפול פרטני של מתמודדים ללא כתובת טיפולית. בעת שייקומו אופציות טיפוליות בקהילה, כיסם יתחיל להתרוקן. לכן יכול להיות ישי לחלק מאנשי המקצוע, גם התנגדות סמוייה או לא כ"כ סמוייה לרפורמה הביטוחית.

לא בטוח שהמעבר של בתי החולים הפסיכיאטריים למחלקות כלליות בבתי החולים הוא צעד נכון. המקומות אותם תיארת הינן מחלקות פתוחות אשר מקבלים לאישפוז אנשים שאינם צריכים השגחה מתמדת ואינם נמצאים בסיכון גבוה להם או לסביבתם במצבם. אף אחת מן המחלקות הללו לא מקבלת למשל חולים במצב פסיכוטי קשה. הדרך לשינוי הסטיגמה תלויה במהפך תודעתי לגבי הגדרת הזהות של האנשים החולים במחלה נפשית. כאשר החברה, וגם הם עצמם ממשיכים לראות את המחלה כמרכיב העיקרי בזהות, לא הכנסת האישפוז לבתי החולים הכלליים ישנה את הסטיגמה. אלא תמיכה מקיפה בנושא של הכשרה מקצועית אמיתית, תמיכה בהשכלה אקדמית, גם תקציבית, חשיבה לגבי האם מערך השיקום הוא באמת 'משקם' ולא 'משמר' במקרים רבים ובכלל על שיקום, טיפול שורש במערך האמבולטורי ובהכנה שלו לשיקום ועוד... בתוך התהליך הזה יש להיזהר ולבחון קודם האם תישמר אותה רמת שירותים, מה לגבי פיקוח מקצועי, ולא רק כלכלי... ולגבי התי החולים, ישנן מדינות רבות במערב, לדוגמא ארה"ב, אשר הלכו בתהליך של מעבר לבתי חולים כללים והיום מבינים שזה אסון. אותן מחלקות הינן מבודדות, עם דלתות ענקיות ומפחידות, והמאושפזים שם אינם בשום פנים ואופן בתפיסה של הבית חולים והקהילה 'עוד מאושפז' בבית חולים... המצב יותר גרוע משהיה לפני כן... לפני שרצים עם סיסמאות, צריך לבחון באמת בצורה רחבה את השטח..

מחלקות כאלה בבתי חולים כלליים (גם סגורות) עדיפות בעיניי אלפי מונים על מחנות הכליאה המבודדים. לא דיברתי על שיקום, כי לא התיימרתי להקיף בדבריי את כל הנושא הרחב מאוד.

'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'.

כל  הכבוד  על  המאבק  לזכויות  החולים   חיזקו  ואימצו  מספיק  להיתעללויות  ולהשפלות  הלעטת  הכדורים  ללא  הבחנה  כלל  המשיכו  במאבקכם  והלוואי  שתצליחו  במאבקכם  בעזרת  הקדוש  ברוך  הוא  אמן