מדינת ישראל לא צריכה לשלול ולהעליב אלמנות שרוצות להמשיך לחיות

חברותי נאוה ושולי, והלב נחמץ והדמעות זולגות. אני חשה נבגדת ומבוזה ע"י המדינה, בדיוק כמו חברותי. ואנו האלמנות צריכות אח"כ לשלוח את ילדנו להגן על אותה מדינה שבועטת בנו, וזוכרת את קובננו, בדיוק פעם בשנה. זה עצוב עד כדי כאבבבבבבבבב

כשהן נישאות או חיות עם ידוע בציבור ,הרי האלמנה השתקמה וטוב שכך. ואי שכחת הבעל המת , לא צריכה עם כל הכבוד להוות תרוץ להמשך הקצבה. ומה שתי הנשים הללו מערבות כאן את ניצולי השואה? אבי בן ה-82, לא מקבל קצבת שארים על אימי, כי יש לו את הפיצוי על עבודות כפייה בדכאו. ניצול שואה, ששולט על צרכיו ועל בסיס זה לא מקבל אפילו שעת סיעוד אחת.

על חשבון המתים. במידה והיא תתגרש שוב זכותה לקבל שוב את הכסף. רק אם יש לה ילדים ממנו מגיע להם כסף עד גיל 21.

הן לא בחרו להיות במצבן. הן היו מעדיפות לעבור את החיים עם אותו בן זוג. כשהן כבר זוכות ומגיעות לקשר חדש, הן מגיעות עם מטען חורג. בהרבה מקרים המטען מחבל בסיכויי הקשר להצליח. החשש שתאבדנה את זכויותיהן לעתים קרובות גורם להן להימנע מקשר בכלל, ובכך מונע מהן את הסיכוי להשתקם. מדינה שעושה מאמצים לשכנע להביא ילדים תוקעת גול לעצמה ביחס המחפיר לאלמנות צה"ל!!!!

ארץ רעה, ארץ כפוית טובה.

אל תגרמו להם צער כפול

די לפופוליזם!

למדינה משעמם בכל רגע,מאיפה ישיגו כסף להתחברות לקואליציה: על ידי המצאת חוקים חדשים. לדעתי אשה שאיבדה בעלה במלחמה גם אם לא פירנס אותה על משרד הבטחון להמשיך ולפרנס אותה . הרי יכולה אלמנת צה"ל לעשות כל מיני קומבינציות ולסחוט את המדינה במקסימום כסף ,איך? להתחתן ,האלמנה מקבלת 30 משכורות מיד ולאחר 6 חודשים מקבלת עוד 30 משכורות שבסך הכל האלמנה עוברת את סכום ה-420.000 ש"ח. לאחר תקופה קצרה זכותה להודיע שהיא התגרשה וכך חוזרת למסלול הקיצבה,וחוזרת אל אותו "בעל" שהתגרשה ממנו ,חיים חיים שלווים על חשבון משרד הבטחון ומשלם המיסים. הרי לכם קומבינה חוקית בהחלט. אסור להיות ישר והוגן במדינה שלנו,וחבל!!!!

תחשבו טוב טוב על מה אתם נותנים את הפיצוי!! אתם נותנים את הפיצוי על זה ששלחתם אדם בריא וחיוני במשפחתו להיהרג במסגרת שירות המדינה. הפיצוי על זה שהחזרתם אותו מת למשפחתו וללא ספק למרות שזה נשמע ציני - עם אבדן כושר עבודה מלא. לכן גם אם "התמזל מזלה" של המשפחה והם מצאו יכולות תמיכה וסיוע אחרים כגון בן זוג ידוע בציבור, אין בעובדה זו כדי לפתור אותכם מהאחריות על הנזק שגרמתם בהחזרת אדם מת במקום אדם חי. ובאופן הכי ישיר שניתן לאמור ברמת העקרון - בחרתם להשתמש באדם עד כלות ולהחזיר אותו מת - חובה עליכם להחזיר פיצוי על כל מה שהאדם הזה היה יכול לתת אילו היה חוזר בחיים. מאחר שאין לכם יכולת ריאלית להחזיר ולו קמצוץ מכל מימדי חיוניות החיים של המת, חובה עליכם לפחות להחזיר פיצוי כספי הולם לאלמנתו, להוריו ולילדיו לפחות ל120 שנה. נ.ב. כאזרח מוחה אני מסכים להוריד מנטל המיסים החודשי, 5% מתוך החלק שהיה מיועד לתקציב הבטחון ולמלא בו קופה לפיצויים האלו על הנזקים שנגרמו למשפחות בעקבות פעילות הבטחון. על לקיחת סיכונים צריך לדעת לשלם!!!

מגיע לאלמנות צה"ל כל מה שהמדינה יכולה לתת ,ולא לקחת!חיהן לעולם לא יהיו כמו שהיו,ולא הכסף יביא לילדיהן את אבא בחזרה!מגיע להן לחיות כבני אדם גם אם הן מצאו בן זוג חדש!למה תמיד לקחת??תקחו מהמנכ"לים את המיליונים ולא מהאלמנות את פרוטותיהן!

לגבי נושא הפנסיה אני מסכים היות שפנסיה מהווה בנסיבות אלו ביטוח חיים (ואני לא נכנס לסוגיית כשרות קיום פנסיה תקציבית...) אבל, בנושא הקצבה, לא נעים לי לומר אבל גברת מועלם בעצמה מודה כי כוונת המחוקק היתה לאפשר לאלמנה להתקיים בכבוד ולא לתת פיצוי על האובדן. עוד היא מוסיפה כי ברבות השנים מצאו האלמנות דרך לעקוף את החקיקה ה"לא צודקת". כלומר, עכשיו דורשות האלמנות להכשיר את השרץ. עוד ניתן להבין מדבריה של מועלם כי נושא הקצבה כתמיכת המדינה בצרכי הקיום של האלמנות אינו רלוונטי (ציטוט: "...מתוך תפיסה מחשבתית רווחת שהשתנתה עם השנים"). אם כך, מניחה גברת מועלם את הבסיס לביטול הקצבה גם לאלמנות שטרם נישאו/חיות עם ידוע בציבור שהרי הן מסוגלות לפרנס את עצמן היטב (איני מסכים עם נקודה זו, ראוי בעיני להמשיך ולתת קצבה). אם בכוונת אלמנות צהל לבקש לשנוות את כוונת החוק, ראוי להפעיל לובי לחקיקת חוק מחודש שכוונתו היא שהקצבאות נינתנות כפיצוי על האובדן, אך לא באופן בו הן פועלות - מוצאות דרכים לעקוף את החוק ואח"כ באות בטענות על פעולות שעושה המחוקק כדי לסתום את הפרצות. שלא תדעו עוד צער

האלמנות האלה נתנו את הבעלים שלהם למדינה ולעיתים נשארו עם ילדים קטנים או אפילו הרות, צריך לתמוך בהן עד יומן האחרון המדינה חייבת להן בחזרה ואין על זה שום וויכוח.

כאן כל הצדדים מתקשים לשאת בשינוי המתחייב, ולכן יש לשנות את לחלוטין את החוק הקיים ולתת סכום פיצוי חד פעמי(עם כל הקושי בתמחור שכזה) לשארים. אפשר לצורך כך לאמץ את הלוחות של חברות הביטוח,וכך לפטור את השארים והמדינה מהחתונה הקתולית ביניהם: המדינה חייבת לעזור והם חייבים להשאר בחזקת נזקקים. כן יש, לתקופה מוגבלת (להדגיש מוגבלת בזמן)לאחר השכול לסיוע גם בהשקעת הכסף, ואז אחרי שנה להתנתק. המודל הזה לא מזלזל בנופלים, להיפך, וגם מאפשר לשארים לחזור למעגל החיים מבלי לשלם על כך מחיר נוסף מעבר לשכול. המדינה- בשל תפישת העובדים הסוציאליים העוסקים במלאכה , גורמת באופן עקיף להבסת אוכלוסיות שעברו אובדן כל כך קשה, ומונעת מהם בהכרה ובתגמול כל שיקום אפשרי, וחבל שכך.

איש קבע שפרש משירות ועובד באזרחות משרה מלאה נקרא גמלאי. רמטכ"ל שהיה לו תחביב לשדוד עתיקות נקרא ארכיאולוג. חפ"ש שנפצע ונותר נכה קל נקרא נכה 0 אחוז ולא מקבל גרוש. חייל שנהרג במהלך שוד בנק נקרא חלל צהל. אלמנה שנשאה נותרת אלמנה, כלומר אשה לא נשואה.

אנני בא חס וחלילה להמעיט בסבלן וכאבן של אלמנות צה"ל. אבל הקצבה שנועדה מלכתחילה לאפשר להן לשרוד הפכה בידיהן ברבות השנים לכלי לפיצוי נפשי, גופני וכו'. נישואין לבעל מפרנס וכן גם עבודה בזכות עצמה אמורים לאפשר קיום בכבוד גם ללא קצבת הפיצוי הנפשי הזאת. את הכסף לא לוקחת המדינה לעצמה וכל התיאור כאן מלא בזעם מיותר. זה כסף שיכול לשמש לסיוע לעניים ונזקקים אחרים. בישראל לא מקובל לשלם פיצויים גבוהים לסבל נפשי כתוצאה מאובדן. זאת לא אכזריות אלא שיקול סביר בעד מה ולמה כדאי לחלק את הקופה הציבורית. ברור שצריך להכנס הרבה יותר עמוק לכיסם של העשירים וכו' אבל אי אפשר לטעון שמאבקן של האלמנות הללו שמשתקמות כלכלית צודק. עוד שתי הערות לסדר: הרעיון לפיצוי חד פעמי הוא נכון, וכמו כן נכון שאין לערבב את הפנסיה בענין (למרות שהפנסיות של אנשי הצבא מוגזמות בצורה פראית וזה כשלעצמו דורש טיפול בחוק כדי להוריד אותן לרמה סבירה).

הפיתרון הראוי הוא שהתגמול לאלמנה שנישאה או חיה עם בין זוג יהיה דיפרנציאלי כלומר לפי הכנסתו של בן הזוג החדש.

כסף לא מפצה על אובדן רגשי. לכן הורים ואחים לא מקבלים את הקצבה הזאת, שהיא באמת גבוהה ומכובדת. המטרה של הקצבה הוא לפרנס את האלמנה, ואם היא מתחתנת מחדש - פשוט אין לה הצדקה. ותסלחו לי שאני צועק את האמת ומקלקל את החגיגה הרגשנית.

בתור אחד שמכיר את הנושא מקרוב אני יכול לומר בלב שלם ובצער שלא כל אלמנות צהל הן קדושות מעונות יש הרבה שמנצלות את מצבן בציניות (ואני לא רצה לפרט). זה לא סתם כך שמשרד הבטחון נדרש לנושא אין פה רצון להתנכל לאיש אבל יש פה בעיה קשה שנמשכת שנים וצריך לשים לה סוף.

המושג אלמנה של פעם הוא שונה מהיום. היום נשים עובדות ונישאות שנית- פעם אלמנה היתה נדונה לעוני. המדינה מחויבת לילדי הנופלים, כאשר הם קטינים. היא אינה מחויבת לאלמנתו שחיה עם גבר אחר. עניין הכאב אינו צריך להיות מפוצה ע"י קיצבה ממשלתית. הוא אישי. להדגמת העניין אתאר דוגמא קיצונית (יש כמוה לא מעטות). תארו לעצמכם אישה שלא חייתה טוב עם בעלה, ואפילו בגדה בו. הוא נפל במלחמה , ומאז היא משחקת אותה שכולה שנתנה את חייה. בינתיים היא התחתנה בשנית, ואנו צריכים להמשיך לתקצב אותה למרות שילדי החלל בגרו ועומדים ברשות עצמם.

בציבור אז יש להן מפרנס. התמיכה לא צריכה להיות מעמדה פטרנליסטית כזו אלא על הסבל והצער שהן עברו ועוברות. אם הן מתאהבות במישהו זה אומר שהן שכחו? תמיד יהיה חור בלב.

לכל אלמנה ולכל משפחה שאבדה בן או בת במערכות ישראל מגיע שאנחנו ננשק להם את הרגליים.אסור לשלול מהם כל זכות שמגיעה להם בדין.מי שחושב לשלול מהם זכויות הוא נבל ואין לו זכות קיום.אני ומשפחתי לא איבדנו אף קרוב במערכות ישראל,אבל כל המשפחה שרתה נשים וגברים חלק בקרבות הכי קשים.אם מישהוא חושב לגעת בהם צריך לצאת לרחובות ולצעוק צעקה גדולה.הם וקרוביהם נתנו לנו את החיים.

אין בושה לנשים האלה. הכסף הוא תמיכה כלכלית במשפחה ולא כספי ביטוח, חבל שהן שכחו את זה.

אותו דבר הוא לגבי אלמנות ואלמנים שמקבלים קצבת שאירים מביטוח לאומי או פנסיה ממקום העבודה של בעל/האישה. מה ההבדל? ביטח הלאומי אכן שולח בלשים ופקחים לבדוק עם מי אנו ישנים ואלו בגדים יש בארון.

אנו מתים ואתן חוגגות...רק כסף? זה מה שמזכיר לכן אותנו?

עפ"י התחשיב שלי, התשלום לאלמנות צה"ל מגיע לסכום של כ-400,000,000 ש"ח (ארבע מאות מיליון) בשנה!. זה הרבה כסף, שבאמצעותו אפשר לרפא הרבה אנשים חולים ולעזור להרבה מוכים בחברה הישראלית. אינני סבור שצריך לקחת אותו מהאלמנות, אבל אני חושב שאי אפשר לתת בלי לעשות חשבון. האלמנות מקבלות קיצבה ללא קשר למצבן הכלכלי, וזו בעיה מסוימת. לדעתי, אין לקשור את הקיצבה למצב הקשרים האישיים של האלמנות. הדבר הזה גורם לאלמנות תמריץ ברור להסתיר עובדות מהמדינה, וגורם למדינה לעקוב אחריהן. זה לא רצוי ואף טפשי להעמיד את הצדדים האלה משני עברי מתרס. אני מצדד בדעה של מס' 16 לתת מענק חד-פעמי. אין שום בעיה לתמחר מענק כזה. כמובן שזה יהיה נתון למו"מ קולני, כמו כל דבר במחוזותינו, אבל בסופו של יום תגיע הפשרה, ויחד איתה שקט ושלווה בתחום. לא עוד משטרת זוגיות של המדינה שתשלח חוקרים פרטיים לבדוק מי מתקלח בבוקר בבתיהן של אלמנות צה"ל, וכמה פעמים בשבוע זה נקרא קבוע.