ברגע זה הרסת לחברה שלי את הרצות להרזות.

קראתי ובכיתי. חשתי כאילו היית בתוך ראשי ופשוט כתבת את כל מה שעובר עלי בשנים האחרונות. אני שקלתי פעם 110 קילו, היום שוקלת 70. יש לי עוד דרך אך ל- 110 קילו כבר לא אחזור. אני נמצאת בתהליך שלי כבר 4 שנים, ובכוונה עושה זאת בצורה איטית. והכל התחיל גם כן, נקמה על בסיס שברון לב. לחרדתי גיליתי שאכן השומן היה רק מעטפת. זה היה רק סימפטום למשהו עמוק יותר, ולכן למרות שאני כבר יכולה לקנות בגדים בקסטרו, זארה ושאר מעוזי הכוסיות, עדיין לא מרגישה שלמה. הפחד הזה, לחזור לשם. לאבד את כל מה שהשגתי. המלחמה בשומן היא אכזרית וקשה, והיא לא מסתיימת כשמרזים. וזה מה שמי שתמיד היה רזה לא יכול להבין. כי להיות שם, בצד השני, זה שלועגים לו, מביטים בו ברחמים - זה משהו שנחרט בתודעה לנצח. ובגלל זה אי אפשר לקחת כמובן מאליו את צורת הגוף החדשה ולהתחיל להנות ולחיות ולהיוולד מחדש וכל הבלה בלה... כי אנחנו פשוט יודעים שזה רק חיצוני. בר חלוף. מחזקת אותך. תמשיכי כך.

אמיתי וכנה וכל כך נכון. בתור מישהי שעברה לצד הרזה וחזרה לצד השמן אני מזדהה עם הכאב והפחד. רק מי שנמצא שם יכול באמת להבין איך זה מרגיש.

תודה שאת אומרת את האמת, כי אני שמנה. אבל הייתי שמנה יותר. ואני בדרך להיות שמנה פחות, וזה מפחיד. מפחיד לאבד את כל ההגנות. מפחיד לגלות שבאמת את חיה בשוק בשר, כל הכבוד על הדרך שעשית, ועוד יותר מזה- כל הכבוד על האומץ לומר את זה.

הגיע הזמן שנכיר אותך גם דרך העיניים שלך לא?

הפרעות אכילה.בולמיה.אנורקסיה.אכילה כפייתית.לעולם לא היה מאושרת באמת. עצוב.

אלו התכונות שהביאו אותך למהפך שביצעת. סלקי הצידה את הפחדים והביטי בעצמך דרך המשקפת המחמיאה. השגת השיג שמליוני אנשים ברחבי העולם חולמים עליו ונכשלים שוב ושוב בהשגתו. הוכחת לעצמך שיש בך את התכונות האלו, עכשיו את יכולה להשתמש בהן כדי להתמודד בחזיתות אחרות. הגוף החדש שלך אינו הפתרון, הוא רק כרטיס כניסה, עכשיו את לא יוצאת דופן, תתמודדי... כמו כולם..... יש לך את מה שצריך... בהצלחה!!

לאליען על החשיפה והכתיבה המרגשת. רוצה עוד!!!!

אלא שהסוף...הסוף הוא טוב, אלא בצורה קצת אחרת.

התחלתי לקרוא את הכתבה... ההתחלה דווקא מעניינת וכתובה יפה אבל כמה אפשר לכתוב?! ויותר מזה.. כמה אפשר לקרוא?! ירדתי עד לתחתית הדף וכתבתי תגובה.. אין לי כוח לקרוא את הכל

אתם ב YNET התחרפנתם לגמרי - את מי השטויות של הכותבת השמנה-רזה מענינות חוץ מאשר את עצמה? שתעבור לבלוג שלה ולא תבלבל לנו את המוח. יאללה ביי

"הייתי מה זה שמן. רזיתי ואני נראה פצצה. הולך לי עם בנות ואני על פסגת העולם." אבל אצל נשים הכל מסובך. רשת של קשרים מורכבת במיוחד עוברת במוחן. הכל מסובך. כשהן שמנות הן סולבות, כשהן מרזות הם מיוסרות. זה בטח נורא להיות אישה. למה אי אפשר לחשוב פשוט?!

אני, בתור בחורה שמנה, ממש לא יכולה להזדהות עם כתבה כזו. זה נכון שאחרי הרזיה עדיין צריך להתמודד עם החיים, אבל בצורה הרבה יותר נוחה והרבה יותר בריאה והרבה יותר ק ל ה (תרתי משמע)

מה הקטע איתך? תפסיקי לחשוב יותר מדי ותתחילי לחיות!

מאוד אהבתי את הכתיבה הנוגעת והמאוד אנושית אליען, כנראה שגם אני אצטרך להסתכל פנימה כדי לבדוק כיצד אני שופט אנשים בסביבתי הקרובה, לא הייתי רוצה להפסיד אנשים כמוך רק בגלל היקף המותניים. בהצלחה בהמשך בכל שתפני.

הזדהיתי כלכך! אמנם הטריגר שלי היה אחר לגמרי, אבל תיארת את רגע ההחלטה בצורה כלכך נכונה.... והפחד מהשמנה והכפייתיות שלא לאכול יותר מדי... כל כך נכון! רק דבר אחד- החיים ציניים מדי בשביל לתת אמון או לאבד אמון בחיים. האמת, כמאמר הקלישאה, נמצאת באמצע...