ספר מקסים

הספר נשמע משעמם, והרשימה עוד יותר. למה ספרים כאלה כבדים לעזאזל וכותבים כאלה נפוחים?

הירשפלד מורה מדהים,וסופר מצויין.

התיאור של ההיכרות עם בתיה גור יפה. הייתר זה אוסף של גיבובים סנטימנטליים בשפה מתקתקה. הירשפלד מורה ומבקר מעולה. סופר? לא כל כך.

אם אתה לא מתעניין בזה אז אל תעיר... הרי כל נושא שלא מתעניינים בו הוא משעמם אז בבקשה אל תעיר תגובות בנאליות כאלו יותר

מי זה המבקר הזה? לא יכולתם למצוא מישהו יותר מעניין? את הרשימה של הירשפלד על המתכון לגפילטעפיש קראתי בהארץ. זה פשוט מביך. מין קשקוש נוסטלגי וסנטימנטלי שלא יאומן. די לספרות הלא רלוונטית של הזקנים!

סיבה אפשרית להתרשמותו של שאולי מתגובה 2 ("משעמם" - גם הספר, גם רשימת הביקורת) היא שגרפינקל פוסח על אחת התכונות היותר בולטות של הספר הזה. נכון, הוא מעורר התפעלות לפרקים ולפרקים אחרים גם קצת גיחוך. אבל חלקים גדולים ממנו פשוט מאד מאד מרגשים. וזו הסיבה האמיתית לקרוא אותו. לא כולם ייהנו מן השפה ה"רוויה סלסולים וערסולים", כתיאורו המדויק של גרפינקל, אבל לכולם כדאי לקרוא לפחות חלק מן הרשימות הכלולות בספר של הירשפלד. למשל את רשימת הפתיחה המהממת, שמוזכרת אצל גרפינקל, על אחיו המת של הירשפלד. למשל את סיפור בריחתו מהגן, שלא יכול שלא להעלות דמעות אצל הורים לילדים קטנים. ולמשל את שתי הרשימות הציוניות עד-מאד על ירושלים ועל יום העצמאות בפרדס חנה. לצערי אני לא נוהג לקרוא ספרים פעמיים - אני קורא לאט מדי ויש יותר מדי ספרים טובים להספיק. אבל הספר של הירשפלד הוא בהחלט מן הזן הראוי לקריאה שנייה. [גילוי נאות: אריאל הירשפלד חינך אותי בתיכון לפני 20 שנה כמעט - אוף איך שהזמן עובר; וגם לימד אותי קורס וחצי באוניברסיטה. אם הספר *לא* היה טוב אני מניח שפשוט לא הייתי כותב כאן כלום]

ויש לזה כנראה סיבה...

קראתי את הדברים הלא חכמים שהוא אמר או שהובאו בשמו - על המעמקים כביכול, שהוא גילה בספרי הבלש הפרימיטיביים של בתיה גור ז'ל. איזה שטויות! במקום להודות שהיא היתה פשוט החמצה אחת גדולה - כסופרת - ומה שכתבה זה פחות מבינוני - הוא בא ומנסה לאחז את עינינו באיזה מעמקים, כביכול, שמסתתרים מאחורי כתיבתה הפשטנית. זה לא עובד ככה! גם לקוראים יש טעם משלהם והבנה משלהם. היא היתה מורה דגולה לספרות, אולי, ועיתונאית לא רעה, אולי - אבל סופרת???

נהנתי לקרוא את הרשימה ואת הספר.