מנסיוני מה שתארת אכן קורה ובמיוחד בשעות אחה"צ. אין ספק שצריך להרבות בשתיה ואף לחבוש כובע. לעניין הקריאה, אין צורך ללחוץ וכל ילד לומד לקרוא בזמן שלו.

אמרו שאני לא מוכן, אמרו שאולי עוד שנה. אלא שלא גילו באותה התקופה (וחלילה שלא להגיד..) שיש דיסלקציה. אין כאן בלתי מוכנות אלא חוסר גלוי מצד הרשויות. בדיעבד, הם יכלו לעשות טעות. נכנסתי לכיתה א, המשכתי את 12 שנות הלימוד כמו כולם, ולאחר השירות הצבאי התחלתי ללמוד. כיום אני דוקטור. אין זה אומר שלעיתים ההבחנות נכונות. לפני שמחליטים לעשות דבר מה עם הילד ולמעשה להשאיר אותו כיתה- רצוי לבדוק את ההשפעות העתידיות, ובנוסף ולבחון פעם אחר פעם האם האבחנה אמיתית או שמא מדובר בדבר אחר לגמרי.

אופייני לפסיכולוג - ברברן

האגו טריפ של ההורים מחבל לעתים קרובות בילדיהם, בלי כוונה רעה חלילה, אבל זה בדיוק מה שקורה. אני מכירה באופן אישי ודי מקרוב ילד (לא שלי), שהיום הוא בן 24. מאחר שאמו היומרנית התעקשה להכניס אותו לכיתה א' - למרות שהיה מאד לא בשל לכך - לפני שמלאו לו שש, בתקווה ש"הוא ידביק את הפער שבינו לבין הילדים האחרים," מאליו מובן, וזאת חזיתי במו עיני, איך הילד הזה מדדה בכוחות נואשים, ועד היום, כולל תקופת הצבא, אחרי בני שכבתו, ושום דבר לא הדביק לו את הפער. חוסר הבשלות נתן אותותיו לאורך כל הדרך, בבתי הספר ובשירות הצבאי. כמה חבל. אבל כמו שאמרתי, אגו של הורים הוא דבר מסוכן לעתים לילדיהם.

שכל המערכת משלמת. במקום גדילה אורגנית הילדים מתרסקים על מערכת מוטרפת הישגים שהם האלוהים החדש שלו כדי לפי דעת הרוב להקריב קורבנות אדם כלומר את הילדים. הפרעות קשב, דיכאון בגיל מקודם, תוקפנות, הכל נדבק לילדים מסויימים כי המערכת לא מוכנה להודות שמדובר בתופעה והתופעה צומחת כמו גידול ממאיר מתוך הדחיפה להישגים בלי שום התבוננות בהיבטים התפתחותיים בסיסיים. ילדים לא בנויים לעמוד במבחנים בגילאים הנמוכים כי האגו שלהם לא מגובש והם לא יכולים לעשות הפרדות כמו מבוגר. לכן אם אני כילד קיבלתי 50 במבחן ז האומר שאני שווה 50 . בקיצור נזק עצום .

נושא חשוב ביותר. חבל שלא הוצג קודם לכן כדי לסייע להורים מתלבטים.

שנים יקרות של יכול ספיגה מדהימה על משחקים בארגז חול. צריך ללמד קרוא וכתוב,גם בעברית וגם באנגלית,לפני כיתה א'.

אין שום בעיה בלעלות לכיתה א' זה לא משפיע ולא כלום פשוט שינוי קטן תאמינו לי בגן מכינים כמו שצריך.. והייתי בכיתה א' לא מזמן... אני בן 14 עכשיו

טוב שנזכרתם. כיתה א' מתחילה עוד שבוע וחצי......

כאמא לילדה חכמה בעלת יכולות קוגניטיביות גבוהות, גבוהה מבחינה פיזית, אך קטנה בגיל הכרונולוגי (ילידת סוף דצמבר, כ"ח בכסלו), התלבטנו במהלך השנה האם להעלות את בתנו או לתת לה עוד שנה בגן. חבל שסדרת הכתבות מתפרסמת כעת כאשר ההחלטות כבר התקבלו ועוד שבוע וחצי הילדים נכנסים או לא לכתה א'. להבא יש לפרסם את הכתבות בזמן הרלוונטי בחיים... בסביבות פסח, אזז ההורים, המורים והפסיכולוגים אמורים לקבל את ההחלטה

יעצו להורי להשאיר אותי שנה נוספת בגן משום שנראתי קטן ולא מפותח לגילי. אני הרגשתי שהגן משעמם אותי ואף שנאתי את המקום. הורי התרצו והעלו אותי לכיתה א' בזמן, זו היתה החלטה כ"כ נכונה שמנעה ממני שנה נוספת של תיסכול ובזבז זמן בגן. היום אני סטודנט באוניברסיטה עם הישגים נאים. לדעתי יש להשאיר בגן ילדים רק במקרים יוצאי דופן.

זהו רק הקדימון, נקווה שהפרקים הבאים יהיו בעלי תוכן שאפשר להפיק מהם תועלת...

ומה יודע איש החינוך הזה. התורה שניתנה משמיים פי אין סוף יותר חכמה, מה חידשתם?

כתבה , מעניינת וברצוני להעשיר במשהו מענין לא פחות, פעם עושרה של אומה נמדד בכמות המחצבים הטבעיים שבה. כיום ברור לכולם שעושרה של אומה תלוי ביסודות ובערכים שמקבל הילד מבית, ברמת עושר החינוך שהילד זוכה לה במסגרות הלימוד הממלכתיות, דרך מסלול ההשתלמות העצמאית והאקדמית, שבה הוא מוכיח בצורה מוחלטת: רמת הבנה יציבה ומושלמת, יכולת, ומסוגלות אישית לקבל את ההחלטה הנבונה ו"הכדאית", ברגע הכי מתאים וברגע החשוב ביותר.

כי כשהיה בן 4, הגננת בחרה לשים אותו בגן חובה, והבחינות של השרות הפסיכולוגי הראו שייגרם לו יותר נזק אם יישאר בגן חובה עוד שנה מאשר אם ימשיך לכיתה א'. והם לא טעו.

זה גיל שבו הילד כבר מעוצב, הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה אינטלקטואלית. ייתכנו שינווים אך התבנית כבר קיימת. זה גיל שלצערנו כ 70% מילדים אלה הם ילדים ל"חד הוריים", וזה לכשעצמו הפשלה הגדולה של העידן הטכנולוגי, מומחים צופים שתוך כ 3 שנים מספרם יעלה לכ 90%. הסיכוי לשמור ולשמר את התא המשפחתי בריא ויציב יהיה בעתיד בלתי אפשרי. האם לא כדאי כבר היום לחנך את הילדים בכיתה א'- לשמור אמונים או שזה כבר שייך לSMS. ישראל דרך אגב בימים אלה זכתה להיות מקום הראשון !!!

בהתחלה כעסתי מאד, אבל אח''כ הבנתי את המסר הגאוני שלך, האם אפשר בכלל לתכנן ילד שיהיה מוצלח או שזה ענין של מזל, אשמח לקבל את תשובתך, היא חשובה לי מאד.

יכולת למידה היא ענין אינדבידואלי שלא קשור לגיל או בשלות נפשית. יש ילדים ילדותיים ותלותיים אשר יודעים לקרוא ולכתוב ביותר משפה אחת כבר בגיל ארבע ואחרים שהם עצמאיים ובוגרים נפשית עדיין מתקשים בגיל תשע. מילדי שלי ומנסיוני האישי וכן ממקורבי וחברי למדתי שככל שמלמדים ילדים יותר חומר בגיל יותר צעיר הילדים יוצאים נשכרים. עצם ההתמודדות מפתחת אצלם יכולות שאחרת יתכן ולעולם לא יבואו לידי ביטוי. מעבר לזה בית הספר הוא סביבה איומה לילד ללמוד, הורה שמלמד את ילדיו בסיטואציה של אחד לאחד יכול להשיג בשעה אחת מה שבית הספר משיג בשבוע. אני רוצה לעודד את כל ההורים לעבוד עם ילדיהם ולא לסמוך שבכיתה כזו או אחרת הילדים יקבלו את החומר בבית הספר. הילדים שלכם יפסידו בגדול בתחרות האקדמית אל מול ילדים שהוכנו וטופחו ע"י ההורים.

אני הייתי מיישמת את הרעיון, אבל איך עושים את זה???? הילד שלי כל היום בטלוויזיה, שוקל כמעט פי שניים מהמותר, הוא בן שמונה, זה כבר מאוחר נכון? אולי לכשיבוא הילד הבא - אבל, צריך למצוא קודם את הבעל הבא ...