הכל חדש, קשת, הסופרים שכותבים שם. יחי הקידמה. והסינון גם

למרות שטרם יצא לי לקרוא ספר של עמוס עוז, ולמרות שאני לא אובייקטיבי ואולי בעצם מה שמנחה אותי זה תחושת נקם לא מודעת לאיש ולדעותיו, למרות כל זאת, אני חייב לומר שזה אחד הסיפורים הטרחניים והמשעממים ביותר שיצא לי לקרוא אי-פעם. זה הסופר המהולל שעליו מדברים ביראה ובכבוד השמורים ליחידי סגולה??? אבל שוב פעם, אולי אני קצת לא אובייקטיבי?! כן, ממש...

עמוס עוז היה מעפן, מעפן ויהיה כזה.

גם אם לא נתייחס לכתיבה המגושמת, העילגת, חסרת החן ומלאה בחזרות אינסופיות, איך לא להבהל מהאהבה העצמית הטוטאלית של הכותב למילותיו, ומהיהירות, שלא לומר תיעוב, שהוא חש כלפי כל מה שהנו "אחר". יום אחד, בעתיד, כאשר ירצו לחקור את נחיתותה של הספרות העברית "המייצגת", כלפי ספרות העולם, יוכלו לקחת סיפור זה כנקודת מוצא.

וכתוב היטב - למרות הדחייה רוצים לקרוא הלאה והלאה; לדעת מה יקרה, מה האיש רוצה. מה יהיה. ותמונת הסיום נוראה ולא מובנת. משאירה תחושת מועקה עמומה.

אני משתתף לרוח הדברים ולהערות שציינו אחרים כאן לפני. למרות ואין לי בעיה עם סיפור בסגנון קפקאי, בכל זאת אני אעדיף את המקור וממציאו, ששפתו עשירה ונבכיה מורכבים משל מר ע'. מר ע' רצוי שלא יעסוק בכתבת ודברת, אלא אם יש לו באמת ובתמים משהו חשוב לומר, ולא לפני שישוב אל החוקים הבסיסיים של כתיבה טובה, ילמד ישנן ויישם.

גם בגלות...רחוק רחוק ישלחו לי לפי בקשתי את המגזין! תודה. אכן סיפור מסוייט, אך מסקרן מאוד.

סיפור טרחני. סגנון מייגע. זהו מין מנייריזם של מה שעתיד לבוא ושלעולם לא יהפוך לדבר האמיתי אלא יישמר בקנאות כמניירה. כך נוהג כלי ריק כדי להסתיר את חללו. עמוס עוז - רוח פרצים וגשם אין.

(כן כן.למרות ההשתלחויות פה)- לא מאמינה שהיו מפרסמים את השעמומון הזה, שפרט להברקות הלשוניות ולתיאורים הנפלאים נראה כמו ניסיון מאולץ לכתוב משהו. ובאמת, אחרי סיפור על אהבה וחושך - מה כבר נשאר שם במחסנים.

שאינו בעל משקל נכון לסיפור. החזרות הן לא בעיה. צריך לתקן את זה וזה הכל, זו לא סיבה לפסול סיפור, כמובן. אבל הקטעים ללא העו"ד הם פחות טובים. נוסף לזה נראה שהסופר היה צריך יותר להשלים את רמזיו ורעיונותיו, הוא קצת השאיר את הקורא באי בהירות שלדעתי יש לסלקה. למשל, הוא רומז על קירבה משפחתית (ביולוגית) בין העו"ד לבעל הבית, בכל מיני רמזים, ונכון היה להבהיר אותה, יעלה כמה שיעלה. הרעיון המרכזי של הסיפור הוא הבדידות הנוראה של בעל הבית, אבל לא נעשתה עבודה סיסתמטית במהלך הסיפור, להבהרה שהבדידות הזו כה איומה, עד שתוצדק הסצינה בסוף (מבחינה ספרותית כמובן, לא מבחינה 'ריאלית').

אוי ואבוי מבחינה ספרותית כמובן, ואולי גם מבחינה ריאלית?

אני שמח שיש לי הזדמנות ללמוד דבר חדש לי. אתה לעומת זאת מגיב ב'אוי אוי', וזה לא מקדם אותך כ"כ.

תכתוב כמו שצריך לא כמו שמצפים ממך. יודעים שאתה יודע עברית (מצויין) ולא צריך לשים על כל שם עצם 10 תארים. חברה שלי שאלה אותי לפני יומיים מה דעתי עליך אמרתי לה שאם יתנו לך לתאר את הסלון (הפשוט) שלי במאה אלף מילים אתה תעשה זאת בלי בעיות כי אתה אמן השפה העברית. אבל ספר או שיש בו בידור או מתח או מסר ולא רק שפה ואם אין מסר אזי לדעתי צריך להוריד קצת מעומס השפה.

והישראלים כל כך אוהבים את זה. אז זה שאתה כותב "אם יש לך מה לומר" כן, יש מה לומר, רכילות על ... הסיפורים של אביהושע למשל אינם רכילות בעיני, משהו בסגנון או בשפה.

היה עלי ללמוד מה שאתה מלמד, שאין לך ספק שהיה בכך חידוש בשבילי? ואם שומו שמים יש לי ביקורת על השיפוט הספרותי שלך, זה לא מקדם אותי? רק מה שלך יש ללמד יכול לקדם אותי? בקיצור: מה לא הבנתי? מה הדבר החדש שהיתה לך הזדמנות ללמוד?

לא שללתי. אתה לא רוצה כנראה, אז זה תוקע אותך, לא בי האשם.

כמו קרוב משפחה וחלק מבשרו. חבל.

עד לפסקה האחרונה הספור מאד מרתק. איני מבינה מדוע הסיום כל כך דוחה ומגעיל. הרי ורסיות שונות יכלו לגרום לספור להעיף אותנו למספר דקות לטוסקנה... חבל.

נפלא, משמתחילים לקרוא אי אפשר להפסיק, והסוף מותיר תחושה כבדה ולא פתורה, הרובצת על הסיפור הלא מפוענח כולו. וכמה קטנוניים הטוקבקיסטים (והמבקרים).

זה לא עמוס עוז של "סיפור על אהבה ועל חושך". מצטער, ממש דוחה.