בחופשה הזאת קראתי את הספר, היינו אצל בת דודתי במטולה והפגזים התחילו ליפול, אני קוראת בספר והרעש מאיים מבחוץ זה היה ממש מצמרר. נבואה שהגשימה את עצמה בסוף הספר, מילה במילה. אני מצטמררת כשאני נזכרת בזה. מעבר לחויה האישית שלי, הספר כתוב נפלא, הופך את הבטן והנשמה. הוא כתוב בחסד.

את הספר, אך בטוח כעת אקנה אותו ואקרא. אתה נשמע בחור נהדר. ואם אתה רוצה להיות במקום מקסים ולכתוב אתה מוזמן למרפסת שלי אני גרה ליד חיפה במקום מופלא, שקט, ועם נוף משגע. . מוזמן מכל הלב. גם אף אחד לא יפריע לך. אולי הכלבה תנבח לפעמים על חתולים. הרבה הצלחה בהמשך, מירי

קראתי את הספר חודש לפני המלחמה וכמו כולם גם אותי הוא סחף,נהנתי,צחקתי,בכיתי,הזדהתי,אני מהתקופה שסביבי כולם עוד שרתו בלבנון והמושגים היו כה מוכרים,זה לא ספר זה תיעוד היסטורי של תקופה,אתה מוכרח,בשביל ההיסטוריה להוציא המשך לספר,שלצערינו זו מלחמת לבנון שתיים זו פשוט חובה היסטורית.

קראתי את הספר והשתעממתי מאוד. הפסקתי באמצע וזה בדרך כלל לא קורה לי. נוסף לכל הצרות שוביניסטי ומתייחס לנשים כאילו הן קישוט בחיים. לא קולח ולא כלום - מייגע.

אני תולעת ספרים- באמת. מזמן לא קראתי ספר כל כך חזק. כל כך אמיתי , מרגש ומצחיק. אני רוצה לומר ללשם- שעם כל הכאב הרב שיש מאחורי הספר- וגם הכאב של עכשיו, אחרי המלחמה.. הוא כתב ספר שריגש עם שלם וימשיך לרגש לאורך כל השנים- הספר הזה הוא ההסטוריה שלנו, שלצערי לעולם חוזרת... אנשים באותה הזדמנות אני מאחלת לכם שנה טובה ושקטה. לחיילים הפצועים- החלמה מהירה!!! למשפחות השכולות- שלא תדעו עוד צער. ...רק בשמחות...

שנה טובה, סופר מוכשר ואיש רב פעלים. רק חבל שכבר אינך מוצא זמן לסמס חזרה. לא נורא, נמשיך לחכות. ערכך רק עולה עם הזמן

קראתי את הספר, ורציתי להגיד לך רון, שהוא מעולה בעיני. טלטל אותי חזק. תודה.

www.israblog.co.il/198808

לרון לשם. הייתי בתקופה 97-99 בלבנון, בופור ודלעת. הספר החזיר אותי לתקופה בצורה חזקה לזמנים ההם. אז אני מודה לך על שדרך הספר הצלחת להעביר מה הרגשנו אז, לאנשים שלא היו שם ושצריכים לדעת מה עברנו שם. ואני גם כואב על שהחזרת אותי לשם לפצועים להרוגים ולמוצב.

כמו שאתם מבינים הספר הזה באמת גדול, ובטח חובה לחיילים. חובה לקרוא!

ואם אכתוב ספר על החברות הישראלית והערבית הלבנטיניות והאלימות, האם אמת זו יהפוך את הספר לרב-מכר??? הרי כל הכתובות האלה כבר זועקות מהקירות כבר שנים, ואנחנו ממשיכים להתפלא כל פעם שמישהו מעלה את זה והופכים אותו לאליל המונים. עם טיפש!

אבל כמו שכתבה המגיבה מס' 7 גם אני עוד לא פנוי לקרוא אותו שוב. הוא הפך אותי לגמרי והחזיר אותי לזכרונות מהסדיר בחיות ובדיוק של התאורים בו, וזה לא תמיד לטובה להזכר במה שהיה אז. הפרס בהחלט מגיע לו.

על האינתיפדה כן פורסמו ספרים. אחד המוצלחים שבהם לטעמי היה "ארנבוני גגות" של רועי פוליטי, שקראתי גם אותו בנשימה עצורה. הוא אמנם מתיחס יותר לתחילת האינתיפדות - הראשונה והשניה - אבל עדין אקטואלי ומרתק להפליא.

ששום דבר לא השתנה הכל אותו חרה ולא למדנו כלום. הספר הוא נפלא אבל מצבנו הוא " על הפנים" ממש מדכאת אותי המחשבה.

הספר עזר לי במלחמת לבנון השנייה לקבל פרספקטיבה נכונה וכן ובהתמודדות עם גיוס הבן לצה"ל

תודה לך על כמה שעות בחיי שעברו בקריאה . חסרים לנו אנשים שיציגו את האמת בארץ אמת שלא פעם היא אחרת ושונה מאוד

בקרוב תפרוץ מלחמת לבנון השלישית. והיא תירש את הליקויים שהיו לנו במלחמה הקודמת,כאילו לא אירע דבר. אולי,אולי יחליפו את הש"ג בבסיס של פיקוד צפון. וכן,לא ישכחו לזרוק מצהל את החיילים המצטיינים,שיסרבו ללחוץ ידיים לרמטכל. הפשלונרים יישארו,ואולי אף יקודמו. זה לא בסיס לספר טוב ועתידני?

פרט היסטורי לא מדויק. הבופור נכבש על ידי סירת וחה"ן גולני, כשחה"ן גולני מבצע לפחות חצי מהכיבוש, המיתוס שהסיירת כבשה את הבופור הוא מיכיון שנפלו להם לוחמים, לרוע מזלה של הסיירת הם עלו לבופור מכיוון נשלט.

כאחד שהיה בבופור תקופה התיאורים הויזואלים מאוד מדוייקים, הבופור מקום פשוט מדהים. ספר מצויין שמחזיר אחורה (למרות ההגזמות לעיתים)

בפעם הבאה שאתם משמיצים את פרס ספיר, תנסו לקרוא את הספר שזכה ואת נימוקי חבר השופטים. אולי אז תבינו שלפעמים קורים גם דברים נקיים ואמיתיים בחיי התרבות. שפשוט, אנשים שמבינים משהו בטקסטים, שאוהבים ספרות עברית ואיכפת להם ממנה ומעתידה, ישבו, קראו, חשבו והחליטו בשכל.

בתור משהו שהיה שם, בשלושת הקווים האחרונים בדלעת, היו קטעים מצחיקים בספר, התחברתי אליו וכאב לי שארועים שקרו בדלעת לא קיבלו שניה של מחשבה בספר למרות חשיבותם לסיפור. החיילים בדלעת פגעו בחולית הנ"ט של החזבללה והיא הפסיקה לפעול מאז. אהבתי את הספר, היה קשה לקרוא אותו והייתי חייב הפסקות, אבל הוא סיפר את הסיפור שלי הרבה יותר טוב ממה שאני יוכל אי-פעם.

וזה כבר משהו

הוא לא טוען שהוא נביא בעל כורחו, ספרות טובה תמיד מכילה נבואות וזה לא העניין בכלל. הספר מטלטל, טבעי שיש שיראו בו תחזיות ונבואות, אבל להתמקד בהיבט הזה בכותרת, זה סתם זול.

"מלחמה ללא אות" הוא ספר פחות פולקלוריסטי ופחות ציורי ובוודאי ידבר פחות אל הקהל הרחב אבל עדיין מי שרוצה באמת לדעת את לבנון מאמצע שנות השמונים ועד לנסיגה חייב דווקא את הספר הזה. חלק מגיבורי המלחמה האחרונה מופיעים בו וגם מעניין מאוד לבצע הצלבות בין שני הספרים.

ברור שישעמם אותך-מה לך ולבופור? תקראי את הרומן הרומנטי שלי של לנדסמן ואל תתעסקי בספרים לא לך

א שם באמצע חודש יוני. התפניתי לקרוא אותו לאחר שהמלחמה פרצה ובלי מודעות רבה על מהות הספר, מאוד הופתעתי מ"הנבואיות" שלו - שמהיבטים מסוימים מאוד לוגיים. הספר השפיע עלי, הכאיב לי, העציב אותי, דידכך אותי, רומם אותי, הצחיק אותי והשאיר בי חותם לנצח. לאחר שסיימתי לקרוא את הספר, העברתי אותו לאחי, שמשרת כרגע בנח"ל תחת פיקודו של מי שמוצג בספר בתור "פורמן". מעניין אותי לדעת איך "פורמן" מגיב כאשר הוא רואה את הפקודים שלו גומעים בשקיקה רבה את הספר עם המציאות הכל כך ישראלית, בו בסופו של דבר הוא נוטל חלק לא קטן.