Pale Ales For Life

ניסתם לרכוש ברבדו? כמה פעמים עשיתם זאת לאחרונה? לא הרבה? מעניין... כי אני - למשל - לא יכול להרשות לעצמי ברבדו. "...ארקין הוא בעל זכויות רבות: הוא כלכלן ותיק, היה הממונה על התקציבים במשרד האוצר, היה מנכ"ל אגרסקו"` וזה מסביר הכל. הכל.

"כדי להמחיש את חשיבות היין בעולם היהודי, ישראל ארקין מחפש את היין לא רק כחלק מהדת, אלא כחלק מההויה היום-יומית של החיים ". זה לא פלא: לו אני ארקין - במחירים של ברבדו, גם אני הייתי מחפש ת'יין כחלק מההויה היומיומית. מה קרה כאן? ארקין מקשקש בכלב, או שהכלב ישן?

הזכרת את המושג "יין מבושל" אולם לא התייחסת כלל למושג "יין נסך" ואת הקשר שבין שני המושגים. קבעת כי יין מבושל הוא יין שהתעללו בו. לא כן הדבר ! גם בצרפת אצל הגויים עוברים יינות פיסטור מהיר. מכשנעשה הדבר ביין כשר הופך הוא ל"מבושל" ללא כל ירידה באיכות.

אמנם בעבר יין לרוב שימש גם לטקסי עבודה זרה ולכן נאסר אבל בימינו אפשר בוודאות למצוא יין שמראש לא התכוונו שישתמשו בו לעבודה זרה. המשך האיסור הנו כלכלי תחשבו שיש קהל מסוים שישתה רק יין עם תעודת כשרות וככה יש לכם לקוח שבוי שישלם כל מחיר על היין שלו כי אין לו תחליף. הסיבה האמיתית הנה כלכלית...

בספר של סולובייצ'יק, "יינם", מופיעה תיאוריה לפיה המעבר של יהודי אשכנז מחקלאות להלוואה בריבית בימי הביניים המאוחרים היה דרך מימון אשראי לעסקאות עתידיות ביין באיזור חבל הריין וצפון צרפת. (אגב, סולובייצ'יק מביא נתונים לפיהם היה נהוג לשתות אז בערך בקבוק ליום אצל היהודים, ו 16 ליטר ליום אצל הנזירים הקתולים) סולובייצ'יק בעיקר עסוק בדרמה של הפסיקה הרבנית לגבי היתר ההנאה מ"יינם", ו"סתם יינם", ומדגים עד כמה האיסור היה כלי בידי הממסד היהודי דאז למנוע התבוללות ואפילו הסתחבקות. והנה השאלה, שאתה נראה לי איש מתאים לענות עליה: איך יכול להיות שאבותינו נתנו אשראי ליין שהיה אסור עליהם? הלא כסחורה עתידית, מחיר היין קשור באופן הדוק לטעם שלו, ויותר מזה - לאקסטרפולציה של הטעם שלו בזמן. בקיצור, נותן האשראי נדון לטעום את היין, או לסמוך בעינים עצומות על איזה מעריך יין גוי אנונימי. או שהאשראי יהיה יקר בטירוף. האם יתכן שמותר היה לטעום את היין ולירוק ? האם יתכן שמסורת הטעימה והיריקה שמקובלת באירופה נולדה מתוך האילוץ הזה ? (נזיר ששותה 16 ליטר ביום לא יחשוש להשתכר מאיזה מאה טעימות יין)

שגיא רופר שלום, כתבה נחמדה רק בציטוט בא שלך מהכתבה, הבטחת:"מדוע, בעצם, כל כך חשוב עניין הכשרות ביין? לכאורה, ענבים הם ענבים. הפיקוח על כשרות של ענבי מאכל, למשל, הוא הרבה פחות הדוק מאשר על ענבי יין. מה יש בו ביין, שהופך את הכשרות שלו לכל כך משמעותית?" ולא קיימת!

חבל שהרבנות הולכת על המחמירים

כל המובאות השונות אמורות לתת את התחושה, לפחות, מדוע היין חשוב עד כדי כך שתהיה חשובה גם הכשרות שלו. מה שאני אישית לא מבין - ואין לי תשובה לזה - היא מדוע ההקפדה היתרה כל כך. אפילו לאור כל אותה חשיבות, יש לא מעט דברים מיותרים, כמו הויכוח אם יין שאין עליו קפסולה (או שעווה, שאסורה באירופה) אבל הוא כבר פקוק, מותר ללא שומר מצוות לגעת בו או לא...

(א) כפי שפתח מגיב 5, "בעבר יין לרוב שימש גם לטקסי עבודה זרה ולכן נאסר". יין זה נקרא "יין נסך", ואיסורו הוא מהתורה. איסור עבודה זרה הוא חמור, ולכן חכמים הרחיבו את האיסור - לא רק יין נסך נאסר, אלא גם יין של נכרים שאינו מיועד לעבודה זרה - כולל יין של מוסלמים (אם הם ייצרו יין, כמובן), שאינם עובדי אלילים - גם הוא נאסר, (ולכן הפתרון שהוא כתב "בימינו אפשר בוודאות למצוא יין שמראש לא התכוונו שישתמשו בו לעבודה זרה" - אינו רלוונטי). וגם יין, בבקבוק פתוח, שנכרי (כולל מוסלמי) יגע בו - גם הוא נאסר. אבל, היות ולא השתמשו לטקסי עבודה זרה ביין מבושל - לכן יין שבישלו אותו אינו נאסר אם יגע בו גוי. ורוב הפוסקים מתירים גם יין מפוסטר, למרות שאינו בישול ממש. (ב) בנוסף לאיסור יין נסך - חכמים רצו להרחיק בין ישראל לעמים, למניעת נישואי תערובת. שתיית יין מופרזת יכולה גם לגרום לאיסורי עריות, כפי שהזכיר הכותב. ועל שני אלה - ירחיבו אחרים.