לשימרית במספר 11 ובמספר 29,לא יפה שאת מדברת בסנוביות לא מבוססת, ובהיתנשאות קלוקלת,על אישה מיוחדת במינה,מבלי לדעת עליה ולא כלום,גם היא חלק מההיסטוריה של ישראל.על מה את מבססת את הביקורת השלילית שלך,או שזו נובעת מקינאה ! גם הלינץ' שעשו לך,מוגזם,תהיו ענייניים כולכם. היא לא הרסה לעצמה את החיים,אלו החיים שלה, והם מעניינים מאוד. ולדעתך ,זו בושה להיות ליצנית בקרקס ? לבסוף,אנא ספרי לנו על החיים שלך ! הם מעניינים ? מה עשית ועושה בחיים ? שלום עמרני.

אני נהג משאית ואת דוגלס היכרתי כשהתחלתי לעבוד על קו תל אביב-אילת ב-1969,בנסיעתי הראשונה לאילת ואני נהג צעיר לא הכרתי אפילו את הדרך לאילת,נסענו אז בלילות בשיירות,הנהגים נהגו להתאסף כמה משאיות יחד במסעדה של פינקו ביציאה מבאר שבע ולצאת יחד לכיוון סדום,מסדום לאילת בלילה היה מותר לנוע רק בשיירות בליווי צבא,כשדיברתי עם נהגים יותר ותיקים במסעדה וסיפרתי שאני נהג חדש ונוסע לאילת פעם ראשונה הזהיר אותי דוגלס מפני הירידות המסוכנות של סדום,עניתי לו שכבר ירדתי ירידות מסוכנות מירושלים ומצפת,הוא ענה לי שסדום הרבה יותר מסוכנת ובמיוחד בלילה והוסיף שאסע אחריו וסימן לי בערך איפה להוריד להילוכים הנמוכים כי שם מתחילה הירידה המסוכנת.מאז נפגשנו במשך השנים עשרות אם לא מאות פעמים גם בעבודה וגם במילואים,הוא היה בעל מימדי ענק שלא אופיניים לתימני אבל שחור כמו תימני,מי שלא הכיר אותו היטב חשב שדוגלס זה כינויו,לא האמינו שזה שמו האמיתי בתעודת הזהות,היה לו גוף ענק וכח פיזי לא רגיל אבל נפש של ציפור,הוא לא היה מסוגל לפגוע לרעה בזבוב,במשך השנים נודע לי מי אימו ושהוא גרוש ויש לו בן טייס,דוגלס נפטר מדום לב באופן פתאומי בנסיעה ליד שדה בוקר והמשאית התהפכה,הוא קבור לצד אימו בבית הקברות הישן ברח' טרומפלדור בתל אביב.יהי זכרו ברוך.

אבל לא כל כך בנימה חיובית

היא הכירה אותה מכרם התמנים ותל אביב הקטנה של אז. אחרי זה משפחתינו עברה לקריית החולות הקטנה שאחרי כן נקראה חולון,  דודתי סיפרה לי שהיא התחילה באמת יפה  -סיפור סינדרלה אמיתי -  אבל בגרמניה הדרדרה לריקודי כמעט עירום זולים בכל מיני מקומות מפוקפקים, ובימים ההם זו זה היה דבר מבזה ובילתי ניתפס לנערה מסורתית, וההמשך  הרי הוא כתוב בכתבה. אני לא שופט אותה חלילה רק רציתי להוסיף.