אך גם ברגעים קשים לאדם ולאומה להבדיל - ראוי שיימצא זמן לרגעי אושר קטנים ואיים של רוגע - אחרת נאבד שפיות ואוי לנו אם נאבד....יש לנו אחריות לקיים מדינה עם משקל תרבותי וחברתי כבד מנשוא - חייבים להביא לאיזון בין הרע לטוב כדי שהחיים יהיו סבילים כמה שניתן - תנסו לעשות טוב קודם לעצמכם ואח"כ לסובבים אתכם.

שלקרוא אותה רק משתווה לעונג של קיראת הספר המקסים הזה

אל תנסו את מרק הדגים. אם עוקבים אחריי ההוראות במדויק-יוצא שעומדים שעות (אני עמדתי לפני 15 שנה עם בעלי המיואש כל הלילה), עם זכוכית מגדלת בעיניים טרוטות, לדוג מהעיסה עצמות. אצלנו זה הפך לסיסמה. כל פעם שהחמודי שלי רואה אותי מתענה עם איזה מתכון מסובך ולא מציאותי, הוא אומר :"נו. אני מבין שיש לנו פה עניין עם מרק דגים"... ולמרות הנפילות הבודדות אני מאד אוהבת את עמוס קינן. איש מוכשר ונדיר.

ובאישון לילה לפני או אחרי הייתי מקריא לנערה אהובה קטעים ממנו. שם למדתי להכין רביכות מופלאות. תהיה בריא עמוס קינן!!!

רק חבל שזוהי פרסומת. אנשים תתעוררו.

the drawings on the covers (blue door) even though I never quite understood the man, and maybe that was the point of his writing.. But I really loved his fascinating Sonia, aka shlomzi.

כמי שקרא את הספר מיד עם צאתו, והכין יחד עם אשתו את המתכונים הנפלאים... אכן...הספר היה מהפיכה לדורו ופילוסופית החיים השזורה בו זכורה לי עד היום. להשכילך עד כמה הרשים אותי הספר הזה בזמנו. לאחר ביקור בשנות העשרה שלי בצרפת גיליתי עד כמה דלים המאכלים המצויים כאן. הספר הזה היווה פריצת דרך בדרכי להסביר לאוכלי מרק העוף עם הלוקשן (שהוא מאכל נפלא...אבל זה היה המאכל היחיד שלהם). מאז עשתה מדינתנו כמה צעדים מרשימים לקראת הפיכתה למעצמה קולינראית... ולמרות זאת שווה לישראלים לקרוא את חוכמת התענוג הזאת... מצטט לפי מיטב זיכרוני: "גורמה אמיתי הוא אדם שבזמן שהוא אוכל מאכל נהדר, מצטער. מצטער על כל המאכלים הנפלאים שהוא מפסיד ברגע זה של שביעה מהנה."

people confuse consumerism and materialism for hedonism. my good cup of coffe and cigarette in the morning is a daily enjoyment that does not cost a lot, is easy to reproduce and never failed me. thanks for reminding us about a book by someone out of his time and place.

לעמוס קינן. אקנה הספר.

זה לא שטחי!! לא!!!! זה סתם הדיוטי!

אני חושדת שכשהספר יצא לאור לראשונה עוד לא נולדת. ואז (וגם היום) תענוגות מאוכל טוב, לא נס ליחם.

היום אנשים כבר לא יודעים מה עוד בכדי לענג את עצמם. איזה שרץ עוד לא אכלו ואיזה פורנו עוד לא חוו, ומי עוד לא שירת אותם . היום הגעגעוע הוא למשהו ערכי. משהו שנוגע לנשמה. הספר היום פשוט לא רלוונטי.

מופיע בספר ומבטא חרמנות גרידא... לא הדוניזם ולא נעליים

ברור שלא אריאנה. אפשר להחמיא גם בלי סופרלטיב שכזה!

גדלתי עליו. אנחנו חייבים לעמוס את הדלת שפתח בנשמתינו לחדר הנפלא הזה שנקרא עונג ואהבה של הרגע. איש מדהים וכותב מוכשר

נאמר כך : נוסטלגיה הינה געגועים למקום או זמן שבעצם אין רצון או כוונה אמיתיים לחזור אליהם. ואני - אני מתגעגע לרגע הבא. וכאשר אני חושב עליו - הוא תמיד יותר יפה מהרגע שחלף. כדאי להתגעגע לרגע הבא.

כשהוא כתב בידיעות אחרונות אף פעם לא הבנתי מה הוא רצה. אבל כל הכבוד לידיעות אחרונות שהוא פלורוליסטי ומביא את כל מגוון הדעות . יישר כוח. המשיכו כך...

מבטיחה לך שיש לי את המהדורה הראשונה אכן היה חביב לזמנו. האיורים מקסימים בעיני . זה הכל. לו הכרת את "אפשר גם בלי קוויאר" יכולת להבין שספר התענוגות אינו מקורי. צר לי על סופר גדול אשר בחר להעלות באוב דווקא את הקטן מיצירותיו. מכאן ועד מדהים? - סליחה ? אודטה מרגשת אותי יותר.

איזו כתיבה נפלאה!!!! מבסוט עליך חבל על הזמן.... תודה!!!

אריאנה תענוג לקרוא אותך. מקווה להגיע במהרה לגליל,ולאכול יחד מרק עם תבלינים מהגינה ע"ד הבית.