די כבר עם הטירוף הזה של החתונות. לא חבל על כל הטיולי/מסיבות רווקות? הרי במילא כל הבנות ההיסטריות האלה ייתגרשו. והרבה יותר מהר ממה שהן חושבות. הרי כל הלחץ וההיסטריה של לארגן את החתונה והרצון לחתונה עצמה נובע רק ממקור אחד, הכלה. הרי הבעל המיועד לא רוצה להתחתן גם ככה והוא עושה את זה רק לאחר תחנונים/ניג'וסים/אולטימטומים של חברתו. גם כל תיכנוני ואירגוני החתונה מעניינים רק את הכלה המיועדת. לא את חברותיה לא את משפחתה ובעיקר והכי חשוב לא את החתן המיועד. למי אכפת באיזה סכו"ם יאכלו איזה נרות ידליקו ואיזה פרחים יעטרו את הטקס? רק את הכלה. בכלל חוץ מהכלה לאף אחד לא ממש אכפת מהחתונה הזאת (או כל אחת אחרת) כולם עושים קולות כאילו הם נורא מרוצים ונרגשים. אפילו את החתן זה לא מעניין. וכל זה בשביל מה? בשביל שהזוג יפרד שנה,שנתיים,שלוש אחרי. לא חבל? מה הכלה ההיסטרית תרגיש שהיא השקיעה את כל הזמן והאנרגיה בשביל משהו שנולד לכשלון. בהצלחה ואיזי עם הלחץ.HAVE FUN STAY SINGLE.

התכוון המשורר.

אנשים לא משתנים רק כי השתנה המצב המשפחתי. אם הייתי מאמינה לך שעכשיו את שלווה וקסומה כמו מרי פופינס, אז סביר שגם בחתונה שלך היית לוקחת הכל באיזי וכל האירוע היה זורם לך בכיף. אבל פשוט אין סיכוי שאת כזאת, מי שעסוקה בלהתנשא על כל העולם בעצם נמצאת בתחרות כל הזמן. ואגב יופי טופי שלך בא להתחרמן עם חשפן, אבל למרות שלא נראה שאת מבינה את זה, המסיבה היא לא לכבודך. היו לי חברות שנורא רצו לעשות לי כזאת מסיבת רווקות ולכן הן נודו מתכנון המסיבה שלי. אני לא צריכה לשלם למישהו כדי שייגעו בי, בשביל זה יש לי בן זוג. אה, לך אין..

איזה שטויות. ההכנות לחתונה שלי והחתונה עצמה עברו בסבבה בלי לחץ. רק עם התרגשות שאין מה לעשות אבל אי אפשר להתגבר עליה. בלי לראות מאה אולמות, מאה צלמים ומאה תקליטנים. והיא היתה מקסימה. וחוץ מזה - ההערה שלך בסוף ממש מגעילה!

במשך כשבועיים, כולל בחירת מקומות (חופה ודילוג למסיבה), אוכל, רב, צלם - והכל ע"ס המלצות ותיקתק להפליא. בבוקר החתונה הלכנו לעבודה, חזרנו בצהריים, התקלחנו והתלבשנו, ונסענו לחתונה של עצמנו. שכחתי - שמלה לקחנו בהשאלה מחברה, ולקח עוד שעה סיבוב לתופרת.

נתחיל מהסוף, ההערה באמת הייתה מגעילה והתלבטתי אם לכתוב אותה, אבל לאור ההתייחסות המגעילה של הכותבת לכל מי שהוא לא היא, הרשתי לעצמי. ולגבי בדיקת מאות אולמות וכו' אני הלכתי על האולם הראשון הדיג'י הראשון והצלם הראשון שראיתי והייתה לי חתונה מאוד רגועה, אז ברור שאני יודעת שאפשר לעשות את זה. אבל בחורה כמו שהכותבת מציגה את עצמה, שעסוקה כל הזמן בשופוני כמה אני מוצלחת, אין סיכוי שהחתונה שלה תהיה שלווה. באחריות.

מסיבת רווקות כשמה כן היא: להיפרד מהרווקות לתמיד! והשאלה הנשאלת: למה בכלל צריך לחגוג את זה?? למה להביא אסטרולוגית כדי שתאשר לי שהבחור שאתחתן איתו מחר יהיה בעלי (מילה מגעילה)?! יום אחרי החתונה אין אחת שלא מתגעגעת (לפחות עמוק בלב) לימי הרווקות התוססים. שלא לדבר על הגרושות עם ילדים. למה בכלל צריך את כל ההפקה הזו מסביב רק כדי לרצות להיות עם מישהו ולאהוב אותו כל החיים (במקרה הטוב)?! למה אי אפשר לעשות טקס קטן עם משפחה וחברים בלי "מקודשת וכו" מבלי לשבור כוסות ולהעביר את כוס היין מאחד לשני מתחת לחופה כשהכלה קופאת מקור באמצא נובמבר. מה אי אפשר רק להסתכל בעיניים ולומר: "איתך אני רוצה לקום כל בוקר בחמישים שנה הקרובות". פשוט למה??

אין ולא יהיה לך הרוגע כמו שיש לך עכשיו כשאת לבדך.אל תאמיני לסיפורים.כאילו יבוא רוגע.זה המלכודת שמספרים לנו כדי שנהיה בשבלונה של ה"עולם השפוי".תהני מכל רגע שלך עם עצמך .שתהיו יחד יהיו יתרונות אחרים אבל לא השאנטי הזה....

אהבתי - אני בעד אבל לא כולם חושבים כך וגם המשפחות חושבות שזו החתונה שלהם ולא של ילדיהן יש אנשים שהשכילו לעשות את הצעתך....

תסלחי לי, אבל הכותבת לא מתנשאת ולא נעליים, היא רק מביעה את הסתייגותה הלגיטימית מכלות היסטריות (כמוך?). ואני אישית מזדהה עם כל מילה שלה, למרות שיש לי בן זוג כבר 6 שנים. יש אנשים שחתונה זה לא דבר שמדבר אליהם, וזה כולל את כל הקרקס שמסביב (די כבר עם מסיבות הרווקות, לא מספיק אנחנו סובלים בחתונה עצמה?!). היא בסך הכל שואלת בשביל מה כל הלחץ והנוירוזה. איפה הכיף פה בדיוק? ודווקא היא היתה כל כך סבלנית ומפרגנת לחברה ההיסטרית שלה, כל הכבוד לה. אני בכלל לא בטוחה שאני לא הייתי מעיפה לה שתי סטירות, שתרגע. מה שבטוח, גם אם בן הזוג שלי יתעקש להתחתן (עד עכשיו הצלחתי לשכנע אותו לדחות את זה), אני בחיים לא אכנע למסיבת רווקות. יש גבול. אני אוהבת את החברות שלי ולא רוצה שהן תסבולנה.

דווקא נשמע לי שאת זו האומללה בחיי הנישואים שלה ומקנאת ברווקות, אחרת למה את מרגישה צורך "להיכנס" בכותבת?

אבל לחלקנו זה כן עושה טוב אז מותר לנו

אנחנו באותו ראש.... אולי גם מתאימים... אני רווק בתחילת השלושים במצב טוב.... תשאירי מייל ונתקדם...

מתי שהילדים כבר עזבו את הבית, המשכנתא נגמרה ורק צריך צריך לפנק איזה נכד מידי פעם

תגידו לי, למה לישראלים ולישראליות יש את התכונה הזוועתית הזו להגזים בכל דבר? למה אירוע נחמד וחביב (כפי שמספרים שהיה פעם) הפך בשנים האחרונות להפקה מטורפת, יקרה, שהיחידה שאולי (אולי!!!) נהנית ממנה זו הכלה אבל לשאר ה"בנות" זה עינוי, בזבוז זמן, בזבוז כסף, שתמיד תקוע בזמן לא מתאים. מישהי מה"בנות" שמה פעם לב כמה כסף בסה"כ עולה חתונה של חברה קרובה? מתנת ענק לחתונה + מימון מסיבת הרווקות האידיוטית (עם המתקשרות למיניהן) + מתנה למסיבת הרווקות + מתנה לחינה + מתנה למקווה + .... מישהי יכולה להסביר לי למה זה זה טוב? מישהי אי פעם נהנתה מההפקות המושקעות והמעצבנות האלה?

מעבר לזה שהכתיבה שלך מרירה ומרושעת, אולי תחשבי טיפ טיפה על זה שלא לכולם/ן מתאים להתחתן. לא כולם רוצים את כל הלחץ והסידורים. ויש כאלה שטוב להם לבד, תתפלאי! הכתבה שנונה ומצחיקה, לא מצאתי שם שום התנשאות ו"שופוני" כמו שאת אומרת. דווקא התגובה שלך מעידה על התנשאות, ראי ערך המשפט האחרון שלך. מאיפה כל המרירות הזו??? אולי חיי הנישואים לא טובים וחלומיים כמו שציפית??? ולפני שתעוטי עלי, אני לא נשואה אבל יש לי חבר.

מסתבר שלרוב האנשים זה כיף גדול וכן , הם גם נהנים מהלחץ והבכי והמשברים ושאפשר לספר כמה קשה היה, שנים אחר כך. לא רוצים אל תתחתנו, תתחתנו בטקס קטן תזמינו פינגווין בתור רב. אבל תפסיקו להיות מופתעים כל כך, כנראה שכיף לאנשים להרגיש חשובים יום אחד ולהרבה אנשים זאת ההזדמנות היחידה לזה. ככה זה. וזהו.

רק שהילדים שלך כבר מתחתנים. ואת נהנית לראות אותם עוברים את מה שאת עברת, כדי להגשים לך מה שאת מגשימה להוריך - "ילדה מסודרת!".

מכל משפט בכתבה הזו צועקת התנשאות מרירה. החברה המתחתנת היסטרית, ההריונית מפגינה חוסר התחשבות כשהיא מבקשת שלא תעשני לידה ועוד מעיזה להקיא, והאם הטרייה מעיזה ברוב חוצפתה להיות עייפה ובלתי קומוניקטיבית אחרי לילות של חוסר שינה. שכחתי שהן באו לשם כדי לבדר אותך. ואת? את הלוא מלכת ההתחשבות כל עוד לא הורסים לך את הרגלי הרווקות המקובעת והיאפית שלך, ואת "השקט הקסום". איזה מזל שאת יכולה להיות המושיעה היחידה שמצילה את חברתה ההיסטרית מהקארמה הרעה ששאר החברות המיטו עליה....

לפני בערך חצי שנה חברה שלי התחתנה ואחת החברות שארגנו את המסיבה שאלה אם מקובל על כולן חשפן. כל הבנות ללא יוצא מן הכלל הסכימו אפילו בלית ברירה ותרשו לי לומר שגם אניהייתי נבוכה אבל הסתקרנתי.... במסיבה עצמה רוב הבנות היו שיכורות והאוירה היתה באמת סקסית.... די נדהמתי לראות שחלק מהבנות באמת התפשטו יחד עם החשפן ושתי בנות אפילו ירדו ומצצו לחשפן את איברו הזקור... כן גם אני התמימה התחרמנתי נורא מזה אבל לא העזתי לגעת לו באיבר מין.... עד היום אני המומה ורועדת מהתרגשות כשאני נזכרת במסיבה....

אותה שלווה קיימת לא פחות אחרי החתונה והיא מתוקה אף יותר כשהיא קורית עם בן זוגך לצידך. השלווה הזאת ברווקות הייתה גם מובילה אותי למחשבות מעציבות על יום שישי בין 4 קירות בלי אף אחד לצידי, אז נותר לי רק לאחל לך להיות במצב עם בן זוג כי אין יותר כיף וממלא מזה!!!!!!

האמת, קצת נמאס מהקטע של של הרווקה המגניבה. גם אני הייתי שם ותתפלאי לא פרשתי מהחיים וגם לא מהנשיות. זה באמת לא נראה כל כך מגניב מבחוץ אבל אנחנו לא כל הזמן עייפות ומקיאות וגם לנו יש סקס וגם אנחנו יודעות לפלרטט אם אנחנו רוצות להשיג משהו. וזה לא שאת שונה מכולן (ומגניבה) אלא שכל אחת מאיתנו שונה מהאחרת ועושה את הבחירות שלה, ולי היתה מסיבת חתונה מגניבה בלי לחץ ועם הרבה אלכוהול וחברים.

נראה שהכותבת ממש שונאת את החברות שלה, אחרת מדוע היא טורחת להשמיץ ולהתנשא עליהן לאורך כתבה שלמה. כמו מגיבה 4, לי נראה שמטרת הכתבה היתה להאדיר את הכותבת על חשבון סביבתה: היא הרווקה החופשייה והמאושרת שנאלצת לסבול חברות שמתחתנות (לחוצות על שטויות), נשואות (עייפות) והריוניות (בולימיות והיסטריות). מעניין שהיא סבורה שאת הקארמה הרעה הביאו דווקא הבנות האחרות... עוד שתי נקודות: * גם אני מעשנת, אבל כשאשה בהריון מבקשת ממני לא לעשן לידה - אני מכבדת את בקשתה הלגיטימית בלי לתת לה תחושה שהיא היסטרית צווחנית. * אין דבר יותר דוחה מחשפנ/ית במסיבות רווקים/רווקות. זילות מכוערת של גוף האדם וכבודו.

אני מסכימה עם הכותבת שמסיבות הרווקות הכפויות הללו עם 10 חברות שלא תמיד יש להן שפה משותפת, יכולות להיות דבר מעיק. אני למשל לא נהניתי ממסיבת הרווקות הרשמית שלי באיזה מופע מטופש. לעומת זאת כמה ימים אחר כך יצאתי עם חברה אחת לאיזה מועדון שווה, שתינו, רקדנו ופיצינו על הקטסטרופה. בנושא הנישואים עצמם- הרבה יותר כיף מהרווקות :)