ויכולים ללמוד ממנו כל מיני אנשים בזרם המחקר המודרני על שיטותיו שניסו לפצח את הסופר עגנון (ע"ע ניצה בן-דב). ללא ספק הכהן הגדול, האורים ותומים, של חקר הספרות העברית המודרנית ואיש חביב ובעל חוש-הומור.

איש יקר שכל כולו תרבות. כתביו הינם נכס לתרבותינו. אישיות מרתקת...מאד עצוב ופשוט אבידה. משתתפת בצער המשפחה

פטירתו של גרשון שקד,הפילה עוד נדבך חשוב ממה שנשאר מישראל היפה,זו אבידה קשה לכולנו. משתתפים בצער הכבד של מלכה והמשפחה. מזמירה ומזאביק גוטסמן,חיפה.

שקד של פעם - פרופ' , מרצה וחוקר ספרות עברית. שקד של היום - בעל אתר הימורים. סוף המדינה קרב.

הוא היה איש דגול, חמישה נכדים היו לו, אמא שלי דלית הייתה ביתו, הוא היה איש מקסים וטוב.. חבל

עצוב לשמוע על גדולי רוח שהולכים מעימנו. חשוב ללמד את ילדי בתי הספר על אדם כמוהו שהוא סמל לרבים וטובים שברחו לכאן מאימי השואה וגם בארץ עברו מצבים קשים ובכל זאת תרמו רבות לתשתית הרוחנית- תרבותית שלנו. כדאי למלא את העיתונים והטלוויזיה בסיפורי קורות עמינו וגדולינו (ויש אינספור ) ולא בזבל הנוכחי והנבוב.

ספריו ימשיכו להתוות דרכם של תלמידים רבים בארץ. תנחומי למשפחה!

כתלמידה של שניכם רציתי להביע השתתפות בצערך והערכה רבה לפועלכם - כל אחד בתחומו. שניכם הייתם לי מורים נפלאים ואהובים. שלא תדעי עוד צער. א.

לצערי את מחקריו אינני מכירה. אך מסיפרו האוטוביוגרפי "המהגרים" נהניתי מאוד ולמרות שחלף זמן מקריאתו הוא זכור לי בחיות. לאחרונה קראתי סקירה על סופר יהודי גרמני (שאינני זוכרת את שמו ואת שם כותבו, לדאבוני), שבין היתר נאמר בה שלא הצליח בכתיבת אוטוביוגרפיה כי קשה לכתוב כזו "מתוך השעייה של העצמי". בסיפרו האוטוביוגרפי, שקד נוכח, חי, עשיר מבע ומתקשר מכל דף ודף. מאוד קיוותי שיכתוב עוד פרוזה... יהי זכרו ברוך.

חבל על דאבדין את אהבתי לספרות ולספרות עברית בפרט ינקתי ממנו ומספריו, כשלמדתי אצלו מספר שנים בשנות השישים. איבדנו מורה וחוקר ספרות משכיל, מעמיק,רחב אופקים ומעניין. י"ש, רעננה

והופכת מדבר שממה של רדידות ובורות. יהי זכרו של האיש היקר ברוך.

על שמעון אדף, שמעת? את ,לעומת זאת, לא עושה רושם, לפי הסגנון שלך, כמי שמתעניינת בספרות וכיוצא בזה. בשביל מה נכנסת בכלל לכתבה על ספרות וחוקר-ספרות אשכנזי (רחמנא ליצלן!),אם זה לא מעניין אותך? כדי "לפנק" אותנו בפנינים שלך? היינו מסתדרים יפה מאוד בלי.

מצטערים, עזרא ויוסי סדן

"הסיפורת העברית" זו לא אסופה! זו היסטוריה של הסיפורת (הפרוזה) העברית. אסופה זה לקט של טקסטים.

למלכה, למשפחה, לתלמידיו ולתלמידותיו - מה שישאר הוא זכרון החן, ההומור, והחיבה שהאיש שפע למי שהיה ראוי לה. והספרים. ואולם לעומק הידע שהלך לאיבוד אין תחליף.

אפשר למצוא בספר "הכלה המשחררת"

זכינו למבקר ואוהב ספרות נדיר בדורו.

וגם היא סגנית מנהלת בביצפר.. ביצפר המסורתי בירושלים..

כסטודנטית בשנות השבעים בירושלים הייתה זאת חווייה נדירה לשמוע את הרצאותיו של שקד על הספרות בדור ביאליק, על ברנר, גנסין ועגנון. ספרו "בין שחוק לדמע" וספרו על עגנון, גם הם אוצר בלום של ידע וכוח ספרותי, אין ספק שהוא היה ענק הרוח. יהי זכרו ברוך

56 תגובותזהו ושבלוניות וצפויות מראש - כמעט מצוות אנשים מלומדה. בשלוש השנים האחרונות (בקרוב) הלכו לעולמם כמה מענקי הספרות והשירה העברית ששקד אפילו לא טרח, בחייו ובמחקריו, להבחין בהם, אם לא לומר זלזל בהם בגלוי. במות אחדים מהם (לפחות אחד) הגיבו באינטרנט, באהבה ובצער, עשרות אלפי קוראים ואילו שקד לא טרח אפילו לכתוב מילת השתתפות למשפחה האבלה. בקיצור - עם כל הכבוד והמיתוס והפרסים שקיבל, הוא היה איש מלא חשבונות ועיסוקו בספרות היה קמעונאי ומתחשבן. בשירה הוא לא הבין דבר וחצי דבר, ומשוררים בכלל הכעיסו אותו כי בצעירתו היו לו יומרות לכתוב שירה ומה שכתב - כשל!!!, גם טוב ורוחב לב ודעת לא אפיינו אותו, גם לא אהבת היוצרים והיצירה הספרותית. האיש בעיקר אהב את עצמו ואת כבודו. (אפילו לעמוס עוז, בדל לחיים ארוכים, הוא די מרר את החיים ןיודעי דבר יבינו במה מדובר) מתן פרס ישראל לו ולדן מירון היה מגוחך, בהתחשב בעובדה שהיוצרים עליהם כתבו ומיצירתם התפרנסו לא זכו לקבל א הפרס הזה. תמיד צר וכואב על מי שהולך מאיתנו, אבל כל כך הרבה אנשים היו לו לקרבן שוא ושלמו מחיר יקר על הכוחנות הספרותית שאימץ לעצמו. אוהביהם ומעריציהם של אותם יוצרים שלא זכו לתשומת לבו של שקד ודומיו,יכולים להתנחם בכך שבעוד גדולי היוצרים (מקופחי שקד) ייזכרו לעד, הרי גורלו יהיה כמו זה של אורינובסקי, דב סדן ודומיהם, שהיו בשעתו האורים והתומים של ביקורת הספרות והיום איש לא זוכר את שמם וכתביהם הפכו מיושנים ובלתי רלבנטיים.

היתה לי הזכות ללמוד אצל שניכם. אצלך מלכה בכתות יא-יב, ובביס לחנוך באוניברסיטה. ואצל גרשון שקד באוניברסיטה העברית,בסוף שנות ה60. היה מורה דגול בעל ידע עצום שגאל משכחה הרבה פרקים עלומים בספרות העברית, שעוריו היו מרתקים,והאולמות בהם לימד היו גדושים בתלמידים. היה אדם טוב,חייכן ונעים הליכות. חבל על דאבדין ולא משתכחין,