אני בחודש שלישי וכבר העלתי 4 ק"ג. ברור לי שאני הולכת "להפציץ" את ה-20 ק"ג עד הקיץ.... אני שואלת, האם לעלות על המסוע וללכת חצי שעה מתונה מאוד 2-3 פעמים בשבוע (אחרי שכמעט שנה לפני ההריון לא התעמלתי כלל). וגם, האם יש למישהו בעל נסיון רעיון לתפריט סביר לאישה במצבי כדי שאוכל להגיע אל קו הגמר בע"ה, עם עודפים הגיוניים. אגב, יש מצב לדיאטת הרזיית מתונה בהריון?

מה שטויות בכתבה? כל מה שנאמר-הוא נכון ואתה חזרת על זה במילים טיפה אחרות. ואם תרחיב את האופקים שלך אתה תקרא על מחקרים חדשים שאומרים שגם טיפה השמנה בתנאי שעושים כושר גופני -בריאים לא פחות אם לא יותר מאדם רזה שלא מתעמל כלל.

מספיק עם הדיאטיקניות הטיפשות שמדברות על פירוק השריר - הגוף שלנו לא מפרק ולא הורס שרירים ולא משנה כמה אנחנו רעבים. מדובר על פירוק חלבון בשריר ! חלבון!

אני ממליצה לך על דיאטת הלחם קל... 6-8 פרוסות של לחם קל עם ממרח קל וירקות בלי הגבלה...עדיף ירקות ירוקים...בלי נישנושים באמצע!!! תנסי לא להישבר סופי שבוע מקסימום מרק... או בשר עם ירקות...תוך שבועיים תיראי הבדל..תנסי להפוך את זה להרגל..אפשר לאחר השבועיים להוסיף בשר עם ירקות בצהריים במקום 2 פרוסות לחם קל. אם את רוצה לרדת דרסטית תיכנסי לדיאטת בזק יש שמה כמה דיאטות לטווח קצר ותוצאות טובות אבל זה רק זמני.

1. תתחילי לאכול רק ירקות - בעיקר בשבוע הראשון. אחר כך תוסיפי לתפריט אורז מלא, מוצרים מקמח תירס וכו' וכמובן לא לאכול שום דבר בחוץ או כל אוכל תעשייתי (כולל אלו שכתוב עליהם בריאותי או דיאטתי). תוותרי על הלחם - ואם את מתעקשת תקני לחם מלא בלבד מלחם תושיה (זה הרע במיעוטו) או שתכיני לבד בבית. 2. תצאי לריצה כל ערב של 4-5 קילומטר (רק אם את בכושר אבל ממש רצוי ריצה) או הליכה של 8- 10 קילומטר...

תקני את ספר של אולגה רז של דיאטה הלחם גם מרזים ולא נשארים רעבים רק צריך להקפיד על הוראות

אני בת 36 גובה 1.69 משקל 75 מנסה כבר הרבה זמן להוריד 10 ק"ג ללא הצלחה והייתי מתאמנת ועשה דיאטה ללא הצלחה מבקשת את עזרתכם/ייעוץ שלכם כי בעבר הייתי שוקלת 66/68 -מודה לכם

לאכל הכל ובמידה לאכול ארוחת בוקר קלה 3 פעמים ספורט בשבוע (ארובי+מכשירים)

תצטרפו במשך כמה ימים לאלה שרוצים לרדת במשקל והכל ייסתדר.

דיאטה זה דבר שצריך להתאים לכל אחד. אחרי מספר נסיונות כושלים או כושלים פחות התחלתי להבין דברים על עצמי. קודם כל מה הסיבה שאני עולה במשקל- בעיות רגשיות שאני לא יודעת איך להתמודד איתם. תאמינו או לא אבל קודם כל טיפלתי בפן הרגשי כדי לטפל בבעיית ההשמנה. אחר כך, עשיתי רשימה של מזונות בריאים, מזינים שמשביעים אותי (בחנתי את התחושות שלי) וטעימים לי, בעלי מעט קלוריות או מספר קלוריות סביר. רק להיות מודעים לזה זה כבר עוזר. תוכלו רק מה שטעים לכם, אחרת תוכלו פעמיים- מה שצריך לאכול ומה שטעים לכם. חלק ניכר מההרזייה היה קשור להרגלי אכילה ז"א- הדרך והצורה שבה אוכלים. התחלתי להיות מודעת יותר לכל מה שנכנס לי לפה. במקום לבלוע, לעסתי כל דבר עד שהתפרק, אכלתי לאט יותר (שובע מתקבל אחרי 20 דקות). התרכזתי רק באכילה, לא עשיתי שום פעילות במקביל. (חסל נשנושים מול הטלוויזיה, או לאכול תוך כדי עבודה או פעילות). ארוחות מסודרות, אם רעבים ניתן לאכול פירות וירקות, או דברים קטנים בין לבין. לדעת להפיק מכל מזון את המירב- להיות מודעת אליו, להתרכז בטעם. יש הרבה היבים רגשיים וחושניים לאכילה. אנחנו חייבים להיות מודעים לאכילה שלנו, לטעמים של האוכל, להכל. גיליתי שכשמוצצים קוביית שוקולד אחת מתוך חפיסה, ההרגשה זהה לבליעת החבילה כולה. שינוי הרגלי אכילה זה שינוי לכל החיים. מבחינתי, בכלל לא עשיתי דיאטה. היה לי כלל יסוד שלעולם לא אהיה רעבה ( לא תקף לאנשים עם בעיות בריאותיות שלא יכולים להרגיש שובע). אם אני מרעיבה את עצמי אני לא יכולה להרגיש שאני עושה משהו טוב בשביל עצמי. זה לא באמת נתפס בתת מודע שלנו. אכלתי כל מה שאני רוצה ואני מדגישה הכול! (גם היה חשוב לי לאכול הכל כי אני שונאת שמגבילים אותי) העניין הוא למצות את האוכל ולדעת להפסיק כשצריך. אפשר להיות שבעים מ- עוגות או מ-תפוחי אדמה ההבדל הוא בערך הקלורי! עם שינוי הרגלי האכילה, הכמויות של האוכל ירדו לבד (מעולם לא ספרתי את מספר הקלוריות שהכנסתי לגוף, רק הייתי מודעת לערכים קלוריים של מוצרים וממה צריך להזהר ולהקפיד). לקראת סוף הירידה במשקל שילבתי יותר פעילות ספורטיבית- ספורט שאני אוהבת לעשות. בעיקר הליכה והתרוצצויות שקל לעשות כשאין אוטו. חוץ מזה כשיורדים במשקל מרגישים יותר אנרגטיים. טפחתי לעצמי על השכם על כל הישג ואפילו חגגתי אותם- חשוב מאוד. לחלקכם זה אולי ישמע חולני אבל שקלתי את עצמי כל יום. ככה הייתי מודעת לשינויים שקורים בעקבות מזונות מסויימים, או יכולתי להבין טוב יותר את מה שמתרחש בגוף. להבין מתי יש עודף קלוריות או חוסר קלוריות גם במושגים מדידים יותר- במבחן התוצאה. ( היום אני שוקלת את עצמי פעם בשנה). לקח לי לרדת כמעט שנה וחצי 17 קילו. מ- 65קילו , ל- 48 קילו. במשקלים קטנים זה לוקח יותר זמן. כדי שהשינוי "יתפס" צריך לרדת בצורה הדרגתית. את מחצית המשקל ירדתי בחצי שנה הראשונה. במשך 5 שנים עשיתי דיאטות בזק וזה לא עבד. עדיף לצאת מנקודת הנחה שזה יקח יותר זמן- אבל זה יעבוד ולתמיד. היום, לאחר 5 שנים, אני בדיוק באותו המשקל קילו לפה או קילו לשם, לא משתנה. וזה ממש כיף. אחרי שהגעתי למשקל שרציתי לא הייתי צריכה "לשמור" הכל נשאר אותו דבר. את הרגלי האכילה החדשים הטמעתי בי במהלך השנה וחצי. בעיניי להיות רזה זה סוג של אופי. השינויים שעשיתי היו בהתמודדות שלי עם משברים בחיי ועם הרגש. בצורת החשיבה שלי- אני עושה דבר טוב ולא מזיקה לעצמי, בחיים לא אהיה רעבה. בהחלטות ובמודעות שלי. שינוי הרגלים או לחילופין להתאים את התוכנית לתכונות שלי: שונאת שמגבילים אותי. אוהבת לעסוק בפעילות ספורטיבית. אוכלת מה שטעים לי. זהו. שיהיה בהצלחה לכולם. תעשו רק מה שטוב לכם ובריא. ועוד דבר-בדר"כ, אין קיצורי דרך.

אני מנסה כבר שנים בכל מיני שיטות , שייקים , אינשור פלוס , תוספי תזונה , יעוץ מדיאדיקאית ותזונאית ..שום דבר לא עוזר .. אני מת להוסיף עוד 10 ק"ג ..אני 1.79 ס"מ שוקל 67 ק"ג .. מה לעשות חבר'ה?

השטויות הן הסיפור הקבוע של הדיאטניח על חמש ארוחות וכו הבעיה איך מדכאים את התיאבון כל היתר בא מעצמו כאשר אוכלים 2 פעמים ביום בלבד התיאבון נעלם אתה מקבל בחזרה את הרעב האמיתי שהוא בעצם לא מפריע עם רעב אמיתי אפשר לחכות לארוחה הרבה זמן, ללא שום אי נוחות. ואז אתה רוצה לאכול רק את מה שהגוף רוצה וזקוק לו באמת. רעב אמיתי גם לא מאפשר אכילת יתר, הוא מתקן את מנגנון הרעב והשובע שניזוק בגלל 5 ארוחות ליום, אתה מפסיק לאכול בזמן, ואתה לא מעונין בכלל לאכול "שטויות". את זה אני לא המצאתי ראה הרמב"ם ראה "דיאטת הלוחם" ראהThe joy of laziness כל מה שצריך זה לא לפחוד לנסות לצום קצת ואתה מקבל את חווית חייך יותר טובה מכל סם ממכר אחר הבעיה עם הדיאטנים היא שהם בונים מיתוסים מטומטמים על תזונה בזמן שכל האנשים משוועים לשלוט על התיאבון המוגבר שהחברה שלנו לוקה בה תיאבון מוגבר שנובע מאכילת יתר ומכל מיני מחלות אחרות שנובעות מאכילת יתר מי שמאמין שלאכול מעט גובל באנורקסיה הוא מבולבל לחלוטין אנורקסיה זוהי מחלה שקשה לרפאה בהחלט אבל אין שום קשר בין אנשים שאוכלים מעט כי כך הם מרגישים יותר טוב לבין אנורקסיה הבעיה שרוב האנשים פוחדים להוריד את כמויות האכילה שלהם כי הדיאטנים שטפו את מוחם ב"צורך בתזונה" כדי לחיות ולהיות בריא אדם יכול להסתפק בשני שלישים ממה שהדיאטנים ממליצים ראה גם מחקרים שנערכו בשנים האחרונות על הקשר בין דיאטת דלת קלוריות לאריכות ימים ואני טוענת מה שחשוב לי זה פחות העינין שן האריכות חיים אלא יותר העינין של איכות החיים המיידית. ותאמינו לי מי שאוכל מעט היום מרגיש טוב היום ומחר מיידית

הנה עוד מיתוס שהצלחת לשבור: כל הכבוד וגם זה נכון שצריך להשקל כל יום כי רק אז אתה רואה באמת איך משפיעה עליך התזונה הוא שאמרתי הדיאטנים מטעים אותנו כי הם צריכים להתפרנס אבל כדי להפסיק לאכול לא צריך דיאטנים

גיליתי לא מזמן שאני אלרגית לגלוטן (חלבון הנמצא בקמח חיטה). תוך חודשיים רזיתי 7 קילו ואיך שהפסקתי לאכול קמח חיטה- הורדתי כמובן את כל הלחמים, המאפים, קוסקוס ובירה וכו' מהתפריט. כל השנים לא הבנתי למה אני לא מרזה למרות כל הספורט שעשיתי .. זה פשוט לא ייאמן הדבר הזה.

למה את או אתה חושבים כך ?????

אני לא יודעת למה אני מרזה אני לא אוכלת עוגות וממתקים ואיני מרזה אולי קילו בשבוע או אפילו פחות

מנסיון אישי שלי אחרי שנים של מאבק שימו לב דיאטת בשלבים - כי דיאטהזה רק אורח חיים וי אפשר לעשות דיאטה סתם כי אחר כך מעלים ! אז ככה : א. להוריד לחם - רק לחם קל ללא פיתות ומאפים ב. להוריד מוגז לגמרי - זה מנפת את הבטן בטירוף ועוצר חילוף חומרים ג. לאכול כמה שיותר ירקות ד. לשתות המון מים - אפילו לדחוף בכוח ה. חובה פעילות גופנית כלשהיא אפילו הליכה של שעה 3 פעמים בשבוע - חובה זה בסיסי לכולם ולאחר שמישמים את העניין ומורידים במשקל אז אפשר לעשות דיאטה בקלות לפי תפריט וזה לא יהיה קשה כי הגוף כבר התרגל ! תאמינו לי מנסיון !!!!

אורז מחיטה מלאה או פסטות או קורנפלקס מלא גם לא? פשוט הורדת את כל הפחמימות? אני פשוט מנסה כל הזמן להוריד את הפחמימות ממני, אך ללא הצלחה...( אני תמיד מרגישה רעבה ללחם..) אני עושה ספורט 3 - 4 פעמים בשבוע (שעה של קרוס טריינר), אוכלת כל יום סלט ושותה לפחות 2 ליטר ביום של מים... הבעיה שלי כנראה עם הגוף שלי שפשוט מאוהב בפחמימות... (שלא לדבר על גרנולות וקורנפלקס, מחיטה מלאה כמובן!)