יא אהבל , כל הגברים האלימים עונים את התשובה הזאת, לך לטיפול ומהר!

וזה עושה פלאים,לא יאומן,אם היה אפשרי לקחת כל החיים הייתי עושה זאת...אך יש קושי גדול להגיע לסיפוק מיני...

זה! הגישה שלך מזעזעת לדעתי, קודם כל אם הגיע מישהו או מישהי לזוגיות עם אדם בעל התפרצויות זעם, אין שום סיבה בעולם אפילו להשאר בחדר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אין שום סיבה בעולם לספוג התנהגות כזו ממישהו שאמור להוות לך גב, יציבות, אהבה וחום! ואם קרה הדבר, עדיף להתרחק מהמקום, לתת לבן הזוג לשפוך את מה שיש לו, ולהסביר לו לאחר מכן לכשתחזור, שלא מקובל עליה או עליו התנהגות כזו במערכת יחסים ואם הוא או היא רוצים להמשיך במערכת הם צריכים ללכת לטיפול ,, אין בעיה גם לתרום את חלקך כבן זוג וללכת לטיפול זוגי אבל זהו לא התפקיד של בן הזוג לספוג את זעמו ועלבונותיו של בן הזוג!!!!! שום הצדקה!

אין טעם לדבר איתך, או לכתוב לצורך העינין תבדקי את השעון שמש שלך היום 2007

שלח לי את הכתבה,מישהו קרוב אלי שידע וראה את התפרצויות הזעם הקשות של בן זוגי,שהתלוו אליהם ,לפעמים,שבירת חפצים בבית והשלכתם.אין זה קשור למוצא,ושום חולשת אופי/ רגישות יתר/ תסכול וכו' מצדיקים חיים בפחד ותחת טרור.כשמתעוררים בבוקר ועוד לפני שפותחים את העיינים מתחילים לפחד,כי לא יודעים מה יגרום היום לאדון להתפרץ ומתי.זו יכולה להיות כל סיבה שהיא בעולם כולו.אפילו הכי טיפשית וקטנה. כן,ניסינו טיפול, אך חוץ מלחמם את הכסא ולהגיד כן,כן ואח"כ להתפרץ,לא היה שינוי מהותי,גדול.נכון יש מצדו נסיונות קטנים לשיפור,אבל איך אומרים? מעט מדי ומאחר מדי. אין שום אבל שום סיבה שבעולם שילדים יתכווצו מפחד כי אבא שלהם חטף את הסעיף.ואותו דבר לגבי אישה שום סיבה לא שווה המשך יחד. תזכרו כשהפחד נעלם מתחילים לנשום ואז לחייך. למה נחמת טיפשים? כי יש עוד כמוני ועצוב מאוד שיש. נ.ב אנחנו ההצגה הכי טובה בשכונה.ולאף אחד לא אכפת,לא מהבכי ולא מהצעקות! שוב,צריך להשתחרר כדי לחייך. חומר למחשבה....

הכתבה מתארת מצב שבו הבעל מתנהג באלימות מילולית ונפשית כלפי אישתו והאישה מקבלת הוראות כיצד ללכת על ביצים ולנסות להימנע מהכעס הבלתי אפשרי של בעלה. זה כמו להגיד לאישה שחוטפת מכות מבעלה להיזהר בדבריה ולהיזהר לא להכעיס אותו יותר מדי. חוסר היכולת של הבעל לשלוט בכעסים שלו ולנהל אותם בצורה טובה יותר ושאופן שלא יפגע באשתו, היא בעיה של אותו אדם הנתון להתקפי זעם ואינו תלוי באופן התגובה של אשתו. חייתי 13 שנה עם אדם אשר ממנו סבלתי רבות מהתקפים של זעם וכעס שהיו שרירותיים כלפי. במשך שנים, הלכתי על ביצים, בלעתי, נפגעתי, הושפלתי, ספגתי קללות, העלבות, הטחות אשמה בלתי פוסקות. עד שהבנתי שכל המאמצים שלי לנהל את הכעס שלו, לעזור לו ולנו לא להיכנס למעגלים המטורפים האלה הם עקרים. הבעיה היא שלו ועד שהוא לא יקח אחריות על עצמו אין טעם. היום אני עומדת להתגרש ממנו ומרגישה הקלה גדולה. אלימות נפשית ומילולית, במקרה שלי גם התקפות זעם שהיו קשורות תמיד בתחום המיני, הן אלימות והתעללות לכל דבר. נשים לא צריכות לסבול את זה. יש הבדל גדול בין כעס לגיטימי המתאים למצב מסויום (מותר לכעוס אם משהו שוכח יומולדת) השאלה היא מה עושים עם הכעס הזה. מלמדים את זה ילדים קטנים, שכעס הוא לגיטימי, אך אסור להרביץ, אסור לפגוע... כתבה כמו זו משרישה התנהגות קורבנית אצל נשים, הממשיכות לספוג זעם בלתי סביר ולוקחות על עצמן את תפקיד הספוג והמרכך של הבעל.

ל69 על איזה פתרון קסם אתה מדבר???

לגבי מזונות אין לך ממה לחשוש יבדקו את היכולת הכלכלית שלך.היא לא יכולה להוציא ממך כמה שהיא רוצה.

אני בצומת דרכים, לאחר התפרצות זעם אחת יותר מדי. נמאס לי לחשוב שיהיה יותר טוב או שזה יעבור או לעצום עיניים בכל דרך אחרת. ובשביל הילדים שלי אני גם לא רוצה להמשיך לחשוב שאני מגזימה וההתפרצויות שלו לא נוראיות כל כך. עשה לי טוב לקרוא את מה שכתבתם. מקווה שהדרך שאבחר תהיה נכונה וחכמה.

תתחיל לתעד ולהקליט את התגובות שלה (מבלי שתדע) בשביל השופטים.

אני נשואה 7 שנים.והיו לי בעיות כאילו.ואני החלטתי שצריך לעשות צעד חשוב כדי לשנות את המצב בבית.ראיתי וידאו של הרב מיכאל לסרי-נישואין של אושר.שינה אותי ואת בעלי.חובה להאזין לו .הוא בין אדם חכם.חבל ללכת לכוון הגירושים.יש פיתרונות היום.בהצלחה.......

אני בחורה בת 31 + וכל הזמן יש לי התפרצויות ועצבים. זה פריע לי במקומות העבודה ואני אל מחזיקה מעמד בשום מקום עבודה עקב ההתפרצויות והעצבים עם מישהו מכיר איש מקצוע טוב אשמח לתגובה מהירה ביותר שנה טובה לכולם

...הילדים.

נושא מרתק הצגת כאן. ברצוני להאיר את עיני הקוראים לדרך נוספת באמצעותה נוכל לבדוק מה קורה לבן- זוגנו ומהי הדינמיקה המפעילה אותו- אבחון גרפולוגי. כגרפולוגית אני נתקלת לא מעט בזוגות שמגיעים לייעוץ. במהלכו אני פורשת בפניהם את התמונה המלאה של כל אחד מהם כאינדיבידואל ושלהם כזוג, והרבה פעמים התמונה מאירה באור פשוט נקודות מחלוקת מורכבות. הצצה לאתר גרפולוגי חדש שעוסק בהכרויות מחדדת את הצורך של אנשים להימנע ממפח נפש ולדעת מי עומד מולם: www.linedate.co.il

לי תמוהה בעליל. קשה לחיות עם אנשים כאלה ,זו הפרעה נפשית לכל דבר.

ניתן לפתור את זה, כמעט כמו כל דבר בתקשורת (כל עוד יש רצון של 2 הצדדים). אם הבנזוג (הרגוע) ישאל את השני איך הוא מצפה שהוא יתנהג בפעם הבאה שההתפרצות עולה ופשוט יפעל ככה זה יכול לפתור את העניין. כשאני מתעצבנת ככה זה מתוך כאב פנימי נורא גדול, ואני מצפה מבנזוג שלי שבפעם הבאה פשוט ייקח אותי לידיו ויחבק אותי וירגיע אותי קודם במגע, ואח"כ ישאל ויתעניין למה זה הכעיס אותי כ"כ..זו בעצם קריאה לחום ותשומת לב של הבנזוג (אצלי לפחות). אחרי כמה פעמים כאלה, לומדים לא להתפרץ ישר אלא לבקש את החום והמגע לפני ההתפרצות. ואז מדברים על מה שמפריע בנינוחות.

שם המשפחה שלי הוא מזרחי ומאסתי באנשים טיפשים וקטנים כמוך שעיניהם וליבם מלאים לעייפה בדיעות קדומות. לו רק ידעת כמה פעמים אנשים מסוגך שאלו אותי למה אני לא "מעברת" את מזרחי. מעניין אם אתם שואלים את אותה השאלה את מי ששמו הוא ברקוביץ'

אנחנו זוג בשנות ה-40...לשנינו זו זוגיות שניה מזה 4 שנים. אנחנו אוהבים, אך נמצאים בבעיה קשה שהיא התקפי זעם מצד בן זוגי. ברגע של ויכוח ולא משנה חשיבותו, אם אין הסכמה הדדית ביננו...והרי אנחנו אנשים שונים ולא חייבים להסכים תמיד, מתחילה התפרצות מצידו שכוללת צרחות אימים, קללות והשמצות. השכנים שומעים ומזדעזעים, חשבו אפילו להזמין משטרה. אני אובדת עצות...מצד אחד אני אוהבת אותו אבל כבר די מתייאשת...מאחר ששיחות רבות ביננו לא עוזרות ואין לו אפילו שמץ של מושג שיש לו בעיה. מבחינתו הבעיה היא אצלי שטני היא זו שגורמת לו להגיע למצבים כאלה. הויכוח יכול להיות משטות, ממשהו חסר חשיבות....אך מבחינתו הוא עושה מזה "סיפור" ויאללה מתחילה המתקפה. אני מנגד מרגישה שאני נסגרת בתוך עצמי ,עצובה מאוד, ומוכנה להשפיל את עצמי בלבקש ממנו סליחה ולהתנצל רק כדי שיהיה שקט. ואז הוא משיב: "למה את גורמת לי להגיע למצבים כאלה ולבסוף את מתנצלת...הימנעי מהם מלכתחילה". כלומר: אני האשמה ואני זו שזקוקה מבחינתו לטיפול ואת זה הוא אומר לי . אז מצד אחד אני מרחמת עליו ומצד שני אני מאוד סובלת מכך, מה גם שלאחר התקף כזה הוא מבקש לעזוב אותו עד שירגע. ואני מרגישה עצבות ובדידות וחוסר אהבה....כשאני נמצאת בבית ולא יכולה לדבר ולא להנות מהנוכחות. הרי בזוגיות יש 2 צדדים ויש דעות שונות ולגיטימי לא להסכים לאותם דברים, אבל יש דרכים לאי הסכמה...דיבור/שיחה מתורבת...אצלנו אלו מילים גסות. אני חשה תסכול רב....ואני שוקלת את הפסקת היחסים האלה בהקדם. אנא תגובה מקצועית....תודה רבה!!! ובהצלחה לכולנו.

אני צריכה בבקשה את עצתכם אני בת 29 יוצאת עם בחור 5 שנים כלפי חוץ הוא נראה שקט חמוד ומאוד נחמד בחוץ . לפני כן יש לציין שהוא בחור שעובד איכפתי....אבל החיסרון הכי גדול שיש לו התקפי זעם קרזיונר הוא יכול להתעצבן משטות הכי קטנה חסרת משמעות יש לו מצבי רוח ותמיד להאשים אותי אני באמת משתדלת מאד להיות בסדר ולדאוג ולעזור הוא לא יציב ומפתיע יום אחד הוא מלאך ופתאום מתהפך להיות רע הוא מקלל ופוגע ובשעת ויכוח מוציא אותי מחוץ לבית ונועל את הבית בהתחלה היתי עונה לו תוך כדי ויכוח עד שלבסוף הפסקתי עם זה המון פעמים אני שואלת את עצמי מה עשיתי מה גורם לו להתנהג כך עד כמה שנראה לי זה התקפי זעם מהבית שהוא לא יסתדר עם ההורים שלו והם עושים לו רע אמרתי לו שיפנה לטיפול כי זה משקעים מהעבר והוא כעס אומרים שיהיה לו ילד הוא ישתנה אבל אני לא יודעת אני מרגישה בקשר חוסר יציבות ביטחון הוא יכול לריב ופתאום למחרת הכל בסדר כאילו לא קרה שום דבר והכל בסדר הוא אפילו לא מתנצל ניסתי המון פעמים לדבר לליבו ולהסביר לו שזה לא בסדר שהוא פוגע בי שאני באמת מנסה להיות בסדר איתו והוא שותק או שיש מצבים שלמשל נוסעים לאיזה מקום והוא מתעצבן הוא יכול פתאום לחזור הביתה או לא לנסוע בכלל למקום שתוכנן לכן אני רוצ ה לעזוב כי זה לא עתיד אבל אני גם יודעת שאין מושלמות לכל גבר יש שריטה מסוימת בבקשה תייעצו לי מה לעשות

אני עם אחד כזה אין חיים אין חגים אין כלום אין שימחת חיים יש מוות איטי. נפשית ופיזית. תברחי מיד סבלת מספיק . הילדים שלך גם לא יעריכו אותך על שבחרת להם את הדפוק הזה. ולא מגיע להם העונש הזה ואין שום תירוץ.ולא ישתנה מה שאת רואה זה מה יש זה מה יהיה.ולא שום דמיון אחר. תעברי כתובת תיפתחי דף חדש לא כולם חולים . כל פעם שתיזרקי יבוא משהו יותר טוב לא לפחד. תעיפי לכל הרוחות עוד היום. מה עדיף להריח חרא או משהו שמריח יותר טוב תיזרקי ותתרחקי מהסיפור הזה עוד היום.תדברי עם המישפחה על החלטתך ותבקשי את עזרתם לעודד אותך ולעזור לך לא להישאר מאחור. סעי סעי. מבטיחה לך יהיה רק טוב יותר ובאומרי זאת אומרת אני גם לעצמי מנסיון רב בנושא. הלאה.........להעביר דף.

אבל לא להקשיב

גם אני חשבתי שהכל יעבור לו אחרי החתונה ואחר כך חשבתי שזה ייגמר לו אחרי הלידה, ואז אמרתי רק הילד קצת יגדל ובטוח הוא ירגע והכל יהיה כמו פעם בהתחלה לפני כל ההתפרצויות המטורפות האלו, אבל היום אני עם שני ילדים והוא בשלו, מנסה לשלוט בבית ע"י צרחות והתפרצויות. המצער ביותר זה שהוא לא מבין שהוא הורס את הילדים שלו שהוא טוען שהוא כלכך אוהב אותם. (לי הוא כבר לא כלכך מזיז) , חבל, אולי אם הוא ידע שכל התפרצות כזאת קוברת את האהבה שלי אליו הוא היה מפסיק - הבעיה היא שהוא לא מוכן לשמוע. בקיצור - תברחי..... ומהר.

אפשר לזהות עצבנות ביחס של האדם אל קרוביו ואהוביו: היחס אליהם ואליכם יהיה דומה!. במיוחד שימו לב ליחסים במשפחה הקרובה שם קבור הכלב ולעיתים הגוויה מסריחה. אז נא לרחרח לפני החתונה. אנשים משתנים מעט גם אם הם באמת משתדלים. אשתי היתה פסיכולוגית עם התקפי זעם שבאמת נבעו מכאב גדול. היא ידעה לעזור וליעץ לאחרים אך לא לעצמה. במקביל הלכה שנים רבות לטיפול פרטני וקבוצתי שהביא לשינוי קל. אישיותי שהיתה שונה, ובתחילה מושכת, הביאה לזעם וחוסר הסכמה. פסיכולוגים גרמו לי לדבר על המצב ולנסות להבין וכך החזקנו מעמד זמן ארוך מידי עם עליות וירידות. רק כשנפרדנו חזר אלי השקט הנפשי וזה לקח שנים!. לעניות דעתי אין טעם להשאר בקשר שבו יש זעם וכעס וכדי להבין מה הביא אותנו להכנס לקשר כזה באמצעות חברים מאד טובים ומכילים ורצוי עם פסיכולוג טוב; כדי שלא נחזור שוב על אותה הטעות. ובבקשה זיכרו אם קשר זוגי הופך טיפולי אז שיהיה דו צדדי! כלומר שני הצדדים יוצאים נשכרים.

יקירה, תיפרדי ממנו! לאחר שתתחתנו ויהיו ילדים כבר יהיה לך הרבה יותר קשה להיפרד. גירושין עם ילדים זה סבל לכם וגם לילדים. תחשבי קדימה את רוצה למצוא את עצמך גרושה ואת ילדיך נודדים מבית לבית? את רוצה לחיות בסבל עם בן זוג שממרר את חייך ולהישאר למען הילדים? נכון, אין מושלם, אבל יש דברים שלא מתפשרים עליהם. בראש סולם העדיפויות שימי אופי נוח, מזג טוב, בן זוג שידע להעריך אותך ולהתנהג כלפיך בכבוד. אח"כ שימי את שאר התכונות. בהצלחה

קראתי את הכתבה והשתוממתי - הבאמת הצלחת עם דרך טיפולית זאת - או שתיאורטית זה נשמע לך יעיל ? בעלי ואני בטיפול פסיכולוגי במשך שנתיים, בניסיון לפתור את התפרצויות הזעם של בעלי, ושום תובנה לא עוזרת. סלח לי כבודו, התוכל להפנות אלי מישהי שבאמת עזרת לה בשיטתך ? אני חסידה גדולה של פסיכולוגים, אבל ההתפרצויות שאתה מתאר דומות בעיני ליום טוב של בעלי.

לי זה קרה שנפגשתי עם מכר מהעבר וחידשנו קשר ואז פיתאום התפרץ לא הצלחתי להבין אותו ונכנסתי להלם בהתחלה העברתי ואז שוב חזר על זה איזה פעמיים ואז נכנסתי להסטריה עברו לי בראש כל מיני מחשבות ממה זה בא מזילזול ממה נכנסתי לפניקה ולחרדה..וזה הזכיר כל מיני דברים מעבר שנבהלתי ולא רציתי כל כך את קרבתו..וחשבתי אותו למרושע למרות שידעתי בתוכי שזה לא היה ככה ..והיו רגעים בטלפון שהיה נשמע בסדר ...אבל בכל זאת לא ידעתי מנוס..והגבתי בצורה דרסתי..שגרם לי ולו להתדרדר אולי אפילו למצבים לא נעמים שבעבר לא הגענו אילהם...צריך לנסות לשאול באותו רגע למה האדם מגיע למצב כזה את האדם שמתפרץ ולא לחכות כמוני..לא להכנס לטראומה ולקשיב לטרומות החיים להשפיע אלא לנסות להתמודד עם הפחדים...