לא לקחת אמירה מובנת מאליה שנאמרת כל שנה מחדש ולהפוך אותה לטור של 12,000 מילה. סתם, הערה.

לא כל מה שמגדירים לנו כ"בטוח" הוא אכן כזה... ויכול להיות ש"בטוח" הוא בעצם שם קוד לבעלי אינטרס. כמו גלישה בטוחה - שווה תקנו תוכנות = תבזבזו הרבה כסף למרות שיש אלטרנטיבות גלישה ללא סקס = אנחנו חרדים והחינוך שלנו מתעלם מצרכים = התפתחות חברתית של מודחקים שנהיים סוטים ההימורים באינטרנט נורא מסוכנים = במקום תהמרו בפיס ובטוטו הורדת סרטים ושירים = מאוד מסוכן = עדיף תקנו אצלנו במחירים מופרזים בלי פיקוח בקיצור הבנתם - אינטנרט הוא מעוז הדמוקרטיה. וכל בעלי העיניין מנסים להפוך את הטבעי והנכון ל- לא בטוח" וזו הבעיה הכי קשה

לפני כשנתיים כאשר עוד עבדתי בחברת הייטק ידועה יצא לי לקחת חלק ביום הלאומי המדובר (בהתנדבות כמובן). הגעתי בשעות הערב לספרייה הציבורית של גן יבנה, רק כדי לגלות שאף אחד לא ידע שם על האירוע. הספרנית הנבוכה יצאה החוצה ותפסה 4 ילדים תמימים שעברו במקום כדי שלא אשוב בבושת פנים. רובם לא הכירו את רוב הטכנולוגיות שצויינו במצגת שקיבלתי מספר ימים קודם, חדרי צ'ט, מסרים וכולי. למחרת האחראית על האירוע בחברה שלחה אימייל פנימי בו דיווחה על "הצלחת האירוע" :) בקיצור, יצאתי בהרגשה של בזבוז זמן ומשאבים.

השטחיות הריקנית חוגגת וה"ימים" האלה הם היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הפחדה בד"כ פועלת בכיוון ההפוך ויוצרת תגובת נגד. המדינה זקוקה למנהיג שהוא אידאולוג הומניסט.

אני מסתכנת בכך שאקומם את שאר הגולשים ואחשב צקנית, אבל בכל זאת חשוב לומר בקול רם: הרשת היא מקום מסוכן מאוד לילדים. בואו ניקח לדוגמא את אתרי הפורנו. עזבו רגע את מה שמראית שם, את הניצול המיני וההשפלה הנשית. בואו נדבר על מה לא מראים שם - למשל, איידס. למשל פפילומה. בחור שנכנס לאתר כזה לא מבין שמין לא מוגן יכול להיגמר במוות, או שאפילו מין עם קונדום יכול לגרום לחברה שלו לחלות בסרטן צוואר הרחם. זו הצגה מעוותת של המציאות, וצריך לתקן אותה

להרבה יש התנגדות עזה לפעילות הזאת. אבל מה אפשר לעשות כנגד מי שמחליט? ברור שהשיקולים אינם ענייניים, אבל גם למי שקובע יש שיקולים מסוג כזה. אולי צריך עוד כמה מכות כדי שמישהו יתעורר ויגיד שהמלך עירום.

שלום רב, עשייה בתחום הזה , מתרחשת בכל ימות השנה. כן, עשייה אמיתית . אני באופן אישי מתנדב ומרצה בבתי ספר ומוסדות חינוך שונים בכל הארץ. בשנה הראשונה - לא הזמינו אותי להרצות ביום הלאומי. הייתי מועמד למענק על תוכנית יחודית, עשייה והסברה בבתי הספר וברגע האחרון הודיעו לי שלא אוכל להשתתף בגמר מאחר ואני לא מורה של משרד החינוך. אז הבנתי שאני לא צריך לתרום ביום אחד, אני יכול לתרום בכל שאר הימים בסגנון האישי שלי, עם הדגשים שלי ובלי שום מצגת שעומדים מאחוריה גופים אחרים. זאת עשייה אמיתית, ולכן אני עונה לכתב כאן שיש דרכים אחרות שיכולות להיות אפילו אפקטיביות יותר מקמפיין כזה או אחר. מניסיוני האישי, אני מציין לטובה את עמותת "תנועת נוער מחשבים בישראל" שלקחתי חלק בה, שמקיימת סדנאות כאלה במשך השנה. אם יש לך טאץ אישי, סגנון משלך, אם יש לך מסר שאתה מאמין בו אני מאמין שזה יצליח :) לא משנה אם אתה מורה של משרד החינוך, או אם אתה עובד של חברה זו או אחרת. מי שחשוב כאן הוא קהל היעד - התלמידים בבתי הספר בוא נחשוב איך הם היו רוצים ללמוד על הנושא? איך אפשר לעשות את זה: הכי יצירתי, הכי שונה, הכי מגניב! בהצלחה לכל העוסקים במלאכה ביום הלאומי ובמהלך השנה. ניר קוריס nirkouris@mac.com

מנומק, מוסבר ואפילו מוצדק. א-ב-ל, כרגע, ההתארגנות היחידה בעניין היא יום/שבוע האינטרנט הבטוח. ואמנם זה קצר ולא ממש קולע, אבל אם זה מה יש -אז עם זה ננצח. האופציה השניה, פרופ' ברק, היא לקחת את כל רוח ההתנדבות הזאת שטענת שקיימת בך, ואולי להשתמש בסטודנטים מלאי האנרגיות שלך ולהרים פרוייקט שנתי, ארוך טווח, למען יראו וייראו. ולא להשתמש בטקטיקת הפחדה, ולחנך את התלמידים ואת הסביבה והקהילה שלהם שכל כך חשובה בעניין החינוך וככה, אולי, רק אולי, יהיו אנשים וארגונים שילכו בדרכך ויהפכו את ה"יום" הזה לדרך חיים. יכניסו את האג'נדה הזאת לתכנית החינוכית שלהם, לארגון שלהם, לקהילה שלהם, ולבית שלהם. להגיד לא, זה פשוט מאוד. לשבת במגדל השן ולהרצות - זה עוד יותר פשוט. השאלה עכשיו היא רק אם אתה מתכוון להרים את הכפפה. ובמקום להגיד, לטעון, לכתוב, להגיב, לרשום, לפרסם - גם לעשות. -מזאת שעושה-

על מה מוציאים כסף אם אין שום פעילות? ויש לי ילדים, אם היתה פעילות בבית הספר - הייתי יודעת

עזי היקר, אני קורא את מה שאתה כותב ורותח מזעם. יצא לי לקחת חלק בפעילויות שבמסגרת היום הלאומי והלב שלי התמלא בגאווה כאשר ראיתי תלמידים והורים משקיעים מזמנם, לומדים כיצד לנהוג בצורה בטוחה יותר באינטרנט ומכירים תודה. יום מסוים הוא בסה"כ כלי כדי להעלות את המודעות בתקשורת. היום הזה חוזר על עצמו כל שנה. והוא לא יוזמה חד פעמית. הטיעונים שלך נשמעים טרחניים מאוד. אתה נשמע כמו טיפוס שאוהב ויכוחים מלומדים ונהנה מעצם הויכוח. לכן אין לי כח להכנס לכל אחד מהטיעונים שלך (למרות שיש לי מה לכתוב בכל נושא). אני מאחל שימשיכו לא להקשיב לך. שיקשיבו לתוכניות הטלביזיה, למורים ולמדריכים שעושים עבודת קודש כדי להזהיר בפני הסכנות שיש באינטרנט. ליאור

.....כבוד למגזר....!!

אתה לא אומר אוטו בטוחה, נכון? אז על תגיד גם אינטרנט בטוחה, אפילו אם התרגום הוא לרשת.

מאד חורה הכתבה הזאת. בפעם המי יודע כמה שוב רואים את הנתק בין האקדמיה למערכת החינוך גן-תיכון. מה יותר קל מהתנשאות של אקדמאי מנוסה מעל הגדר, לספר מה מערכת החינוך לא עושה טוב. מה דר' ברק דנן תורם לחינוך? למערכת החינוך? אולי יספר על החמדנות שלו לשכר מופקע לכל הרצאה שהוא מוזמן על ידי מי מהמערכת שרוצה לשמוע מה יש לו לאמר? אולי יספר איך הוא לא תורם מנסיונו ומהידע שלו על מניעה ופיתוי של נערים ונערות מלפול ברשת? לא, זה לא! הוא יבא בארשת צדקנית מיתממת, איזה חכם גדול הוא, ואיזו מערכת מטופשת שעושה, טפו טפו טפו יום לאומי לתודעת "אינטרנט בטוח". לפחות היה מצטרף לאנשים ממערכת החינוך שלא מבינים דבר לדבריו, ונותן מנסיונו וכישורי ההובלה שלו (אם יש כאלה) להוביל מהלך חשוב לבעינה אקוטית של בני נוער. אז הוא אומר - אודער גזוקט - שכולם נורא לא מבינים, והוא חכם גדול יודע כל. גם אם זה כך, ויש להטיל הרבה ספק בכך, הרי המאמר לא יביא לשום שינוי, רק לריחוק נוסף של האקדמיה ממערכת שמשוועת לכח מקצועי ממשי, שבא מתוך נתינה ותרומה לאיכות החברה כאן, ולא לעוד חוכמולוג שמכרכר מהגדר מלמעלה קו-קו-ריקו תראו איזו כרבולת אדומה יש לי, ואיזה חכם גדול אני ואתם, מה אתם? דר' ברק הנכבד, איסטא בלגינה קיש קיש קריא, עשה ואל תדבר. נראה אותך תורם מצטרף ועושה משהו למערכת החינוך. קנה את הזכות שלך לבקר, בתחום שאתה באמת מבין בו. לא הרווחת אותה, ההפך! לא גרמת לשום תועלת, לחברה, לאיכותה, לחינוך שלה, אלא לניפוח האגו העצמי, שביננו, בתור דר' לפסיכולוגיה הייתי מצפה שעם ידע וכישורים כמו שלך, לא היית נופל בפח פתטי זה. התבדנו, לא נורא.

זה לא היום הכי בטוח אלא היום הכי מלא בוירוסים!

לא רציתי לשלב בפוסט שבחים אישיים לגביי, אבל אם כבר טענתם ושאלתם לגבי הנתק שלי כאיש אקדמיה מהשטח, ופעילות ההתנדבות שלי, אני שמח וגאה לספר לכם (ומי שירצה לדעת יותר יוכל לשמוע ממני אישית, או סתם לעשות חיפוש ברשת) שאני מעורב, כבר שנים, ביוזמות לא מעטות, בארץ ובעולם, בהתנדבות מלאה ותוך השקעה עצומה של זמן ומאמץ מצדי. לא רק שהקמתי את "סהר" והובלתי אותו למקום המכובד בו הוא נמצא בהצלת אנשים ותמיכה נפשית, אלא שאני לוקח חלק פעיל בפורטל "מוטקה" לקשישים (על כך אפרסם פוסט בקרוב) ובעוד אי-אלו יוזמות חשובות באינטרנט. הייתי גם מראשוני וממקימי אשנ"ב וחבר בהנהלתה במשך 3 שנים. וכאמור - תוכלו למצוא על מעללי ההתנדבות שלי חומר רב ברשת ומחוצה לה. אז אנא - בלי הטפות מסוג זה!

תקראו כאן ותבינו למה http://www.theinquirer.net/default.aspx?article=29157

צודק פרופ' ברק: חינוך הוא תהליך מתמשך ורצוף - ולכן לא די ב"יום לאומי" על מנת לאבטח את האינטרנט. אבל מי שמכיר את עולם ההסברה והתקשורת (ומה לעשות, חינוך לצריכת תקשורת נעשה גם באמצעות התקשורת) יודע שעל מנת להיכנס לרשימת השידור ולקבל כותרת וחשיפה לפעילותו החיובית - צריך אירוע שאפשר יהיה "לתלות" את הסיפור עליו. האלטרנטיבה האחרת, היא להמתין לאירוע חיצוני - התאבדות של גולש, חלילה, או פיתוי קטין - ואז לשווק את המסר שלך לאינטרנט בטוח במתכונת של חוכמה שלאחר מעשה. אלא שמעבר לדיון המקצועי המלומד, יש כאן גם רובד אישי אינטרסנטי, שאותו נמנע פרופ' ברק מלחשוף. בשכבר הימים, פעל פרופ' ברק במסגרת עמותת "אשנב" (עמותת שימוש נבון באינטרנט), העוסקת בחינוך לצריכה נכונה של המדיום הזה ועומדת, בין השאר, גם מאחורי היום הלאומי לאינטרנט בטוח. בהמשך, נפרדו דרכיהם, ופרופ' ברק המשיך יחד עם תורמים שאותם הכיר במסגרת "אשנב", על מנת להקים את עמותת "סהר" - סיוע והקשבה ברשת, המספקת סיוע נפשי באמצעות צ'אט אינטרנטי. המשקעים האישיים בין שני הצדדים הופכים השתתפות של פרופ' ברק באירוע הצבוע בצבעי "אשנב" למשהו שאינו רחוק מישיבה של איווט ליברמן תחת דגל החמאס. אלא שהסיפור אינו מסתיים בין שני הארגונים. בצד סה"ר, פועלות כיום באינטרנט הישראלי עוד כמה וכמה עמותות המציעות שירותי תמיכה נפשית וסיוע. די אם נזכיר את ער"ן המרחיב את פעילותו הטלפונית גם אל הרשת, את על"ם המתמחה אמנם בצעירים ובני נוער - אבל כולנו יודעים שהרשת שייכת במידה רבה לבני הגילאים האלה, ויסלחו לי עמותות וגופים נוספים שאותם לא הזכרתי. מאו טסה-טונג אמר פעם "יפרחו אלף פרחים". כאשר כל הפרחים האלה סמוכים על שולחנם של אותם תורמים ואותם משרדי ממשלה, ומספקים למעשה שירותים כמעט חופפים - אין מדובר בפלוראליזם: זהו חוסר יעילות לשמו. הפתרון פשוט. רוצים אינטנרנט בטוח? תסגרו את כל הארגונים הפועלים בתחום בחדר נעול, ותודיעו להם שאין יותר תקציבים, ואין הכרה של מס הכנסה בתרומות, עד שלא יתכבדו ויבנו מסגרת אחת משותפת, חסונה ויעילה, לשירות טוב יותר. וכך, עד שיעלה עשן לבן, וייתמר לו אל שמי האינטרנט הישראלי הזכים, הבהירים והחפים מסכנה.

טובה להיות עצובים. זאת תגובה שנמחקה ולא פורסמה בקשר לכתבה אחרת וגם אולי לזאת.

צודק פרופ' ברק בתאור הדרך הנכונה לחנך להתנהגות בטוחה והוגנת ברשת, אבל אינו צודק בטענותיו כלפי פעולות משרד החינוך בעניין זה, ואולי מתוך שאין הוא מכיר את הפעילות שנעשית בעניין במהלך השנה כולה. - "יום האינטרנט הבטוח" אינו פעולה חד פעמית, אל יום שיא שבא בעקבות התערבות המשכית במהחלך שנת הלימודים כולה. - הפעילות נעשית בבתי הספר בתוך כדי פעילויות אחרות, בנוסף לפעולות הסברה ישירות מגוונות המכוונות לעניין הסכנות ברשת, התנהגות זהירה ברשת, שמירה על זכויות יוצרים וכיוצא בזה. -בית הספר מוגבל ביכולתו "ללמד" את ההורים, אבל התוכנית להתנהגות בטוחה ברשת עושה לא מעט לשלב את ההורים בפעילויות, ולפחות במודעות לעניין. - יש מחקר שעוקב אחר המודעות וההתנהגות של התלמידים ברשת. המחקר נערך מידי שנה (דומני כבר שלוש שנים). תוצאות המחקרים וקטעים מהם אף פורסמו בעתונות היומית. תוצאות המחקר של כל בית ספר נשלחות להנהלת בית הספר, כדי שהצוות יוכל לראות את המצב, לבדוק אם יש שיפור ולפעול בנקודות שהתגלו כרגישות. - שיטת ההתערבות מבוססת על קשר אישי, תמיכה, הסברה עניינית וכיוצא בזה. ובכן, פרופ' ברק, עקרונות התורה שלך מיושמות. החינוך להתנהגות הוגנת ברשת - אם אתה נאמן להם - היו צריכים לחייב אותך לבדוק לפני שאתה מפרסם. זה עדיין לא מאוחר. תוכל לבדוק ולחזור בך מן הבקורת. באשר ליום - כאמור, זהו יום שיא, שמטרתו להעלות את הנושא לכתרות ולהביא אותו למודעות של הרבים, לגייס גופים ומתנדבים לפעילות, ועוד כיוצא באלה מטרות שרק מחזקות את הפעולה המתמשכת. ואת זה אתה מבקר? זה בערך כמו לבקר את האולימפיאדה ולהגיד שהיר עושה נזק משתי סיבות: 1. כי צריך לעשות ספורט כל השנה ולא רק אחת לארבע שנים באולימפיאדה, 2. מפני שיש לי מה לייעץ ולא הקשיבו לי. נשמע משכנע. לא?

למרות התגובה הארוכה והמפורטת שלך, אני מצטער לומר שאתה טועה ומטעה. אני יכול להתייחס לכל משפט שלך ולהזים אותו בעזרת עובדות - אך לא נראה לי שמישהו יצא מכך נישכר. אני בקשר עם מאות מורים, יועצים, מנהלים. אני מצוי מאד במצב בשטח. לאור זאת, נראה לי שהתמונה שאתה מציג לא מייצגת שום מציאות אמיתית, אלא לגבי מספר קטן (אפילו זניח) של בתי-ספר, ומספר קטן של כיתות ותלמידים בבתי-ספר אלו. המצב הכללי הוא של הזנחה, בורות, והעדר כל חינוך מונע אמיתי, וצר לי שאתה מתחמק ונמנע מלראות את האמת. לגבי מחקר: זה ממש מצחיק אותי. אילו היית קורא את מה שכתבתי בעבר על הנושא, ואילו היית מכיר ומתמצא במחקרי הערכה, היית מבין ששאלון כזה (שאני מכיר אותו היטב) לא מודד דבר שיש בו משום הערכה על שינוי. צר לי שאתה טועה ומטעה, וצר לי עוד יותר שאתה -- כמו שציינתי בפוסט -- מצוי באשליה שנעשית הערכה מחקרית של "היום" (או של התוכנית הרחבה שאתה מאמין שקיימת). בכלל, התגובה שלך רק מחזקת את מה שכתבתי: יש אשליה, מחוזקת בגורמים אינטרסנטיים, שאמנם נעשה מעשה חינוכי מועיל. בפועל, זו אשליה והזיה גרידא. הטעות הכי גדולה היא שאתה (ואחרים) מאמין שנעשה משהו, ולא רואה איך לא נעשה שום דבר רציני, ועוד יותר -- מתעלם מהבעיות החמורות בשטח, שרק הולכות ומתעצמות, במקום ללכת ולדעוך (אילו אמנם היה חינוך מונע כל-כך מוצלח כפי שסיפרת לנו). טול קורה מבין עיניך, עוזי! המלך הוא עירום, וככל שתמהר ותכיר בכך כך יש סיכוי לשינוי אמיתי בנושא חשוב זה.

כולם טועים ומטעים חוץ ממך? ואתה נמצא בכל מקום ויודע הכל, רק לא מוכן להתנדב? ומהתכתבות של אחרים אני מבין שאתה מוכן לתרום רק תמורת תשלום גבוה, זה נכון? אין לי ספק בידע הרחב שלך, אבל אתה כנראה לא יודע הכל, ובבטחונך הרב בעצמך אתה הוא זה שטועה ומטעה. אגב, הרבה מן הפעולות שנעשות למען התנהלות זהירה והוגנת ברשת, נעשית על-ידי מתנדבים, והם לא רק מחלקים עצות. אם אתה יודע כל כך הרבה, תתנדב אבל תתחבא מאחורי רציונל עקום "אני לא מתנדב כי לא עושים מה שאני מציע". מי שמדבר ולא עושה מגלגל את האחריות בשטח לאחרים. מי שעושה, בודאי לא עושה מסספיק, והוא חשוף לבקורת כמו זו שלך, כי למרות העשייה, הבעיות חמורות ומתעצמות, למרות ההשתדלות, מורים רבים עדיין לא משתפים פעולה ואולי גם לא מודעים לבעיות הללו (לא רק לגבי תלמידיהם, אולי גם כלפי ילדיהם). המלך לא ערום, אבל כוחו לא מספיק לפתור את הבעיית החמורות בהבל פה, ואתה מנסה להיות החייט שנותן עצות ולא תופר בגדים. אז אם אתה כזה כפי שאתה מציג את עצמך, רד מהגדר, כפי שהציע לך אברום רותם, ותרתום את עצמך לעשייה.

אתה קורא להפעלת תוכנית מניעה מקיפה רחבה ככל שידוע לי כל זאת דורש משאבים רבים. בתור אמא אני יודעת שבבית הספר מועלות תוכניות מניעה שונות חינוך מיני/ עישון/ סמים וכד'. בעוד יש קיצוץ נרחב של שעות הוראה וקיצוץ של שעות ייעוץ. אז מתי לדעתך ובאילו תקציבים מי יעביר את התוכניות / יכשיר את האנשים. באקדמיה הכל מסתדר יפה לצערנו המציאות שונה כך שאני מעדיפה שכן יהיו ימי שיא אשר אולי לא ישיגו את התוצאה האופטימלית של תוכנית מניעה אך יעלו למודעות של הציבור את הבעיה ואולי משם תצמח הישועה בדמות הורים שמבינים שיבאו להנחות בבתי הספר בלחץ ההורים על המנהלים לטפל בנושא ולשים אותו בסדר העדיפויות. דרך אגב בתי התבקשה לענות על סקר ממוחשב בנושא אולי זו כוונת המחקר שדיבר אליה עוזי השני? אני מאמינה שהאמת נימצאת אישם באמצע שיש מקומות שהפעילות עובדת לאורך השנה ויש מקומות שהחשיפה לנושא היא רק ביום השיא. אך כל חשיפה ומודעות היא חשובה וכל אחד עושה אותה בדרכו. כמו כן אנו יודעים כי אדם משיך להתנדב ולתת עם הוא מקבל תמורה כל שהי לאו דווקא בכסף. חבל לי שלא הצעת את דרכך בנימוק והסבר ובדרך ארץ ולא בזלזול. לדעתי אין לזלזל בעשייה של אנשים.,

צר לי שאתה לא ער לתוכניות מניעה אפקטיביות בנושא חשוב זה, ומתלהב מהתערבויות מיותרות ומזיקות כפי שנעשות. אכן, אני יודע, מתמצא ומומחה בתחום - ואומר זאת בגאווה רבה. אם אינך יודע, אני מתנדב, שנים רבות, בפעולות וארגונים רבים ואינני זקוק לעצתך להתנדב. גם בנושא המדובר הצעתי את עזרתי, בהתנדבות, אך בתנאי שהדרך החינוכית תהיה נכונה -- מה שלצערי לא התקבל על-ידי המנפנפים בבגדי המלך הוירטואליים. שוב, עוזי, טול קורה מבין עיניך, לך ולמד את הנושא בצורה רצינית, ואם תרצה תוכל גם להניע את המערכת לשפר דרכיה.

אם תקראי שוב את הפוסט שלי - נראה לי שתמצאי בו תשובות לכל ההשגות שלך. הטענה בדבר תקציב לא רצינית, שכן את הכספים הקיימים ניתן לנצל אחרת לגמרי, שלא לדבר על ניצול נכון של מתנדבים. לשמחתי ולגאוותי, אינני מן המרצים המסתגרים באקדמיה ואני תורם, זה שנים רבות, בהתנדבות, הרבה מזמני, מרצי וידיעותי למערכות שונות, כולל מערכת החינוך. אז לפחות אל תאשימי אם אינך יודעת!

ראשית, גם לי יש ביקורת רבה על מה שראיתי מהיום הבטוח בשנים קודמות. יחד עם זה, לדעתי יש מקום לתת כתף - ביחוד למי שמבין גם בחינוך וגם באינטרנט. א. ברור שחינוך מתמשך השפעתו עשויה להיות משמעותית, וארוע יחיד רק לעיתים רחוקות הוא ארוע שמשפיע חזק ומעצב נורמות. אבל זה לא סותר את העובדה, שגם ארוע יחיד תורם. הוא מצטבר לשיחות, דיבורים. ברור שאיכות הארוע משמעותית. אם זה נעשה באופן לא טוב, אז לא תהיה לזה הרבה השפעה. אבל היו בחיי ובחיי אנשים שאני מכיר, ארועים יחידים ששינו דברים - לאו דווקא ארועים טראומטיים. שנית, "אינטרנט בטוח" זה לא רק שינוי נורמות של מוסר. זה גם ידע ומודעות. ידע, זה בוודאי דבר שניתן להעביר בהרצאה אחת (בהיקף לא מבוטל, אם אתה מתמקד במקומות נכונים). מודעות - אם אתה טוב - אתה יכול להשפיע. כבר עשית משהו. זה לא קשור לשאלה האם זה מצליח כרגע או לא. זה יותר קשור לשאלה האם אתה יכול להצליח לתרום. במסגרת הקיימת. שנית, בין אם ההרצאות תורמות באופן ישיר או לא, עצם ההתעסקות והדיבור על הנושא, אם ההתעסקות התקשורתית לקראת או לאחר יום האינטרנט הבטוח, ואם זה ההתעסקות בביקורת על היום - הבאתו למודעות ציבורית בשנים האחרונות השפיעה לדעתי. היתה השתקפות של זה גם במחקר של פרופ' דפנה למיש.

הנני שייכת למורים שרואים בנושא הגלישה הבטוחה מטרה עליונה. בשנה שעברה זכה בית הספר שלי בפרס ואני זכיתי לפרס במקום השני בתחרות המורה היזם. דווקא משום כך, אני מזדהה עם הביקורת המופנית למערכת החינוך, מכיוון שאני מזהה בה חוסר הכוונה בצורה מערכתית בהטמעת ערכי חינוך והתנהגות. אני מכירה אותך ופוגשת אותך באירועים שונים ויודעת שאתה שייך לצוות מתכנן ומבצע ומעריכה אותך. הבעיה היא שבשטח ובמציאות, אין שיתוף פעולה ואין הטמעה של צוות חינוכי שצריך לעסוק בנושא זה כל הזמן כי כיום האינטרנט הוא חלק מלמידה. אנו רגילים במערכת החינוך לציין מאורעות שונים סביב שבוע בודד ולכאן מופנית הביקורת, בזמן שכל הנושא הוא דיני נפשות ויש לעסוק בכך כל הזמן כחלק מתהליך חינוכי התנהגותי ולזה התכוון עזי. אני באופן אישי, למרות הביקורת שיש לי, מרגישה מחוייבות לעסוק בנושא זה בביה'ס כל השנה. לדוגמא: כל כיתות ז' רואים זו השנה השלישית את ההצגה חיבור מהיר שלאחריה מתקיימים שיעורי חברה ודיון שאותו הכנתי למורות, בהמשך הכנתי פעילויות מוכנות באתר בית הספר ועכשו עדכנתי אותן לשנה הזו ולשבוע הזה. הבעיה, שזה קם ונופל על אנשים מאמינים כמוני וישנם הרבה כאלה, אלא שקולם אינו נשמע ברמה, מכיוון שבמשך השנה יש עוד נושאים ובמערכת החינוך ישנו הרגל שתכנים אלה יעלו רק בשבוע זה. הפער הגדול אינו נמצא בין האקדמיה ומערכת החינוך, הוא נמצא בתוך מערכת החינוך בחיבור בין המורים ובין התלמידים, שם לדעתי קבור הכלב וראוי שקובעי המדיניות ישקיעו במורים כדי שיוכלו ללמד ולחנך לעידן הדיגיטאלי הדורש התאמה חינוכית, תרבותית והתנהגותית. אני מחשיבה עצמי לאלה שאכפת להם ומוכנה לתרום לשינוי החשיבה כדי לתת לתכני שבוע האינטרנט תוקף קבוע ולא זמני לשבוע אחד!

כמו אותו יציע מפורסם בכל מגרש כדורגל, שם מרוכז הקומץ, שככל קומץ הוא הרעשני ביותר, וחזותו - חזות הכל.. כך גם מקבץ התגובות כאן. והרוב הדומם? הוא מכיר את הכותב ואת פועלו, ומבין כי הכותב מדבר מדם ליבו. והקומץ? ירעיש בחצוצרות ואז יתפזר אט אט לביתו. איש איש לאוהלו.

כל מילה נכונה. אני חילונית מאד ושלחתי את ביתי לחינוך הדתי בגלל הסיבות שמנית. אתן דוגמא: המורים רוצים לעודד קריאה. לא עושים "יום קריאה". אלא כל היום מעודדים לקרוא בעשרות דרכים שונות. ולא פחות חשוב תוך יצירת רשת בית - בית ספר שמחייבת את הילדים לקרוא. ההורים חותמים שהילד קרא בבית , כשנתנו ספרים מתקדמים יותר- ההורים חותמים שהילד קרא את הספר לפחות פעמיים ועוד מליון דרכים לעידודו הקריאה , כל הזמן. וכך בעוד נושאים רבים נוספים. לחינוך החילוני יש הרבה מה ללמוד.