אותך נזכור לעד ירון

ארי היה איתי ביחד בסוללת הסיוע. אדם למופת, קצין מעולה, איש חכם ומשכיל וחבר אמיתי. יהי זכרו ברוך.

מלחמת יום כיפור - יגאל פסו , שמחה טאו , מלקר חנן , הרצל צדיקיאן , בוקי הנריק , גרוס יוסף , שוקי ויאטר , דן רונן , אוהלי עודד , רובינשטיין אליעזר , עומר גרינשטיין , נורי בנימין , חממי יהודה , אליעזר כלפה , סליקטר דוד , שמואל עוזרי , פליישמן יוסף , מקסים בוסקילה , גולדנברג אמנון , דויטשמן משה , עודד הס , ויסמן אנטולי , זוסמן רמי , קורמס יגאל ,

באתר הנצחות חללי הטרור בישראל, הניחו פרח על האנדרטה וההנצחה של החללים www.ezy.co.il

אני יושב לי בבית קפה בפראג, שומע דרך הלפטופ את הצפירה ומתבונן באנשים הולכים ברחוב, נהנים וצוחקים, כאשר במרחק של מספר שעות אנשים מתייפחים על אובדנם. לא בא לי שילדיי יסתכנו בשביל פוליטיקאים לא מוצלחים. די...! כל שנה אותם נואמים צבועים, "הגאים בצבא ובמדינה" נמאס לי. אני רואה מסביבי אנשים עם שמחת חיים, לא כמונו שהשמחה מתפוגגת מחיינו. הגיע הזמן לקום לעתיד ורוד יותר!!!

עמית חסדאי הגיע כסמל צעיר לפלוגה בה שירתתי . יחד עברתי איתו את ההתלבטויות על הקצונה ועל המשך הדרך . אמת נדיר . יהי זכרו ברוך

ילדה עם חייך שתמיד הפתיעה את כולם. לא נשכח אותך, נזכור תמיד! 282

רס"ן אביהו יעקב הי"ד סמ"ר יואב פכטהולד ז"ל סג"מ ירון קהירי ז"ל שרה לישה הי"ד שוטר יונה רוזנטל ז"ל רב"ט אמיר מלט הי"ד סמל מאיר לאופר הי"ד טוראי אלי שפר הי"ד

היה איתי בגולני 13 אוגוסט 2000 נפל במילואים במלחמת לבנון השניה. תמיד נזכור את הצחוק שלך .

שנפל בעת מילוי תפקידו ב-ז' בתשרי תשנ"ח 08.10.97 יעקב, לעולם לא אשכח אותך!!! אתה בליבי! יהי זכרך וזכר הנופלים ברוך.

תגיד, אתה חושב ששכחתי? אני לא צריכה ימי זיכרון וצפירות, בשביל לזכור אותך, אפילו שבמשך השנים, הדמות שלך לאט מתערפלת במאגרי הפלאשבקים שלי. ביום הזיכרון, כמו בכל שנה, הכאב מתחדד עוד יותר וננעץ. אני חושבת, מי היית, אם היית היום. גדלנו ביחד, אמנם היית מבוגר ממני בכמה שנים, אבל עברנו ילדות מאושרת, עם הורים נהדרים. "האבאים שלנו עובדים ביחד בעבודה", קשקשנו יום אחד, כשהיינו קטנטנים ברמת הזאטוט. ואכן, משפחות צמודות, קרובות, חווינו יחד חוויות והרפתקאות, טיולים, פיקניקים בשבת, אירועים. מאז שהלכת, עברו יותר מ19 שנים. אבל המבט של אמך, עיניה הכבויות מאז, אלו נראים תמיד טריים, כאילו רק עכשיו זה קרה. כשאני מסתכלת באלבומים מילדותי (ותודה להוריי באמת שהרבו בצילומים), עולות התמונות הנוסטלגיות, חלקן בשחור לבן, שלי יושבת במרפסת ביתך, שלך משחק כדורגל באמצע קפיצה. אני חושבת שאם היית איתנו היום, לבטח היית עושה משהו גדול ואמיץ, כרגיל, כפי שהיית תמיד. בן בכור, שההורים תמיד היו גאים בו. עכשיו, אני גדולה ממך בהרבה, מהגיל בו היית כשנפלת. הערצתי אותך כבר מגיל הגן, תמיד היית לי לדמות כובשת, קסומה כזו, המשלבת קשיחות ורוך, במינון שצריך, במקום ובזמן הנכון. וכמה מלחמות נלחמת, רק התגייסת, וכבר התרוצצת לך בכל האיזורים החמים, לא נחת לרגע, בקושי ראו אותך, אבל התגאו בך כולם, נו מה, יחידה מובחרת. הרי לך לא יכול לקרות כלום. אתה חזק, אתה לא סתם בן תמותה רגיל. כ"כ התבגרת, משהו בשובביות הילדותית, ההקנטות, והצחוקים, התחלף בבגרות, בדאגה לחברים שלך בשטח, באחריות, בחוסן נפשי. כבר לא היית ילד של אמא ואבא, היית חייל, של הצבא. היית חוזר הביתה על מדים, מאובק, היינו נפגשים, ותמיד חשבתי איך הירוק של העיניים מסתדר עם הירוק של המדים, ואולי גם ההפך. ובאותו יום ארור, כשהוקפת אתה וחייליך במחבלים, מצא הכדור הכסוף את הדרך אל ראשך, בס"מ החשוף שהותירה הקסדה. היית כ"כ מוגן, אפוד, נשק. יריתם חזרה, כל הפלוגה היתה אמיצה, וכדור אחד של מחבל מזורגג, פגע באספלט וניתר לרקה, איזה חוסר מזל. כמה שעות קודם לכן, עוד היית בבית, במקלחת, שואף את ניחוחות הבישולים של אמא שלך שמילאו את המטבח וטיילו בבית. ואז, צלצל הטלפון, עידכנו אותך במה שקורה כשאתה בחופשה. וחייל אחד חולה, נדהם כשהתנדבת להחליף אותו. לא חשבת פעמיים. ישר עשית, פעלת, כן אומרים תמיד שהטובים הולכים. והלכת לפעילות כשבעצם היה זה תורו של חייל אחר. חייל שהיום- אולי הוא אפילו כבר אבא, בזכותך. (המשך בהודעה הבאה)

גם כשנפצעת, עוד לפני הירייה, פינית פצועים, ואמרו לך שאתה מדמם ופצוע, אבל לך לא היה אכפת מעצמך. אין כמו חברים, אף אחד לא נוטש חברים בשטח, נכון? נשארת בשדה הקרב לעזור לאלו שנפגעו, מסור, אמיץ, בלי חששות, ואז... חטפת. נלחמת במלחמה הזו, בשביל אחרים, באופן הכי לא אגואיסטי שקיים, ולו רק היית יודע כמה מלחמות עוד היו אחריך. נלחמת להציל את חייהם של אחרים. אח"כ, בבית החולים, נלחמת 4 ימים על חייך שלך. אמא ואבא לא הרשו לי לבוא אז ולראות אותך גוסס, אני זוכרת. "הוא צמח" הם הסבירו לי כשחזרתי מבית הספר. ידעתי שמבחוץ אתה כבר מת, גמור, אבל אמרו שאולי אתה עוד מרגיש ושומע, והעיקר שתחיה, לא חשוב הנזק. אמא שלי ישבה ליד מיטתך, דיברה אליך שעות, על הקטיף בפרדס, ועל ריצות בשדות היכן שגרתם, על בחורות וים ועל כל מה שמוכרחים להמשיך. היא ביקשה ממך, שתישאר, לא משנה אפילו אם תהיה נכה. העיקר שתהיה. אבא שלי בכה עם אביך. נאבקת, כולם יודעים, גם הרופאים, אבל הסיכוי בשבילך היה מאוחר. עיניים בורקות, חיוך גמיש עם גומות, פצצה של אנרגיה, פתאום הכל כבה. אמא שלך, נכנסה לתוך החושך, ומצאה את האור בדמות האלוהים. האשה החמה והזוהרת, מצאה נחמה בדת, והתרחקה מכולם, גם ממשפחתה, אבל היא טוענת שהיא מדברת איתך כל הזמן, ושאתה עונה. אתה עונה לה, נכון? אבא שלך הזדקן ביום אחד - כמו 20 שנה. אחותך שתקה, ושנים אח"כ התחתנה בחתונה מתוקה-מרירה, שהיית חסר בה כ"כ. אחיך הקטן היה רק בן 4, ועוד לא הבין. היום הוא בצבא, קרבי בדיוק כמוך. הכריח את הוריו לחתום. אני לא חושבת שבבית שלו יעצמו עין עד שיסיים את שירותו הצבאי. והנה אנחנו בתמונה ביער, והנה שנינו מצולמים עם שיפודים ביד, ופה רדפנו אחרי פרפרים לבנים, והנה אנחנו מצולמים מאוכזבים שלא הצלחנו ללטף פרפר חמקמק. והנה אתה מניף כדור, ואני בצד מחייכת. הנציחו את השם שלך בכל מיני צורות. איש לא שכח ולא ישכח, פלצני ככל שייראה הדבר, יש זכרונות שנשארים חקוקים כמו קעקוע. את ההורים שלי אני בקושי רואה ביום הזיכרון. הם מתרוצצים מאזכרה לאזכרה, מבית עלמין אחד לשני, כדי להספיק לבקר את כולם... ואתה, איפה שאתה נמצא עכשיו, לא רוצה שיעשו ביג דיל ויטרחו. "עיזבו, יש פקקים בדרך" בטח היית אומר, ואני יכולה לדמיין את הפנים שלך מולי, חבר שלי. חבר טוב שלי, עם עיניים ירוקות חמות וחכמות. ילד יפה שגדל לאיש יפה והיום הנשמה היפה שלו מרחפת כמו משב רוח נעים ומלטף את הלחי - באמצע הסתיו. הילד של החברים של אמא ואבא, ילד, היית פשוט ילד אהבה. ילד שעשה לי פרפרים בבטן עוד לפני שבכלל ידעתי והבנתי מה משמעותם. כן, תמיד הטובים הולכים, ולפעמים אני נודדת במחשבות, למה זה באמת כך? עוד לא נולד החייל שנפל ואמרו עליו :"זה, היה כזה סנוב" או "הוא אף פעם לא היה נחמד". זוכר את הנדנדה בחצר? איך היית דואג לי שלא אפול? איך היינו מפלחים שסקים מהעץ של השכנים, ואוכלים כל מיני דברים דביקים, ו... ו... ולמה לעזאזל ענית לשיחת הטלפון ההיא... ? פששש... איך הספידו אותך, היה טקס יפה ועצוב, וכל החברים המצ'ואים שלך לא התאפקו, בכו בזרועות חבריהם, בכו בקול כשהמפקדים שלך דיברו בקול סדוק ושיבחו אותך על שהצלת אחרים. היית מורעל על הצבא, זה היה כ"כ ברור, עוד כשהיית ילד קטן, תמיד היתה בך ההתלהבות שמעבר. חדור מוטיבציה באופן שלא ייאמן. הרי אם לא היית יוצא למשימתך האחרונה, היית אוכל את עצמך על זה שהחברים שלך שם ואתה בבית. לא עשו עליך סרט, ההורים שלך צנועים, שונאי פירסום. לא שידרו את הלוויה שלך בטלויזיה. המשפחה רצתה להתאבל בפרטיות, בשקט. בשבעה, הנדנדות בחצר עמדו מיותמות. רק הרוח העבירה בהן נדנוד קל ויבש. כאילו שהנדנדות מתו איתך, כאילו שקצת מכל הדברים החיים מתו איתך, שלא תהיה לבד. בכיתי, ואתה זלגת מדמעותיי. הלב שלי נשמט ונשר. מישהו אמר שהעולם נחרב כשהלכת. ואני הרגשתי שבעצם, נחרבתי אני. דמעות עגולות במורד הלחי, כעס, אובדן, וילדה מתנדנדת לבד. החבר שלך יצר שיר לזכרך, והדיסק הזה שמור אצלנו בבית, במקום בו לעולם לא יינזק. כמו מוצג מוזיאוני שאסור בו לגעת. החברים שלך, אלו שנותרו בחיים, יצרו לעצמם משפחות משלהם. ואתה, בן 20. גם מחר. תמיד. אוהבת, אני.

אסף נפל והוא כמט בן 17 שנה, בדרכו הבייתה מבית הספר. חייו הקצרים מתוארים באתר לזכרו www.blondi.co.il

נפל בלבנון 22 בפברואר 1999,בעת פעולה מבצעית. יהי זיכרו ברוך אתר לזכרו http://www.liraz-tito.org/

רס"ל קרן טנדלר, בת 26 מרחובות, היא החיילת הראשונה שנהרגה במלחמת לבנון השנה. היא נהרגה ב-12 באוגוסט בדרום לבנון. קרן שירתה כמכונאית מוטסת במילואים. בעקבות האירועים בצפון, היא גוייסה פעם נוספת למילואים ורגע לפני שעלתה ללבנון, עוד הספיקה לחגוג באירוע של אחת מחברותיה. קרן אף הייתה סטודנטית מצטיינת למשפטים במסלול האקדמי של המכללה למנהל. הותירה אחריה זוג הורים ואח צעיר

שנרצח בידי אנשי הגנה בזמן הסזון בחיפה, וצורף רק חמישים שנה לאחר מכן לרשימת הנופלים. "אלוהים כותב ישר בשורות עקומות", כתב ווינסטון צ'רצ'יל. קשה להעניק הסבר הגיוני כיצד מותך בידי אנשי הגנה סייע להקמתה של מדינה בידי אותם אנשי הגנה ממש. כיצד הידיים ששפכו את דמך חתמו בידיים רועדות על מגילת העצמאות. זאת לא נדע, אבל נדע שזכית להיות הדיו, להיות השורה העקומה, הנפתלת, שאותה כתב הקדוש ברוך הוא בדף הגדול שכותרתו: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". ימתקו לך רגבי עפרך.

רס"ן אביהו יעקב הי"ד סמ"ר יואב פכטהולד ז"ל סג"מ ירון קהירי ז"ל שרה לישה הי"ד שוטר יונה רוזנטל ז"ל רב"ט אמיר מלט הי"ד סמל מאיר לאופר הי"ד טוראי אלי שפר הי"ד ירון ואפי אונגר הי"ד

נהרג בקרב עם מחבלים בלבנון, נקבר בקדומים. יהי זכרו ברוך.

מעיין נעים נהרגה בדרכה לבסיס ע"י מחבל בן עוולה שקטף את חייה, את הפרח שרצה לגדול ולפרוח, יהי זכרה וזכר כל עם ישראל ברוך.......

שלמה נפל במלחמת של"ג, נעם ואביעד נפלו ברצועת עזה.