ונוגע ללב... כתיבה נהדרת.

וזו של רפי מתוארת כמקסימה במיוחד. רעיון מדליק עם התמונות של האוכל במקרר :-)

במלחמת שלום הגליל בלב ליבה של לבנון, הרוגים שעה לפני ...ואז הגיעו העיתונים ומר דן בן אמוץ פרסם בעיתון מסגרות שחורות , וקרא לחיילי צ.ה.ל להכין תמונות שיתאימו למסגרות. ואתם מפרסמים את שמו בערב הזה , ואת ספרו. ורק החיילים ההם, נשארו תמונות בתוך מסגרותיו *****

זו היתה דרכו לנסות להתריע נגד המלחמה, שגבתה אבידות רבות. לא הוא זה ששלח את החיילים אל מותם, אלא הממשלה.

דן בן אמוץ עד גיל 50 בערך היה מאשיות התרבות בארץ. סופר הומריסטן עיתונאי סטנדאפיסט לעת מצוא ליצן. דן בן אמוץ היה שייך לדור המדינה ואף אחד לא יקח את זה ממנו. מגיל 50+ השתבשה עליו דעתו ונתקף בחיידק השמאל. זיקנתו ביישה את צעירותו אבל זה קרה לעוד כמה אנשים כמו אורי זוהר למשל. חזרתו של אורי זוהבר בתשובה אינה מבטלת את השגיו כבמאי שחקן ובדרן ישראלי מהמדרגה הראשונה. באותה מידה הדרדרותו הרוחנית של בן אמוץ לעת זיקנתו איננה מבטלת את השגיו האמנותיים. נא לא לשפוך את המים יחד עם התינוק בבאוכם למתוח בקןרת על דן בן אמוץ. בשנות ה 50 אני גדלתי עליו הוא היה אז מלך התרבות והבידור.

משום מה הממסד הספרותי תרבותי אמנותי מנסה להשכיח את דן בן אמוץ ופועלו ויצירתו. אני חושב שהוא היה מגדולי היוצרים שלנו שכתיבתו מהווה גלעד זכרון לתקופה ולדור שלם. דור מלחמת השחרור ושנות ה 50-70 . מי שרוצה להזכר וללמוד על רוח התקופה אין כמו ספרי דן בן אמוץ בלעשות את המלאכה. דן בן אמוץ מסמל את הרצון של העולה החדש להשתלב בארצינו להשיל מעליו את הגולה ולהפך ליהודי החדש שנוצר כאן כפי שדמיין אותו הרצל בספריו. אם התרבות השיראלית שנוצרה כאן היא בית הרי שדן הוא אחד הקירות של הבית הזה. דן בן אמוץ היה אמן הסיפור הקצר ואני מאמין שלא ירחק היום והאבק מעל ספריו יוסר ודן יחזור לארון הספרים שלנו כבן חוקי ולגיטימי של ההוויה הישראלית. בסך הכל דן זה אנחנו. דן הוא המראה שעומדת לפנינו ומשקפת אותנו. הרי לא נשבור את המראה רק בגלל שאנחנו לא ניראים טוב כי לא התגלחנו כמה ימים...אצלי אישית דן הוא בדרגה אחת עם אפרים קישון ואם היה זוכה לחיות עד היום בטח היה מקבל את פרס ישראל.

למרות שדן הוא וירטואוז במילים, ומי שקרא את זיונים זה לא הכל, מבין שהוא גם זן נדיר. יחי הנונקונפורמיזם!

לא קראתי אבל ראיתי את הסרט!

מה את מתייחמת עליו. אל תחשבי שהגנים שלו זה מציאה גדולה.

חבל שרק בחניות יד שניה אפשר לקנות את הספרים שלו... משם קניתי כמעט את כולם... מומלץ בחום :)

בבלוג שלי (אי שם בתפוז) צטתי כמה וכמה קטעים נהדרים שלו. הוא ממש תיקשר ודיבר עם הקורא שלו היה מכונה "עיוני" ומסע שלו נגד ספריות ההשאלה... והספר יופי של מלחמה לקראת שיא העלילה איזה כותב היה מעיז לעשות כמוהו.... הספרים שלו הם מאל שחקוקים בראשי תמיד ...הבנאדם חגג את המוות של עצמו... במסיבה בטלויזיה...

אי אפשר לנתק את אורחות חייו מכתיבתו,או אולי חייבים לעשות זאת. בהנאה קראתי את כל ספריו ובאותה הנאה הייתי מנחית אגרוף לפרצוף שלו.

שנודע על סטיותיו הפוגעניות.

כאילו לא היה. וזה האיש החזיק את חיי הרוח והבידור בארץ בשנות ה 50-70 . כתב ספרים הגיש תוכניות רדיו עם רייטינג בשמים. אורי זוהר היה תלמיד שלו. האיש יהה מלך ולמעלה החליטו לקבור אותו ואת מורשתו. עד מתי? הגיע בהרגע שאנו נשלוף אותו מתהום הנשיה וניתן לו את המעמד הראוי ונשקם את שמו שמען הדורות הבאים. זיין ילדות? אז מה ? כולם עושים את זה או רוצים לעשות את זה. לא היו לו תיקים במשטרה כמו לצחי הנגבי למשל.

אם כל מיני גמדים מקבלים את הפרס הזה אז למה שיפקד  מקומו של אחד מגדולי היוצרים שלנו? גם צ"רלי צ"פלין אהב לזיין ילדות! בכל אשם אמנון דנקנר שליכלך עליו בספרו.  בכלל שמתי לב שבכל מקום איפה שיש דנקנר יש סרחון. גם בבנק הפועלים.

אנשים שוכחים שמה שהוא עשה היה נפוץ אז, זה היה עניין של תקופה. אריק איינשטיין שר אני רואה אותה בדרך לגימנסיה כשהוא היה בן 32. אורי זוהר עשה סרטים עם דברים כאלה. באופן אירוני הוא ביקר אנשים על התכחשות שלהם מהמציאות הקשה והם התכחשו אליו בחזרה.