אפשר לעמוד הלחצים אבל צריך להכניס בראש שהדיכאון עוד יחלוף צריכים להיות חזקים ...

הכוונה לאירוע מוחי - שהופך אותך בן-רגע מעצמאי לנכה ותלותי. מוסדות השיקום לא ממש יוצאים מגדרם כדי לעזור לך (כסף, אלא מה?) ועל עזרה נפשית אין בכלל מה לדבר. אבל הגרועה ביותר היא הסביבה - היא מתייחסת אליך כמו אל מפגר גמור. קיימת בורות מחרידה בנושא וחושבים שכל מי שעבר אירוע מוחי - הופך אוטומטית לרפה שכל! ולמי שחושב שהגזמתי - אז אני מאחלת לו שלא יתנסה לעולם בסיטואציה הזו ולא יווכח לדעת עד כמה אני צודקת!

(שלה שייכים הנוגדנים) תיפרוץ במלוא חומרתה וזה אפילו יותר מסוכן מדיכאון

ולא רק ליווה את המחלה. ויש לי בדיקות דם שיוכיחו שכשהייתי בדיכאון המחלה לא הייתה פעילה, אלא התפרצה מיד עם היציאה מהדיכאון, בשתי התפרצויות שונות. אבל אין ראומטולוג שיהיה מוכן לקבל טענה ניו אייג'ית שכזו...

שכל יצור היום שמרגיש שהוא ב"באסה" של כמה ימים כבר אומר שהוא באיזה דיכאון חמור. אז שתדעו לכם שדיכאון זה ממש לא באסה וממש לא כמה ימים.!!! יש נבואות שמגשימות את עצמן חבל להכניס ראש בריא למיטה חולה דיכאון לא עלינו

איש שחי בין חיים למוות ... ממש מרחף מעל המוות, קרוב לוודאי שתתפתח אצלו איזו בעייה נפשית כזו או אחרת מהלחץ הפחד הדאגה החרדה

זה כמו להגיד לחולה בדיכאון שהכל יעבור ושהוא יתגבר ויבריא. זה ממש כמו לדבר לקיר , וממש לא באשמתם.

הרבה מהכספים של התרומות לחולי סרטן הולכים לדברים האלה ..... משחקים צעצועים ליצנים ימי כיף פסיכולוגים עובדים סוציאלים משחקי מחשב וכו' .... בגלל זה חשוב לשמור על מורל בקרב חולי סרטן עד כמה שאפשר, החוזק הנפשי מציל חיים!!!! היום לא כמו בעבר מחלת סרטן כבר לא נשמעת כמו המוות, היום יש הרבה הרבה אנשים שמבריאים מהמחלה עם גילוי מוקדם וטיפול נפשי ופיזי טוב שלה.... הכי חשוב אל תאכלו כל כך הרבה שמן אל תעשנו ותעשו ספורט

למרות הטיפול, אני עייפה, שמנה ומדוכאת. יש ימים שאני חושבת שלא כדאי לצאת מהמיטה ומאלצת את עצמי להגיע לעבודה. אין לי כל תקווה. המחלה תלווה אותי עד ליומי האחרון. והתסמינים רק מחמירים עם השנים.

לצערי את צודקת.

אחרי שסימתי את הטיפולים כימו והקרנות לסרטן השד, התמיכה של הסביבה הקרובה הצטמצמה, אמרתי שאני בסדר וחשבתי שאני חוזרת ל"חיים נורמלים", ואז הופיע העצב הדמעות כאילו בלי סיבה, קשה היה לראות את הספה ששכבתי עליה במשך חמישה חודשים, לא ידעתי שזה חלק מהמחלה שדורש טיפול,ממש חובה! הכתבה מאוד עינינית וחשובה ,תודה רבה

הגיע הזמן שמשרד הבריאות יעשה שינוי ויכלול במסגרת הסל. אי אפשר להתעלם מהנזקים האישיים והכלליים הנובעים מדיכאון שאינו מטופל.

אחת המחלות בהא הידיעה שאפשר לראות את זה בבירור היא פיברו. מחלה נשית שלצערי פגעה גם בי לפני שנה, ומאז הסבל קשה מנשוא. מי שלא מבין מה זה להיכנס לתוך דכאון מכאבים בכל הגוף, שלא נותנים מנוח, ואי אפשר לזהות אותם בצילומים או בבדיקות דם - לא יבין לעולם מה זה דיכאון. www.gelram.blogli.co.il

כפיברומיאלגית וכסובלת מתת-פעילות של בלוטת התריס כמוך, אני מבינה לחלוטין את מצבך. אבל, מה האופציה השניה? להפסיק לחיות, להריםם ידיים ולהשאר במיטה כל הימים?! לא!!! ממש עדיף לחייך ולהנות ממה שיש (ה-20% מהחיים שכן אפשר לעבוד ולזוז), ולהגיד תודה על כל דקה ללא כאבים. החיים יפים למרות הכל.

ממש מפחיד לדעת על כל המחלות האלה

ל-12 היקרה, על מה כל העצבות הזו? גם אני חולה בתת-פעילות של בלוטת התריס וגם אובחנה אצלי מחלה כרונית לפני כשנה. בשלוש שנים האחרונות ביליתי כ"כ הרבה בבתי חולים הגעתי למצבים שתאמיני לי שאני אפילו לא רוצה להזכר בהם. היו לי תקופות קשות מאוד וגם הייתי בדיכאון אך תאמיני לי שחייבים להרים את הראש, ולהכנס דחוף לפורפורציות. תגידי תודה שיש טיפול למחלה שלך ושלא מתים ממנה. נכון, זה קשה. אני יודעת. אבל חייבים לגייס את כוחות הנפש ולהבין שעד כמה שאנחנו מרגישות מסכנות יש אנשים עם בעיות הרבה יותר חמורות. תשמחי במשפחה שיש לך (בילדים אם יש לך) ותשתפי את מי שאת יכולה על מנת לקבל תמיכה ממנו. יהיו ימים שבהם תרגישי יותר טוב ותזכרי שגם אם יש נפילות ומרגישים לא טוב, זה זמני. ושהגל יעבור בסופו של דבר. אני מזדהה עם הקושי שלך אך דורשת ממך לא לעשות את זה לעצמך. תקחי חופשה, תנוחי ותגייסי את עצמך להתמודדות! הכל יראה אחרת כשתחשבי אחרת, בהצלחה.

האם אתם ידוע על דכאון שאחרי מחלת הנשיקה? התעסקות תמידית עם מחלות, שלא בהכרח קיימות, וללא הצלחה לחזור לחיים נורמלים? אשמח לקבל תשובה

לופוס היא מחלה גנטית ולא נגרמת על ידי דיכאון. הדיכאון הוא אחד מתסמיני המחלה עצמה !!! כמו גם מצבים נפשיים לא נעימים אחרים שמתפרצים מידי פעם כחלק ממחלת הלופוס. שלא תדעו! הרבה בריאות לכולם ודי לקטר על שטויות בחיים. אין כמו בריאות תקינה!!!

הדיכאון שלך. הדיכאון שלך לא ישפיע על אף אחד שיהיה לידך. הדיכאון שלך והמחלות שלך מרחיקים אנשים ממך. קומי מהמיטה תביטי בראי ותראי אישה עייפה חצי מתה שלא אוהבת את עצמה. קומי תתלבשי תתאפרי תתחילי לעשות הליכות ממושכות.אל תוותרי על עצמך.ולעצמך.את יפה יותר שאת בריאה תחשבי איך היית פעם מתי אהבת את עצמך ואיך הרגשת אז. ומה שהוביל אותך לדיכאון הזה זה עוד שיעור בחיים שתחשבי מה הוא.ומדוע אלוקים מעמיד אותך בניסיונות שכאלה.מה הוא מבקש ממך? את נכנעת לשטן שבחיים ככה רק תדעכי. קומי תתקלחי תתיפי לכי לטייל לבד על שפת הים. תחשבי מה את אוהבת בעצמך הרי בטוח יש דבר אחד חיובי שעוזר לך לחיות. תפני לשיחות טיפוליות כדי לקבל עזרה ותמיכה איך לחיות חיים נטולי משמעות עם מחלה כרונית. איך למצוא בחיים משמעות ולאהוב אותם. כנראה שלא הגעת עדיין לשלב שבו את עושה את מה שאת אוהבת ולכן את תוקעת לעצמך בלי לדעת מחלות שמעכבות אותך להגיע לייעוד שלך. אם תרצי עזרה את מוזמנת לכתוב את האימייל שלך ואשתדל לעזור לך. את מחייכת נכון? יופי. התקדמת. שיהיה לך הכי טוב שיש, איילה.

עובדים אלה עושים עבודת קודש ומטפלים בחולי סרטן ומלוים אותם כל הדרך-כל הכבוד.

חצבת שתוקפת קשות, מותירה אחריה הרס וחורבן, דכאון, שיבוש המחזור, נשירת שיער, דלקות אזניים ועוד מרעין בישין..

שכחתם להוסיף מחלה שמשום מה כמעט ואין מזכירים . מחלה שהיא כרטיס לכיוון אחד ובנוסף מביישת את האדם שלוקה בה [היא לא מצטלמת טוב!! ] הדיכאון הוא אחד מהסימפטומים הרבים של המחלה , שהולך ומחמיר עם התקדמות המחלה .

העלתן חיוך על שפתיי ודמעות בעיניי. אכן אנשים טובים באמצע הדרך.

דיכאון זה לא מחלה! מתי כבר רופאים יבינו את זה. מחקרים גילו שישנו סולם של מצבים רגשיים. לכל אדם ישנו מצב רגשי כרוני בו הוא נמצא רוב הזמן. בעקבות מחלה, המצב הרגשי הכרוני יכול לרדת וכמובן להשאר נמוך. במצב כזה אומרים שהחולה נמצא בדכאון, אבל הוא פשוט הגיע למצב רגשי נמוך יותר ונשאר בו עקב מחלה, אובדן וכו'. אדם יכול לעלות ויכול לרדת לפרקי זמן קצרים אבל תמיד יחזור למצב הרגשי הכרוני שלו. ישנם תהליכים פשוטים שפשוט מעלים מצב רגשי כרוני אצל אנשים. תהליכים כאלו נקראים אודיטינג. הסולם הנ"ל נקרא סולם הטונים. בכל מקרה, תרופות זה לא הפתרון לכך. אסף.

למי שחשב ללכת לפסיכיאטר, שלא יעיז. התרופות והטיפולים שלהם גורמים למחשבות אבדניות, מקהים את החושים וגורמים לחוסר איזון פיזי.