אמנם אינני מכירה אותך אך את רמי הכרתי עוד מימי תנועת הנוער העובד קן בורוכוב גבעתיים והתיכון .מנומש חייכן עם עיניים כחולות . גם היום שראיתי את מודעת האבל לאזכרה חשבתי עליו, עלייך ועל ילדיו . תהיי חחזקה .

שלא תדעי עוד צער

קשה לי לקרוא את המילים החדות הללו- כל מילה שווה זהב (זהב שחור)

אנחנו לא מכירים אבל את רמי כץ הכרתי כי הוא היה בחולית הגיוס אותה הייתי פוקד ,ברחוב מגורי וגם כי השתתפתי באותו תרגיל ,שהסתיים בצורה כה טרגית,בצאלים. אני בטוח ששבע עשרה שנה לא מקהים את הכאב הם רק הופכים אותו לבן לוויה מוכר יותר . איתך בכאבך וכאב משפחות הנופלים באסון צאלים. ד

ביהדות יש מושג של תקופת אבלות שלאחריה יש לחזור לחיים הרגילים. זה קיים בכל הדתות. הכוונה היא כדי שלא נהפך כולנו לזומבּים לאחר איבוד של אדם קרוב. למה יש לי הרגשה שכשמדובר באלמנות צה"ל תמיד תמיד יש לרבות מהן סיפורים כאלה ואחרים על אלמנוּת מיוחדת, על כאב בלתי נפסק, על איבוד נפש תאומה ושאר סיפורי פּוגי כשזה בעצם אותו הדבר אצל כל אדם שמאבד אדם קרוב בנסיבות לא טבעיות כמו תאונת דרכים או תאונת עבודה או מחלה קשה בגיל צעיר. יש לכותבת בן זוג חדש וילדה חדשה נוספת. מעניין שזה בן זוג ולא בעל כי זה בטח קשור למעמד המיוחד (אפשר לכתוב את האמת לא? - כסף) של אלמנת צה"ל. אלמנה היא אלמנה היא אלמנה היא אלמנה וזה שהיא אלמנת צה"ל לא הופך את האבל שלה למיוחד או לשונה פרט להיבט הכלכלי.

אילה, ריגשת אותי עד דמעות. אני באמצע יום עבודה ולא הצלחתי להתאפק, הדמעות זלגו מעצמן. כואב לקרוא, כואב לחשוב מה עבר עליך אז ומה עדיין עובר עליך היום, כל יום. מבלי להכירך כלל, אני חושבת עליך ועל אלפים כמוך שנותרו לבד וליבן נשבר. כואב, כואב, כואב. היי חזקה!

וגם על היכולת להסביר את משמעות השכול, ואת זה שהחיים שהמשיכו לא סותרים את אלו שהפסיקו. יש לך כישרון להעביר מסר ולעזור לאחרים ואחרות שלא מוצאים את עצמם ואת עתידם בנקודה הזאת של השכול. אני מקווה שתנצלי את הזכות הזאת. אין הנצחה עוצמתית מזאת לרמי ז"ל ולמה שהיה לכם יחד.

כך גם אולי יחלחל לתודעה המחיר הנורא שמשלמים.

התרגשתי בשבילכם לראות אנשים שמוצאים כאן את המקום להגיד שהם זוכרים אותו. אנחנו מדינה די משוגעת, טוקבקים כאלה, אני משערת שאין בשום מקום אחר. שתדעי הרבה אושר ושלווה.

אף פעם לא הצלחנו להבין איך ממשיכים הלאה... איך מתגברים על החלל הענק הזה. על החור - הבור שנפער ואף אחד לא יכול לסגור אותו בשום צורה או דרך. אני בטוחה שהוא רואה ושומע את האהבה שלך. תמשיכי בדרכך. תהיי חזקה . אנחנו מעריכים אותך!

כל-כך נכון כל-כך כואב ואנכי אחרי 34 שנות אלמנות וילדים שבגרו וחמישה נכדים שנולדו וכל האושר שבכך לא מצליחים להקהות את הכאב ואת תחושת ההחמצה.

הייתי חיילת בגדוד התותחנים באותו הזמן, היינו כולנו המומים ממה שקרה. כל כך כואבת איתך את השנים שחלפו מאז . תהייי חזקה

הכתבה מרגשת ומלאה המון אהבה וגעגועים. אשרי האישה שכזאת. אנו מחזקים אותך אשת ילדיו והנך משאירה בנו רגש עמוק באשר עובר עליך. מאחלים לך ולילדים נחמה ואושר באשר תהיו.

אני חי רגיל כביכול אבל המוות מכביד עלי כל החיים גם אם אני לא רוצה אני מרגיש אותו... ההורים שלי בכלל לא זכו לראות אותי מסיים בית ספר... חוץ מזה שאני בכלל ילד יחיד. מי שלא עובר טראומה רק יכול לומר תיאוריות כי אין לו את ההרגשה אז הוא מדבר כביכול רק מה"שכל" שלו.

אני יושב לי בעבודה ומוצא עצמי מזיל דימעה. ליבי איתך, יהי זיכרו ברוך.

אני באה מאותו מקום ואני כל כך מבינה אותך לצערי אני עדין לא מצאתי בן זוג חדש אבל כמו שאמרת הם לא מחליפים את הראשון והכאב תמיד בפנים ורגש החמצה לגבי הילדים תמיד מציף

אין מילים שיכולות להביע את ההשתתפות הכנה בצערך. אנחנו ארץ אוכלת יושביה ובזכות אלו שהלכו אנחנו כאן!!! יישר כוח

אבל יתומי צה"ל יתומים רק עד גיל 30? מדוע המדינה מחבקת את האלמנות ומרחיקה את היתומים בכל אמצעי שניתן בידה?

אוהב אותך מאד :)

רמי הותיר חלל גדול ומשפחה נהדרת, הראויה לזכרו. חלוף השנים לא משכיח מלב אחיו לנשק שהיו עימו באותו יום מר ונמהר, את זכרו של רמי שהיה מפקד מנהיג ויותר מכל אדם וחבר.